שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: למה המדינה הסכימה להפסקת אש עם עזה (כסלו התשע"ט)? האם זו החלטה נכונה? הרי הם ירו עלינו 500 טילים, הרגו שלושה, פצעו כמאה, גרמו נזק גדול. למה אנחנו נכנעים?

תשובה:

תשובה א': אתה לא גרנל

יש בעיה במדינה שלנו, כל אחד גנרל, כל אחד יודע את הכל. יש מילתא דבדיחותא בדבר הביקורת המתמדת על אישי ציבור. מספרים שפעם בפגישת מנהיגי העולם, אמר סטלין: אני נשיא המדינה עם הכי הרבה שטח. השיב לו רוסוולט: אני נשיא המדינה עם הכי הרבה כסף. הוסיף נשיאנו וייצמן: אני נשיא המדינה עם הכי הרבה נשיאים. אכן במדינתנו כל אחד חושב את עצמו לנשיא, לראש ממשלה ולרמטכ"ל. אבל אתה בטוח שאתה יודע את כל השיקולים?!

תשובה ב': ריסקנו אותם

אי אפשר להרוג את כל האנשים בעזה. לא כל האנשים ברצועת עזה הם רעים. גם שם יש מסכנים. נכון, "במלחמה כמו במלחמה", אבל אמרשאול לקיני (שמואל א טו, ו): "לכו סרו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו". כלומר, אע"פ שאתה חבר שלי, אם אתה שם, אני עלול לפגוע בך. כדאי לך לצאת. גם צריך מוסריות לחמול על אלה שלא אשמים.

שמא תאמר: הם ירו עלינו וגרמו לנו נזקים נוראים, ואנחנו לא החזרנו להם כלום . לא נכון. רסקנו להם את כל מוקדי הכח, את כל המפקדות, את כל בנין המודיעין. לא נשאר להם כלום. הם עכשיו מחוסלים. אבל הם ימשיכו להפריע? ככה הערבים מאז שיבת ציון. הם משקרים כל כך הרבה ויש להם כל כך הרבה דמיונות, עד שהרבה מהם מאמינים לשקריהם. כמו כת המדברים בספר שמונה פרקים ומורה נבוכים.

תשובה ג': הסכמת העם היושב בציון

אנחנו יוצאים למלחמה רק "בלית ברירה". אנחנו הולכים למלחמה רק אם העם היושב בציון מסכים. העם הוא לא רק תושבי הדרום, אלא גם הצפונים, אנשים שגרים בצפון תל אביב, כי גם הם נלחמים. החיילים הם האזרחים, ואנחנו לא יכולים להילחם עם חיילים שלא משוכנעים שחייבים להילחם. קוראים לזה בארץ: "מלחמת בלית ברירה". כשיש מלחמה בלית ברירה, כולם יוצאים, ימין ושמאל אמצע וצדדים, ולוחמים במסירות נפש. לא רק הממשלה חושבת שלא יוצאים למלחמה על כל דבר, אלא כך העם היושב בציון חושב. אחרת אם נהרגים, חלק מהם יאשים את החלק השני בהריגתם.

תשובה ד': הסכמת אומות העולם

באופן כללי, אנחנו לא יכולים לסמוך על הגויים. אנחנו צריכים לסמוך רק על עצמנו, או ליתר דיוק, על רבונו של עולם, שאנחנו שלוחיו. אבל,כמובן, בפוליטיקה חייבים להתחשב גם באחרים. אנחנו לא לבד בעולם. אנחנו לא מדינה אוטרקית, לבדה על פני כדור הארץ. אין מדינה בעולם שאינה תלויה באחרים. גם האמריקאים, גם הרוסים, גם האנגלים. הם לא עושים דברים בלי להתחשב באחרים. גם הם לא לבד בעולם. אי אפשר לעשות דבר שהמדינות הנורמליות שוללות. אנחנו צריכים עזרתן בכלכלה, בצבא ובפוליטיקה.

פעם סיפר לי הרב משה לוינגר, שהוא לא ממפלגת הפחדנים והחלשים, שכשחזר משה דיין, שר החוץ, מביקור באמריקה, הרב לוינגר ואחרים הביעו עליו ביקורת למה נכנע ללחץ האמריקאי. אמר לו רבנו הרב צבי יהודה: "ולא צריך להתחשב באמריקאים אף פעם?...". עד כאן דברי הרב לוינגר הגיבור.

תשובה ה': הבנת שיטת הרשעים

חמאס חייב לעשות משהו מידי פעם. אם זה לא משהו קל, יהיה משהו חמור. כמובן, אנחנו לא מצדיקים אותם, אבל צריך להבין שלפעמים עבירה קלה מצילה מעבירה חמורה. יש להרבה מדינות LIC, Low-Intensity Conflict, לחימה בעצימות נמוכה, במקום לעשות HIC, High-Intensity Conflict, לחימה בעצימות גבוהה. לפעמים ה-LIC מציל מה-HIC. החמאס הם רשעים מרושעים, גם כלפי ערבים. לכן מידי פעם המתח משתחרר. כמובן, כל יהודי שנהרג או נפצע, זה כאב עצום, וצריך להשתדל שהם לא יגעו בציפורן אחד שלנו, ואיננו מצדיקים. אלא כך המציאות, ולפעמים עדיף לשמור את המלחמה על אש קטנה. הם מחכים לעלילה להילחם. אנחנו צריכים להיות מוכנים נפשית למציאות זו.

בסיכום: לחזק את תושבי הדרום, ובאופן כללי, לחזק את האומה ולתת אמון במדינה, בממשלה ובצבא. אם אנחנו כל הזמן אומרים שהצבא חלש והממשלה חלשה, אנחנו עושים אותם חלשים. “את אשר יגורתי ויאתייני" (איוב ג כה), מה שנקרא: נבואות המגשימות את עצמם. לכן לא לומר דברים כאלה, אלא לומר שאנחנו חזקים וגיבורים. כל הכבוד לצה"ל, כל הכבוד לאיפוק, שלפעמים הוא גבורה המחכה כדי לתקוף יותר.

ונקיים: חזק חזק ונתחזק.

• פורסם בשאילת שלמה 573 [קטגוריה: סכסוך ישראלי - ערבי (מאמרים)]]