שיעורי הרב שלמה אבינר

עלה למרומים יום ו' תלמיד חכם איש מופלא הרב יעקב יוסף. ואע"פ שב"ה בזה הדור יש בא"י הרבה ת"ח. אבל הוא היה מיוחד במינו.

קודם כל היה ת"ח גדול. וקודם בחריפות ואח"כ בבקיאות שזה הסדר הנכון. שאע"פ שגם הבקיאים וגם הסדרנים גובה להם ויראה להם. אבל החריפים והמעמיקים הם קודמים. כמו ספר ערוך השולחן שהוא היה מעמיק גדול הוא קודם לספר דרכי תשובה שגם היה גאון, אבל גאון מלקט ומסדר.

יש שאמרו שאשכנזים הם חריפים וספרדים הם סדרנים. זה לא נכון. עיין גם במאמר של הרב קוק 2 בתי אב בישראל. יש ספרדים ככה ויש אשכנזים ככה. והוא היה חריף גדול ומעמיק גדול ומחדש גדול.

דבר שני הוא היה עם הרבה מסירות נפש לכלל ישראל. הלך להיות חבר כנסת אע"פ שבשביל ת"ח זה לא בדיוק תענוג גדול להיות שם. אך עשה כי היה צריך. והיה חבר במועצת העיר ירושלים, וגם זה מקום לא בדיוק בשביל ת"ח, אבל הוא עשה כי היו חייבים לעשות.

וגם על א"י מסירות נפש, כל הזמן נקט בעמדה שאסור לתת חלקים מא"י לגויים ועמד בזה. ולפעמים עמד מול כל העולם בזה, עקרונית, והא אמר שמעשית גם צריך לעמוד בזה. וחבר לגוש אמונים במאבק על א"י.

וגם נקט הרבה פעמים עמדה כאשר ראה שיש דברים שאינם ישרים, גם אם היה יחידי. כמו בפרשת עמנואל, שאמר שזה לא היה ישר. ופה היה כספים שזה לא היה ישר שאלו כספים אשר הגיעו לש"ס. הוא אמר שזה לא ישר ולחם בכך.

הוא היה אמיץ ונלחם.

ובפסיקה הלכתית בדברים שמנינו קודם כמו עמנואל וש"ס, הוא לא חשב כמו אביו הגאון הרב עובדיה יוסף והוא חלק עליו, וזה בסדר. מי אמר שהוא חייב לחשוב אותו הדבר כמו אביו?! עיין בטור "אדוני מורי הרא"ש אומר ככה אבל..." הוא חושב אחרת. אבל זה ברור שבימינו כדי לומר אדוני הרב עובדיה יוסף אומר ואני חושב אחרת, צריך הרבה אומץ.. כי זה לא נעים וכו וכו, אבל אצלו זה לא היה, מה שהוא חשב הוא אמר. הוא היה עצמאי. ת"ח גדול חייב להיות עצמאי. הוא לא יכול לבטל את דעתו, כמובן שמבוססת וכן הלאה, אך הוא לא מבטל דעתו בפני מי שגדול ממנו.

המסירות לתפקידים והאומץ שלו, אבל העיקר הוא מה שהוא היה ת"ח גדול והפיץ הרבה תורה באומה. גם בישיבה שהוא הקים אותה, והיה רב בית כנסת, והעביר הרבה שיעורים בהלכה ובהשקפה. וגם שיעורים עממיים בשביל אנשים פשוטים, להפיץ תורה בלי סוף. עניו וצנוע בלי לעשות רעש גדול.

הוא היה חולה וסבל הרבה אך לא דיבר על כך.

מה שאנחנו מקדימים את החריף לבקיא זה מובא בשיחות הרצי"ה תלמוד תורה עמ' 40 פעם סיני היה עדיף כי לא היו ספרים אבל בימינו בקיא עדיף. והרצי"ה אומר שזה לא נכון.. החריף הוא העדיף, אבל כמובן אתה לא יכול להיות חריף בלי להיות בקיא.. העדיפות היא החריפות, אבל אי אפשר רק חריפות. רק חריפות זה יכול להיות התחצפות לחז"ל. מה שחכמים אמרו אנחנו לומדים, ואח"כ באה החריפות בעקבות הבקיאות לעבור על כל הדברים ומתוך זה באה החריפות עם השאלות.

אותו גאון באמת היה גאון.

יש אומרים שהוא הבן הכי חריף וחדשן, וכמובן לא צריך להוסיף עצמאי ובלי מורא, מבין בניו של הרב עובדיה יוסף.

תהי נשמתו צרורה בצרור כל הרבנים והצדיקים אמן!