שיעורי הרב שלמה אבינר

העם עם גוש קטיף

[הרב שלמה אבינר]

כן! העם עם גוש קטיף ועם צפון השומרון. כיוון שלא שאלתם אותנו, כיוון שלא הקשבתם לנו, אנו מוחים, אנו צועדים עד קטיף כדי להצטרף לאחינו הנצורים, עד אשר תשאלו את פינו.

שאכן, כבוד ראש ממשלתנו מעולם לא קיבל מעמנו מנדט לאומי-חברתי-מוסרי לעקור חבל ארץ, וזאת, בגלל שתי סיבות, שכל אחת מהן מספיקה.

1. מסירת חבל ארץ לעם זר מרצון וגירוש תושביה היא דבר שלא היה ולא נברא בהיסטוריה הישראלית ואף לא בהיסטוריה העולמית, והיא מעבר לסמכות המוסרית של הממשלה והכנסת. על כגון זה אמר הפילוסוף המדיני האנגלי ג'ון לוק: "האזרחים מוותרים על מצבם הטבעי של חופש כדי לקבל על עצמם חוקים קבועים, אבל לא כדי להישאר שלווים בתוך בלוע הארי, ולא יסכימו לאובדן חירותם. כשראש השלטון משתמש לרעה בכוחו ואינו מכבד את זכויות העם, פוקעת סמכותו. לכן, כאשר פורץ סכסוך בין השליט לבין חלק מהעם בעניין שהחוקה אינה אומרת עליו דבר או ניתנת להתפרש בכמה פנים, והעניין הוא בעל חשיבות רבה, השופט הוא כלל העם. העם שיוותר על סמכותו יכול לקחתה בחזרה, כי יש גבול להנהגה נפסדת". ועל דבריו הגיב הפילוסוף המדיני הצרפתי רוסו: "מר לוק אמר דבר מאד חכם".

אנא ילמד ראש ממשלתנו היהודי מהפילוסוף האנגלי.

2. את קולותיו קיבל כבוד ראש ממשלתנו כדי להחזיק את יש"ע. כולם מודים שאם היה מגלה מראש את תוכניתו העכשווית, לא היה נבחר לעמוד בראש האומה. אם כן, יש כאן גנבת קולות הבוחרים. כאשר נשיא צרפת, הגנרל דה-גול, שקיבל קולותיו כדי להחזיק את אלג'יריה שינה כיוון, הוא מסר את ההכרעה לאומה ומנע קרע. וכן נהגו בקנדה ביחס למחוז קוויבק. וכן במדינות אירופה ביחס להצטרפות לאיחוד האירופאי.

אנא ילמד הגנרל שלנו היהודי מהגנרל שלהם, הגוי.

לכן, אני אצעד לשם עם כל אחינו בני ישראל, עם רבבות ומאות אלפים. אם המשטרה תעצור את האוטובוסים, אנו נמשיך ברגל. אם יהיו שוטרים או חיילים בדרך, לא נתעמת חלילה, כי אחינו בשרנו הם. הכל, בלי אלימות, בלי עלבונות, בלי שנאה חלילה. גם לא נברח, אלא נחבק אותם, נשיר אתם, נרקוד אתם. הרי ידוע לכל שאנו ציבור שומר חוק במדינה, ואפילו מחמירים מאד, וזו תפארתנו. הלוואי כל העם ככה. אנו ציבור ממושמע. אנו מקווים ומשערים ומאמינים שלא יכו אותנו. אך אם חלילה זה יקרה, גם זאת נקבל באהבה. הלא כך למדנו, שיש לאדם להוכיח את חברו, גם אם בתגובה חברו מכה אותו (שו"ע או"ח תרח ב הגה). אבל אין שום סיבה שיכו אותנו. שכן זו צעדה תמימה, מחאה עממית האומרת: תנו לעם להחליט.

הרי זאת אנו מבקשים: הכרעת העם. הממשלה בשביל העם ולא העם בשביל הממשלה. אנא שאלו אותנו.

כולנו נבוא, בזקנינו ובנערינו. הרי אנו מלמדים את בנינו אהבת העם ואהבת הארץ. חינוך הוא לא רק דיבורים, אלא מתבטא במעשים. נבוא בבנינו ובבנותינו - כמובן, הכל בצניעות. ואני הדל, אם יתנו לי, אשמח לצעוד בשורה ראשונה. כמו כן, אין סיבה שמישהו ייעצר. הרי הכל עדין ובלתי אלים. אך אם בטעות ייכלא מישהו, אנו אומרים לו: "אשריך שנתפסת על דברי תורה". לפעמים יש טעויות, אך אין סיבה שתהיינה אי נעימויות מעין אלו.

כמובן, לא סגרנו את ערוץ ההידברות ולא התייאשנו מעמנו. אדרבה, אנו נותנים אמון בעמנו וממשיכים במבצע פנים אל פנים, ומיום ליום מצטרפים אוהדים. גם מחברי הכנסת שלנו לא התייאשנו. אנו יודעים שזה חוקי לקנות חברי כנסת תמורת משרות או הזרמת כסף למפלגות, אך זה מעשה נבלה ברשות החוק. אנו נמשיך לדבר אל לבם שאין זה ישר ומוסרי להכריע הכרעה היסטורית כבדה כל כך על חודו של קול ועל חודה של מניפולציה.

אנו צועדים לא כפראי אדם ולא ככבשות שחורות, ולא כמצורעים ולא כנושאי כינים ולא כבריונים ולא כאלימים גם לא כסכינאים ולא כסייפנים, רק צועדים אל אחינו! אין לנו מטרה לשדוד או להתנפל, להפוך מכוניות או להשתולל, לעשוק או למעול. אין לנו שום מטרה פסולה ובלתי כשרה. אנו באים רק להתחבר עם אחינו הנצורים. אנו לא צועקים כמו אינדיאנים, אנו מתנהגים באיפוק ובכבוד. אנו לא מכוונים אקדחים, אנו הולכים בזרועות פתוחות. אנו לא באים להטיף מוסר ולא לשטוף מוחות ולא לשדוד נשמות. אנו באים כידידים לבקר חברים.

חברים נפלאים, גיבורים ומאוחדים, אשר כרתו אמנה. כולם יחד, דתיים וחילוניים: איש מאתנו אינו מקבל פיצויים, כולנו דבקים בארצנו!

אנשים מופלאים שעליהם נאמר: מאמינים בחי עולמים וזורעים (ירושלמי בתוס' שבת לא א).