שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

המשוגע

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־18:33, 16 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == המשוגע == [הרב שלמה אבינר] מעשה במדינה שהיו לה אויבים רעים מבחוץ ומבפנים, שהיו מרצחים ב...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

המשוגע

[הרב שלמה אבינר]


מעשה במדינה שהיו לה אויבים רעים מבחוץ ומבפנים, שהיו מרצחים בה יותר ממאה שנה. אז השר הראשון היושב ראשונה במלכות יישב את עצמו וחשב בלבו מחשבת טעות גדול ושטות גדול, שאם יתן למרצחים הנ"ל חבל מארצו על יד הגבול ויגרש משם את התושבים ויגזול את אדמתם, אז האויבים הנ"ל מבחוץ ומבפנים לא יהיו יותר מרצחים.

והיו תושבי אותו חבל ארץ, אשר נגזר עליהם הגירוש הנ"ל, מסובבים במדינה, הולכים ומצעקים בקול גדול שהשר הראשון הנ"ל הוא משוגע שנותן חבל מארצו למרצחים ומגרש את יושביו וגוזל את אדמתם כנ"ל. אך כיוון שעל פי חוק המדינה אסור לומר על השר היושב ראשונה במלכות שהוא משוגע, בא שר המשטרה ותפס אותם והביאם לשר הראשון הנ"ל.

ואמר להם השר הנ"ל, שהם - כלומר אותם התושבים אשר נגזר עליהם הגירוש וגזלת אדמתם כנ"ל - המשוגעים, כי כיוון שהשר הנ"ל מחליט על פי הרוב, על פי החכמה הנקראת דמוקרציע, אותו רוב הוא גם מחליט מי משוגע. לכן ציוה עליהם השר היושב ראשונה במלכות,שעליהם לשבת בשקט, להפסיק להיות הולך ומצעק, אלא לתת לגרש אותם בלי שיפריעו לשר הנ"ל שזה נגד הדמוקרציע הנ"ל.

ואמר על זה רבינו, משל לעשרה אנשים שהיו בסירה בלב ים, וכיוון שלא היה להם מה לאכול, כי אין אוכל בלב ים כידוע, הם יישבו את עצמם כדת מה לעשות, והחליטו שזה פיקוח נפש שיאכלו, לכן יאכלו אחד מהם, והם יקבעו על פי רוב. אך כאשר החלו לאכול אותו, הוא החל מקפץ ומצעק שהם משוגעים. אך הם השיבו לו שעל פי חכמת הדמוקרציע, הם קובעים שהוא המשוגע, כיון שמפריע להם לאכול, שזה בחינת פיקוח נפש, לכן עליו להיות בשקט ולתת להם לאכול אותו.

ואנשי אותו חבל חזרו מארמון השר היושב ראשון במלכות, הולכים ובוכים מאד ונפשם מרה להם מאוד כי אמרו: לא די היה לנו בצרות הראשונות שהמרצחים זורקים עלינו פצצות מידי יום ביומו וגם נכנסים לבתינו להורגנו ואנחנו כל כך הרבה מוסרים את נפשנו על הארץ הזאת, אלא עתה אחינו הם המגרשים אותנו וגוזלים את אדמתנו וגם אוסרים עלינו להיות מצעקים על נפשנו בגלל חכמת הדמוקרציע.

ושאלו, אותם התושבים שנגזרה עליהם גזרת גירוש כנ"ל וגזלת אדמתם כנ"ל, את חכמיהם כדת מה לעשות וחכמיהם שאלו לרבינו, ורבינו אמר להם שפעם התיישבו על גבעה והיה ביניהם חכם גדול מחכמי הדור, וכאשר באו חיילי השר היושב ראשון במלכות לגרש את התושבים, הוא אחז בגדר של ברזל שהיו בו קוצים קוצים מברזל, פתח את מעילו ואמר לחיילים הנ"ל: "אתם יכולים לירות בי בקנה השרפה שלכם. אני לא אזוז מפה". ובסוף היו שם מספר כ"ה רבבה תושבים.

וייטב בעיני התושבים מה שאמר רבינו והם עשו הסכמה ביניהם שאם יבואו החיילים או השוטרים של השר היושב ראשונה במלכות לגרש אותם, הם כולם יחד, אנשים נשים וטף, יאחזו בגדר הברזל יפתחו את מעילם ויאמרו: "קחו קני שרפה ותירו בנו, אנו לא נזוז מפה".

ועוד אמר רבנו שדמוקרציע אינו יכול להחליט מה טוב ומה רע, ואם דמוקרציע מחליט מה טוב ומה רע, זה חטא אכילה מעץ הדעת טוב ורע. לכן דמוקרציע לא יכול להחליט לתת חבל ארץ לאויבים המרצחים, ושכבר היה כדבר הזה בימי חזקיה מלך יהודה כמבואר במסכת סנהדרין דף כף ואו. שחזקיהו היו לו בסיעתו מאה ועשרים אלף אנשים והוא אמר שיש לחזק את עצמנו שלא ליתן את ירושלים לאויבים, אבל לשבנא היתה סיעה של מאה ושלושים אלף אנשים והוא היה מייאש את עצמו ואמר ליתן ירושלים לאויבים. אז אמר חזקיהו המלך לישעיהו הנביא: שמא הלכה כשבנא על פי הדמוקרציע ויש להתגרש מירושלים. ואמר לו ישעיהו הנביא שקשר רשעים אינו מן המניין, ולא שייך כאן דמוקרציע, ולבסוף היה נס והצלה לירושלים.

אבל, אמר רבנו שיש ללמד זכות על השר היושב ראשונה במלכות שאין לקרותו רשע, אלא רק שהוא מייאש את עצמו ומבלבל את עצמו ומתפחד את עצמו, לכן הוא גם משגע את עצמו. כי ייאוש מביא לידי שיגעון. כידוע למבינים.

לבסוף אמר רבנו לתושבים שעליהם לחזק את עצמם בכל מיני התחזקות גדול לכל אדם בפרט ובכלל, שאף על פי שעובר עליו מה שעובר עליו בימי חייו שגוזלים אותו וטורפים אותו, אף על פי כן אל יתייאש עצמו מן הרחמים, כי אם יתלה עינו למרום ויהיה מצעק אליו יתברך שיראה בעוניו ויצילו, כי סוף סוף המשוגע האמתי הוא שייפול, ולא אלו שהם משוגעים על פי הדמוקרציע, וסוף סוף הטוב והאמת ינצח.

ואיך ינצח הטוב,זאת לא גילה לנו רבנו. אך בסוף ניצח...