שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

המתגבר והמתבכיין (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

המתגבר והמתבכיין

[באהבה ובאמונה]


שאלה: פעמים רבות יש לי צרות, מכל מיני סוגים, צרות אישיות, צרות לאומיות שגם פגעו בי, בעיות של פרנסה , של מחלה, אדם אהוב שהלך לעולמו, פיטורין מן העבודה ועוד ועוד. למה? למה ריבונו של עולם עושה לי כל זאת? למה?!


תשובה: כאשר תלמיד היה שואל שאלה מעין זו את רבנו הרב צבי יהודה, היה משיב לו "איפה החוזה שלך?" כלומר, איפה החוזה שבו התחייב לך ריבונו של עולם שכל חייך יזרמו בנעימים? אדרבה, מי שעוקב אחרי ההיסטוריה בעולם יודע היטב שהחיים אינם גן של שלווה, אלא כלשון מסילת ישרים "רהבם עמל ואון בכמה מיני צער וחולאים ומכאובים וטרדות ואחר כל זאת המוות. אחד מיני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלווה אמיתית" (פרק יא).

ולכן אין לך עצה אלא מראש להיות בכוננות ספיגה, ואז, כאשר יבואו עליך הצרות הן לא ישברו את רוחך, אלא אדרבה, תשיש כנגדם אלי קרב.

כדאי שנקרא יחד את הספר הישר, השער השישי, המידה השישית: "הקורות והתלאות הבאות על בני אדם כגון חידושים (התפתחויות חדשות) רעים... שיקחוהו בשבי או יאבד לו ממון, או יחלה הוא או אחד מבני ביתו, או יהיה גולה מארצו, או חבוש בבית הסוהר, או ימות אחד מאוהביו. כל אלה החידושים ורבים כהם, יטרידו לב בני אדם מעבודת האל, וישכיחוהו אותה, ויסירוה מלבו" (או בגלל שהוא עייף, או חולה, או שבור, או מעוצבן, או כעוס, או מוטרד).

אבל, אדרבה, זה הניסיון. "אך בעת הזאת יוודע ויבחן שכל כל משכיל, החזק הוא הרפה". זה המבחן אם עולמך השכלי הפנימי חזק או חלש. "כי אם יהיה חזק ואמונתו קיימת (מבוססת היטב) לא יוכלו כל החידושים לחסר (לגרוע) מעבודתו, כאשר לא יוכלו הרוחות החזקות לעקור ההר הגדול ולהמישו ממקומו, כך שהשכל החזק והאמונה העיקרית (השורשית העמוקה) לא ימישום כל אלה המאורעות".

כי אין חוזה שד' לא יביא על האדם צרות, ואין חוזה שבמקרה כזה האדם פטור מעבודת ד', אלא אדרבה יש חוזה, שיבואו עליו צרות והאדם חייב לעמוד בניסיון. "וצריך האדם ליזהר בעת הזאת, וידע כי על זה התנאי בא בברית עם אלהיו". כמו שכתוב: ואהבת את ד' אלהיך בכל לבבך – אפילו נגד היצר הרע, ובכל נפשך – אפילו נוטל את נפשך, ובכל מאודך – אפילו נוטל את ממונך (ברכות סא ב). ובברית בין הבתרים: "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך... ועבדום ועינו אותם" (בראשית יד). "ואחרי אשר התנה על נפשו לעבוד אותו, צריך להשלים נדרו ולקיים אסרו (=נדרו). וצריך לו להכין לב חזק ואמיץ לקבל המאורעות". כמו חייל קרבי, שלא יכול ללמוד אמנות הלחימה בשדה הקרב כאשר מותקף, אלא עליו להתאמן מראש לכל התרחישים האפשריים.

"ויחשוב בהם בטרם בואם, וימתינם בכל יום ובכל שעה ובכל חודש, ויאמר בלבו: אם לא יבואו היום המאורעות, יבואו למחר, ואם לא יבואו למחר, יבואו לאחר מחר". כמובן, לא מדובר בפסימיות ובראיית שחורות, אלא בידיעה מפוכחת והגיונית שהעולם הזה אינו גן שעשועים, אלא ככל שיבוא עליו, הוא מוכן לקרב, ויעבוד את ד' בכל מצב. וכל רגע שלא קורה לו כלום, יודה על הזמן השאול לד' "הטוב כי לא כלו רחמיך והמרחם כי לא תמו חסדיך, כי מעולם קיוינו לך".

"וכשיעשה זה ויהיו עיניו ולבו בהם כשיבואו המאורעות", הוא לא יהיה מופתע, "לא יטרידוהו ולא ישכיחוהו העבודה, כי ימצאוהו מזומן לקבל אותם". כמו רבי עקיבא שאמר "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה (בכל נפשך) מתי יבוא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי, לא אקיימנו?!" (ברכות סא ב).

לא רק, שאם בא על האדם נסיון הוא יתגבר עליו, אלא הוא מחכה שיבוא הנסיון, כדי להראות לד' את אהבתו.

"וזה מעשה הצדיק, כי יחשוב וידע, כי העולם נוה התלאות". זה ביטוי מיוחד: נווה התלאות. ואכן אנו עם ישראל, עברנו הרבה בנווה הזה, ונשארנו נאמנים לריבונו של עולם.

כדי לא להיות כפויי טובה, חייבים אנו להודות שארצנו היום היא מעין גן עדן, עם הרבה מאד טובות וברכות ושמחות ומעט תלאות. אך בהחלט יש עדיין תלאות.

ולכן ידידי היקר, חזק ואמץ וצעד בעוז ובבטחה בנווה התלאות, כי רב כוח לך, ושמח לעבוד את בוראך גם בעת תלאותיך, אשריך.

אשרינו, מה טוב חלקנו ומה יפה ירושתנו, אשרינו. אשרינו, כשאנו משכימים ומעריבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומייחדים שמך בכל יום תמיד: שמע ישראל ד' אלהינו ד' אחד.


  • פורסם בשאילת שלמה 349