שיעורי הרב שלמה אבינר

תענית אסתר זה לא אבל כמו ארבע הצומות שתיקנו הנביאים אלא זה דומה ליום הכיפורים שהו צום של תשובה. גם הצומות של האבל זה תשובה, אבל תענית אסתר זה דומה ליום הכיפורים.

יום הכיפורים זה בתורה וארבע הצומות שתיקנו הנביאים זה בנביאים ומגילת אסתר ותענית אסתר זה לא כתוב. לא במגילה עצמה ולא בגמרא. "אין אסתר מגדת" את תענית אסתר, אלא זה כתוב בגאונים ובראשונים, שכך נהגו. ולמה נהגו?

אז יש בזה 2 שיטות:

הרמב"ם זכר לתענית שהתענו בימי המן. כמו שאסתר אמרה "צומו עלי שלושה ימים" אמנם שלושה ימים זה היה בפסח, פיקוח נפש. יד, טו, טז אבל אנחנו עושים לפני פורים.

או שיטת התוספות רש"י ומובא ברא"ש ובטור על מה שכתוב בגמ' יג זמן מלחמה. שאילתות נקהלו לעמוד על נפשם ולכן צמו.

וגם המשנ"ב רפו,ד ביום מלחמה צמו. כמו ששאול אמר לצום, ויונתן אכל מן הדבש. כי זה יום מלחמה וצריך לעשות תשובה ולכן צריך לצום. בימינו לא צמים במלחמה כי אין לנו כוח. אבל צריך לעשות תשובה. היה ראוי לצום אם היה לנו כוח. כמבואר בספר אורות התשובה.

שאלה: למה לצום לזכר מה שצמו אז? ת. כמו שהם צמו לעשות תשובה אנחנו צמים לעשות תשובה. בפורים היתה הצלה גדולה מאוד אז אנחנו חוגגים בפורים, אבל לא לשכוח צריך להרבות שמחה בפורים אבל צריך גם לעשות תשובה. זה לא רק יום חג והכל טוב, אלא צריך גם לעשות תשובה. הצלה הולכת עם

תשובה: כמו אצל שאול שגם לחמו וגם עשו תשובה. גם הגבורה של הכלל במלחמה וגם התשובה של הפרט. הציונים לוחמים והחרדים צמים, וצריך לעשות את שניהם. גם להילחם וגם לצום ולעשות תשובה.

ש. אך זה לא באותו הזמן? ת. הרמח"ל בדרך ה' אומר שכל יום מתועררת בו הקדושה כמו שהיה אז. בשבועות קדושה של תורה וכן הלאה, אז אם זה לא אותו זמן אז מה הקדושה המתעוררת? וזה לפי השיטה השניה. תשובה: חכמים הזיזו. הרי לפעמים מזיזים, אפילו התענית היתה צריכה להיות בשבת, אלא שחכמים יש להם כוח כזה להוביל קדושה.

ש. ביום הזה של הפור אנחנו עושים אותו יום של קדושה? ת. אנחנו עושים את השמחה ביום שנחו מן הקרבות.

אם כן, דווקא היום שאל אותי אחד מן הסוג מודרני- חוויתי, מה עדיף? לצום ואז כל היום לחשוב על זה שאני רעב ולמצוא דרכים להעביר את הזמן, או לאכול ולהתחבר למשמעות של הצום- זה לא שווה תשובה ובכל זאת עניתי לו. מה שגנוז בשאלה הזאת זה למה צריך בכלל לצום כדי לעשות תשובה? אי אפשר לעשות תשובה בלי לצום? כמובן, זו שאלה על יום כיפור. תשובה על השאלה: הגוף הוא מושך למטה, אין מה לעשות.

אורות התשובה יג,ז: "עיקר כבדות ההשגה" הוא רוצה הבחור הנחמד להתחבר, ולהתחבר זה כולל להשיג. "..ע"י פגמי העוונות.." כשאדם חוטא עוונות ומעשים רעים ומידות רעות, זה לא רק עבירה נגד רבש"ע שהוא עשה נגד הצו האלוקי, אלא זה גם מחליש את הרצון אל הטוב. זה מטמא את האדם. זה מחליא את האדם.

ספר חסידים- למה מי שמתחתן עם אשת יפת תואר יש שרשרת צרות? כפי שמובא ברש"י שם. הוא מתחתן עם אשת יפת תואר, אח"כ אישה שנואה, ואח"כ בן סורר ומורה. זה לא פלא שאם אתה מתחתן עם אשת יפת תואר שהיא תהיה שנואה וכן יהיה לך בן סורר ומורה, שעבירה גוררת עבירה. אבל זה לא עבירה? אלא כאשר אתה עובר לוקח את האשת יפת תואר אתה מיטמא. אם אתה עובד את ה' אלא שיש לך ייצר הרע עם אשת יפת תואר- זה לא נחשב לעבור על רצון ה', אבל זה עדיין נחשב דבר מגעיל ומטמא. ולמה? כי כתוב "לא דיברה תורה אלא כנגד היצר הרע" זה בגלל שיש לך ייצר הרע אז הקב"ה מרשה לחייל שצריך להיות נינוח וכן הלאה.

וממשיך שם הרב באורות התשובה- החומר מושך את האדם למטה, אין מה לעשות. אנחנו לא מדברים על אברהם אבינו שאבות הם הם המרכבה, המרכבה היא ממושמעת לרוכב. השכינה רוכבת על המרכבה, וכל המרכבה היא השכינה, אך אנחנו לא אברהם יצחק ויעקב, ולכן החומר הכוח הרע שבחומר מושך אותנו למטה. יש גם כוח טוב שבחומר, אך הכוח הרע שבחומר מושך אותנו למטה.

באגרת המוסר של ר' ישראל סאלנטר מובאת מחלוקת מהו היצר הטוב ומהו היצר הרע? יש אומרים שהייצר הטוב זה השכל, והייצר הרע זה הגוף. ויש אומרים שהייצר טוב זהו הכוח הקדושה שהוא גם בשכל וגם בגוף וכן הלאה. השיטה הראשונה זה הרמב"ם וחכמי ההיגיון והשיטה השניה אלו חכמי הרזים. ושניהם צודקים.

צריך להתיש את הכוח הרע שבחומר. אבל בזה אתה מתיש גם את הכוח הטוב שבחומר?! זה נכון, זה המחיר. לכל דבר יש מחיר.

הרופא נותן לך תרופה וזה מזיק לאיבר אחר, אבל היא מצילה אותך ממות. אז גם ככה אתה צם אז כמו כל בחור נחמד- קשה להתנהל בצום, זו תופעת לוואי, אבל חייבים להתיש את הכוח הרע שבחומר.

היה ראוי לצום. מתי? לצום כל יום! כמו שבמשנה התנא הזה בגלל זה השחירו שיניו מתענית. או בתיקוני הארי ז"ל- על החטא הזה 20 צומות, על החטא הזה 80 צומות. וכן הלאה. צמים הרבה.

"המונע את הרצון מלעלות במעלותיו, אבל צריך.." אם הוא יצום הוא יהיה חלש גופנית ולא יכול לתפקד, גם רוחנית הוא יהיה חלש, הוא מעוצבן, כמו בחור נחמד.. ולכן, אנחנו מוותרים. אתה מוותר על מצווה? לא, זה לא מצווה לא ראוי.

זה בגמ' תענית יא- היושב בתענית נקרא חוטא, ק"ו מנזיר.. היושב בתענית נקרא קדוש ק"ו מנזיר. אלו 2 פסוקים. הוא גם קדוש וגם חוטא. הוא קדוש כי שובר את הכוח הרע שבחומר וע"י זה מעלה את הרצון, והוא גם חוטא כי הוא שובר את הכוח הטוב שבחומר. הוא שובר את הטבע האנושי, שהטבע האנושי הוא הבסיס. אז הוא גם קדוש וגם חוטא. זה מורכב.

אמרו משל על זה- פרה אדומה. מי שמכין אותה זה מטמא אותו אך את האחרים זה מטהר. הגויים תמהים על דבר זה. מה נעשה שהגויים לא מבינים חשיבה מורכבת אלא רק שחור לבן. נכון. זה גם מטהר וגם מטמא. זה גם מחזק וגם מחליש.

אז צריך לשקול. לשקול את הכוח הרוחני והגופני אם הוא מסכים לזה.

וכמו שהגמ' מתרצת שם- "דמצי לצעורי נפשי" הוא מצליח לצער נפשו והגוף שלו לא היה מרגיש בזה.

הרצי"ה שהיה מאוד חזק גופנית, בעוד שהרב קוק היה מאוד חלש גופנית, כל הזמן היה חולה. אבל הרצי"ה היה חזק מאוד, ולכן היה צם, זה לא היה מפריע לו. מדלג ארוחה או 2 ארוחות. בבית הוא אכל כל ארוחה אותו הדבר, ככה אין בעיות. קצת מצה, ביצה, זית. ולא נמאס לו מזה. בשבת הוא אכל טוב. אכל צלחות של הר.

אבל אדם רגיל צריך לשקול את הכוח הגופני והרוחני אם הוא מסכים.

הגופני הבנו, אבל מה זה הרוחני? האדם אוהב גם את החוויה של האכילה. הוא אוהב לאכול טעים, וארוך וכן הלאה. כשהוא לא אוכל לא רק הגוף מסכן, אלא גם הוא בעצמו מסכן.

כמבואר בכוזרי ג בהתחלה- יש נוצרים שמתנזרים מהנאות העולם הזה, אבל גם הנאות עליונות בעולם הבא אין להם אז הם קרחים מכאן ומכאן. הם הולכים קדורנית, מסכנים וזועפים, והם חושבים שזה הכנעה לפני האלוקות. שטויות. סתם מסכנים, עצבניים וזועפים. המסירות הזאת לא ממלאת אותם. זה לא אלישע הנביא שלא התחתן וכן אליהו הנביא שלא התחתן, זה לא הוא להתחתן.

ולכן אדם רגיל שמתנזר מתענוגות העולם הזה הכשרים אפילו שהם לא נצרכים. כי בשביל הגוף ישנה חלוקה מה נצרך ומה לא, כמבואר במידת הפרישות לרמח"ל. זה מצד הגוף. אבל יש מצד הרוח והנפש. שהאדם זקוק לתענוגים, הוא לא צדיק עליון. ואם הוא לא מקבלם הוא הולך קדורנית.

ומבואר באגרות הראי"ה ג פז, פח אגרת לרבו של הרב חרל"פ. שהוא היה סגפן עצום. לא אכל ולא ישן. רצה הרב חרל"פ ללכת בדרכו, אמר לו הרב קוק שלא. ואמרו בירושלים שהרב קוק הציל את הרב חרלפ ממוות ממש. כי רבו של הרב חרל"פ היה בעל כוחות עצומים. אבל לא כל אחד יכול ככה. ושם הוא מסביר את עניין הפרישות, שתנאי ראשי לפרישות זה כפי המידה של אורה עליונה של עונג ה' של חוכמה ויראה שדוחה באורה הגדול תביעות חיי החולין השפלים שלב בני אדם מלא מהם. הוא כ"כ מתענג על ה' שהוא לא צריך את הדברים האלה. הוא לא שם לב בכלל לדברים אלו. זה לא מעניין אותו. כמו הרב קוק שזה בכלל לא עניין אותו כל הדברים האלו, דברים אחרים מעניינים אותו.

כמו ילד קטן שקוראים לו לאכול והוא בא רק אחרי שעתיים.. ומהים שהוא רעב, הוא לא סגפן אלא הוא עסוק בדבר הזה.

אבל מי שלא הגיע לזה אומר הרב קוק באותה אגרת והלב רק מאורה עליונה ומצטער על כל הסבל הרב- לא יועיל לא מאומה. הסגפנות הוצום לא יועיל לו בכלום. הוא מצטער.

דבר חכמים- דברי הצום וצעקתם- זה חייבים, אבל מה שלא- לא.

מיעוט חוכמה ופרישות זה מביא ייסורים ומאיסה בחייו.

וממשיך הרב באורות התשובה- מה אנחנו נעשה כדי לשבור את ייצרנו הרע? ריבוי אור הדעת. נלמד הרבה תורה וזה יהיה במקום צומות היחיד. לא במקום תענית אסתר, אלא במקום צומות היחיד. התורה פועלת לרומם את הרצון, לא בדרך שבירת התכונות הרע שבחומר אלא היא מושכת את האדם קדימה. ולכן ריבוי דעת.

החסידים טובלים במקווה הרבה, אמרו המתנגדים- אנחנו טובלים במי הדעת. אותו הדבר כאן, צריך ללמוד תורה.

הגאון מווילנא אמר שלא צריך צומות קשים וכו' אלא צריך ללמוד תורה ושמירת הלשון. הרצי"ה מביא את זה הרבה. הוא מביא את ספר הזוהר שחטא הנעורים- זרע לבטלה אין לזה תקנה, אתה אבוד. אומר הגאון- למה לא מביאים את ההמשך- אלא אם כן אתה לומד תורה.

גם בספר אורות התשובה- תשובה שכלית עליונה יכולה לחפה על כל עובדין. והוא אומר- בצירוף כזית פרישות. כזית פנימייה צפופה, כזית חימום שלא פועל, כזית מיים קרים במקלחת. כזית צפוף וכו'..

הצומות הלאומים אנחנו לא שואלים שאלות אלו, שהחומר של כלל ישראל גם צריך להיטהר. ולכן אנחנו צמים בהם, בעוד שצומות אישיים זה דבר אחר, כפי שאנחנו מסבירים. הצומות הלאומיים אנחנו באים לכפר על החטאים הלאומיים. יש עדיין "וישמן ישורון ויבעט". איך עושים תשובה לאומית? יום הכיפורים. שוברים את הצד הרע שבחומר הלאומי. תמיד צריך לעשות תשובה לאומית.

זה מחלוקת האם אדם פרטי שיש לו עוונות צריך לקבל על עצמו סיגופים וייסורים כי אז ה' לא ישלח לו והוא יבחר לבד ואז זה פחות מפריע לו וכן הלאה, ככה סברו חסידי אשכנז. ר' שמואל החסיד, בעל הרוקח, ספר חסידים מובא גם. אבל הרמב"ם לא סובר ככה- אל תארגן לעצמך ייסורים אלא הקב"ה כבר יארגן לך. הוא לא אומר לקחת על עצמו ייסורים. עכ"פ לגבי הכלל הייסורים של הכלל, הוא לא צריך ליזום ייסורים. הקב"ה מארגן ייסורים לכלל.

ש. האם בתענית אסתר צריך לחזור בתשובה על משהו ספציפי? ת. חז"ל כבר אמרו על מה נענשנו וענו בגלל שהשתתפנו בסעודתו של אותו רשע. אבל הכל היה כשר? נכון, אבל אתה משתתף בסעודה של כזה רשע?! שהאחשוורוש עשה חישוב לזמן הגאולה ולפי חשבונו עבר הזמן ולכן הוציא את כלי המקדש וכן לבש את בגדי הכהן הגדול, ובעצם זה היה משתה למותו של עם ישראל. והוא טעה בחשבון. אתה בא לסעודה של סופו של עמ"י ואתה נהנה?? ובאופן כללי- תמיד יש חטאים ותמיד צריך לעשות תשובה.

אנחנו לא יכולים לצום צום יחיד ולכן יש לנו פטור. עדיין יש חסרון בזה, אבל מה נעשה? אומר הרב קוק באורות התשובה- אע"פ שלא צמים כל יום ונשארים פגמים שלא תוקנו צריך לצפות לחסד ה' שיעזור לנו לתקנם. אנחנו נעשה מה שאנחנו יכולים וה' ישלים. טוב וישר ה'. יורה חטאים בדרך.

אנחנו כל השנה במי הדעת בצירוף קצת סיגוף. הוא לא אומר איזה. כל אחד מארגן לעצמו או שזה מתארגן לבד.

אורות התשובה טז,י: בעל תורה אין לו תקנת תשובה אלא על ידי התורה. מה המקצוע שלך? תורה. אז תעשה תשובה שיהיה לך יותר תורה. ואיך אני יעשה תשובה? ע"י התורה. הוא לומד תורה אבל עמוק. שמחשבתו תהיה יותר פנימית ויותר עמוקה, ואיך יעשה זאת. ע"י לימוד של דברים יותר עמוקים ונסתרים.

יאכל כלב ארוחתו, צמת, הרווח היחיד שלך נזרק לכלב, זה ביטוי מצחיק. אתה צריך לעשות תשובה בעניין שלך ועל ידי העניין שלך. מי שנקרא להעמיק לא יכול לחזור בתשובה רק ע"י כמות, אלא בתשובה עליונה, חופשית מלאה באור קודש קודשים.

לכאורה פה לא כתוב שלילה של התענית.

אלא שאין סתירה בין הפסקאות בא. התשובה. התשובה שלו זה תורה. אבל איך הוא ילמד תורה הרי יש לו כבדות השגה, ולמה? בגלל הרצון לטוש שנחלש. ולמה? בגלל המידות הטובות ומעשים רעים. ולכן, הוא צריך לצום. ראוי לצום כדי שיאכל ללמוד. עיקר התשובה והעבודה שלו זה הלימוד והתורה, בזה הוא מביא רפואה לו ולעולם. אבל אם הוא לא מסתגף תהיה לו כבדות השגה, כמובן לא הרבה כי לא יעמוד בזה, אבל כן קצת.

חלק מבעלי המוסר האחרונים כתבו- אתה צריך לשבור את הרצון, וכדי לשוברו צריך תורה. למה אתה לומד תורה? כדי שיהיה לך כוח לשבור את הרצון הרע. אבל כתוב במסל"ש המון פעמים- תורה מביאה, תורה, תורה. בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין.

קושיא: אדם אומר אני לומד תורה הרבה ועדיין יש לי ייצר הרע? תשובה: אתה לא לומד תורה כמו שצריך. הרי כתוב שם- יפשפש במעשיו, יזכור יום המיתה, יקרא קריאת שמע. זכה התורה שם חיים לא זכה סם המוות. צריך ללמוד תורה מתוך יראת שמיים, ואם ילמד בלי ישראת שמיים- זה לא יועיל לו. ואיך מגיעים ליראת שמיים? ע"י תורה. ואיך מגיעים ליראת שמיים? ע"י תורה. זה תלוי בזה. אז אנחנו לכודים? בוודאי שצריך בהתחלה מעט יראת שמיים וככה עולים במסילה.

התבלין זה לימדו התורה, אבל עיקר כבדות ההשגה, כפי שמובא בפסקה ז', זה בגלל שהרצון חלש, ולכן צריך צומות. אבל אם אין צומות איך הוא ירומם את הרצון? הוא לא אמר איך. אתה תעשה מה שאתה יכול ואת השאר הקב"ה ישלים. איך? לא יודעים. לרבש"ע יש הרבה פתרונות. ולכן אתה תעשה מה שאתה יכול.

באגרות א פה שיווי המשקל מופר ע"H ריבוי כוחות גופניים. בוודאי שיש כוחות גופניים והם מפירים את שיווי המשקל. רוחני וגופני. "יש ששיווי משקל... ולכן התענית חובה קדושה.. " אבל שוב, זה תלוי ביכולת של האדם.

אנחנו, כמו שאומר הרב קוק, מוכי הבטלה ונגועי הטיול אנחנו לא יכולים. ולכן קצת. מה קצת? לא יודע. ע"פ רוב הקצת הזה מופיע ע"י סדר ההנהגה האלוקית. אז אדם לא צריך להתעצבן. וכש"כ בצומות הלאומיים שאין לאדם להתעצבן. אלא הוא צריך לשמוח שיש בזה הכוח הרע שבחומר, ואפשרות של עליית הרצון. צריך לשמוח בזה.

וכמובן צריך לחזור בתשובה. אומר הגאון מווילנא באורחות חיים כתר ראש- אנשים צמים אבל עושים תשובה- אבל הצום הוא אמצעי, אז לקחת את האמצעי אבל הפסדת את המטרה. יש מצווה לצום אבל זה האמצעי לעשות תשובה באותו יום. זה לא יום של בילוי וטיול.

ש. אבל קשה ללמוד תורה ביום צום?

ת. א. נכון, אבל אפשר לעשות תשובה. ושמא תאמר שזה ביטול תורה לעשות תשובה, זה לא נכון, זה עצמו לימוד תורה.

שו"ע לבעל התניא ה. ת"ת ד,ב: "החסידים.. ולא היו חוששים לביטול תורה.. מפני שהיו מקשרים דעתם לאדון הכל.. עד שהיו מגיעים.." אפשר לומר שדבקות בה' זה ביטול תורה?! אי אפשר לומר דבר כזה. ואי אפשר לומר שלעשות תשובה זה ביטול תורה שהרי זה התורה. אז זה נכון שאדם צם ולומד פחות, אבל הוא עושה יותר תשובה. הוא מזכך את הרצון. ואם אדם לא מזכך את הרצון יש לו כבדות השגה.

ב. והתשובה לשאלה הזאת זה כבר בגמ'- שהגמ' שואלת אם הם התפללו כ"כ הרבה זמן מתי עבדו ומתי למדו תורה? ועונה הגמ' מלאכתם מתברכת ותורתם משתמרת. מה שנוגע לאדם הוא לא שוכח ומה שלא נוגע לעומק נשמתו הוא שוכח. אבל הם חסידים ומה שהם לומדים הם לא שוכחים ולכן מספיק להם ללמוד פעם אחת. ובמקום אחד זה מופיע הפוך- מלאכתם משתמרת ותורתם מתברכת. התורה שלהם פורחת, מתחדשת ומתגדלת.

סיכום: האם באמת צריך לחשוב מחשבות של תשובה ביום תענית אסתר? זה בא לבד באופן טבעי, כל יום צריך לחשוב מחשבות של תשובה.

==

==