שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: איך יכול להיות שהמשיח בא בהיסח הדעת כשהרמב"ם אומר שצריך לחכות לו בכל יום שיבוא?

תשובה: כתוב בגמרא סנהדרין (צז, א), "שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן: משיח, מציאה, ועקרב". כוונת הגמרא באמירה "בהיסח הדעת" היא שהמשיח בא בדרכים שלא ציפינו. לפעמים הגאולה נראת בצורה מסובכת ומבולבלת, ולכן אנחנו מתייאשים. לכן אומרת הגמרא: "אל תתייאש, המשיח בא בנתיבים שלא נודעים לנו". כתב הנצי"ב (באגרת אחרית כבראשית, קובץ שיבת ציון ח"א, עמ' 17-18 ובקיצור בפירושו על התורה "העמק דבר" שמות ד, א), שד' ציוה את משה רבנו ללכת ולגאול את עם ישראל. ענה לו משה רבנו: "והן לא יאמינו לי".

והרי קשה: הרי התורה כתבה שבאותו זמן בני ישראל בקשו והתחננו שתהיה גאולה, אם כן, למה משה רבנו חשב שלא יאמינו? השיב הנצי"ב שבוודאי שהם האמינו שיבוא גואל להוציאם משעבוד מצרים, טענת משה רבנו הייתה שהם לא יאמינו שהוא הגואל. ולמה? כי מגיל צעיר משה הופרד מהוריו, וגדל בבית פרעה. הוא היה לבוש כמו מצרי, היה מדבר כמו מצרי, הרי כתוב במפורש שבנות יתרו חשבו שהוא מצרי. לכן אמר: "הם לא יאמינו לי כי אני נראה כמו מצרי". כך, מסביר הנצי"ב, כשיבוא הגאולה והיא לא תבוא בנתיבים שאנו חושבים ושאנו מדמיינים, אסור לנו לדחות אותה. הקב"ה יכול להביא הגאולה בדרכים שלא חשבנו עליהם.

המהרש"א מקשה על הגמרא שהבאנו, אמנם הסברנו שכוונת הגמרא באמירתה שהמשיח בא בהיסח הדעת להגיד לנו שהמשיח יבוא בדרכים שלא ציפינו. אבל עדיין קשה, מה זה קשור לכך שגם מציאה ועקרב באים בהיסח הדעת? את זה כולם יודעים, ואנחנו לא צריכים את חז"ל בשביל להגיד לנו דבר כזה פשוט? אלא מתרץ המהרש"א: הכל עניין אחד. המשיח בא בהיסח הדעת – באופן כזה שבשביל אחד זה נראה כמו מציאה ובשביל השני זה נראה כמו עקרב. כלומר, ד' מביא גאולה לעמו ומי שמכניס לעצמו בתוך הראש שהגאולה צריכה להיות דווקא בצורה מסוימת ופתאום היא מגיעה בצורה אחרת, הוא נהיה מאוכזב וכועס. לכן בשבילו הגאולה היא כמו עקרב. אבל מי שלא החליט איך תהיה הגאולה ומחכה שד' יביא אותה איך שד' רוצה, אז הוא שמח בכל מקרה מההפתעה הנעימה - כמו מציאה.

אכן, אנחנו מחכים למשיח בכל יום שיבוא. כתוב בגמרא עירובין (מג, ב), האומר: "הריני נזיר ביום שבן דוד בא" – הוא נזיר מיד, כי אולי המשיח יבוא היום. כשמגיע הלילה והמשיח עדיין לא בא, מתבאר למפרע שהוא לא היה נזיר באותו יום – אבל הוא נזיר למחרת. כלומר, אנחנו מחכים למשיח כל יום – זו גמרא, הרמב"ם רק מביא את זה בלשון "בכל יום שיבוא". ואסור להסיח מהגאולה את הדעת. אגב, האדמו"ר השישי של חב"ד, הרב יצחק יוסף, היה אומר בנדון שלושה דברים:

א. צריך לחכות למשיח כל יום. ב. צריך להתנהג כמו אדם שמחכה למשיח היום. כלומר, בקדושה ובטהרה, בתורה ומצוות ומעשים טובים. ג. אם כולם יחכו למשיח היום ויתנהגו כמו שמחכים למשיח היום, המשיח באמת יבוא היום.