שיעורי הרב שלמה אבינר

המקום הכי מוזר בעולם

[הרב שלמה אבינר]

"קפטן איגנוטוס! אתה ממריא בעוד רבע שעה. הטייס האוטומטי מתוכנת. הנה תיק הוראות. היה בטוב!"

נסיעה שקטה. קרוב ליעד, עיינתי בתיק: "קיבלנו אותות רדיו שאיננו מצליחים לפענח. אנא בדוק מה קורה באותו כוכב לכת".

הסתכלתי דרך החלון וקראתי בהוראות: "לפניך דיסקית מאירה. שמה: 'שמש'. סביבהּ כמה כוכבי לכת. הגרגר הקטן לפניך נקרא 'כדור הארץ', אך כמה שהוא קטן, יש בו מיליארדים יצורים קטנים המתרוצצים ושמם 'אדם'. הם אינם מסתדרים ביניהם ולא תוכל לפגוש את כולם. אתה תנחת במרכז כדור הארץ במקום שנקרא 'ארץ ישראל'. תגיע לבירתה 'ירושלים', במקום מרכזי הנקרא 'הכותל המערבי' המכונה אצלם: 'מקום קדוש'."

קדוש? מילה שאינני מכיר.

בינתיים הטייס האוטומטי הודיע: "היכון לנחיתה". אכן הבחנתי בקיר ענק, אבל, כמה מוזר, מאחוריו - שום דבר. תוך כדי נחיתה ראיתי שיצורים התאספו והרימו יד נגדי. הם נראו די מרוגזים וצעקו: "שאבּעס, שאבּעס!"

יצאתי מהחללית והתנצלתי: "סליחה רבותיי אם פגעתי בכם. אני בא ממקום אחר ואיני בקי במנהגיכם". הם נרגעו.

"מאין בא כבודו?" שאלני יצור חבוש בכובע שחור ולבוש מעיל שחור.

הצבעתי לכיוון השמים.

"אוהו!" ניגש אלי אדם גלוי ראש, "וראית את אלהים?"

"לא ראיתי שום דבר מיוחד", השבתי.

"זאת ההוכחה!", אמר גלוי הראש, "אין אלהים".

"להפך", קטע אותו כסוי הראש, "זו הוכחה שאלהים אינו נראה. הוא רואה ואינו נראה. מנהיג את העולם משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים". הוא הצביע לכיוון הכותל. "הנה זה עומד אחר כותלנו".

לא הבנתי כלום.

"סליחה העל הבורות", התערבתי, "אבל אם אין אלהים נראה איך אתם יודעים שהוא קיים?"

"פשוט מאוד" אמר כסוי הראש, "הוא הביא אותנו חזרה לארצנו. כשסבא רבא שלי נולד, היו פה 30,000 יהודים, סבא שלי נולד - 80,000 יהודים, ואבא שלי - 200,000. כשאני נולדתי - ששים ריבוא, בני - שני מליון, נכדי - חמשה מיליון! אלהים בנה לנו מחדש את ארצנו וקיים את כל ההבטחות שבתנ"ך"

"תנ"ך?"

"כן! תנ"ך! בייבל BIBLE!"

"מה זה בייבל?"

זה ספר נפלא", נכנס גלוי הראש לשיחה, "שכתבו נביאי ישראל בשם האל".

"שלא קיים...", הוספתי.

"לא משנה," השיב באי נוחות, "אבל זה ספר נפלא, כולו צדק, כולו שוויון, כולו חברה צודקת".

"לא ולא!" אמר כסוי הראש, "התנ"ך זה מצוות האל, עבודת האל, לימוד תורה, וקיום מצוות, יראת שמים ומידות טובות".

"מה פתאום!" אמר אדם שלישי שנכנס לזירה, לבוש בבגדי חקי, ברזלים על הכתפיים ונשק על כתפו, "התנ"ך זה ארץ ישראל, מדינת ישראל, צבא ישראל".

"סליחה רבותי", אמרתי, "אני מבולבל. עוד לא הספקתם לתאם ביניכם את גרסותיכם הסותרות?"

איש עם זקן לבן הסתכל עלי מן הצד, התחייך ואמר:

"כולם צודקים אדוני הזר, אין סתירה".

"איך ייתכן שכולם צודקים ואומרים דברים שונים?"

"גם אתה צודק" חייך הזקן.

אנשים מוזרים...

"יש לי עוד שאלה", פניתי בנימוס רב, "צעקתם שאבעס. מה כוונתכם?"

"פשוט מאוד", השיב כסוי הראש בסיפוק רב של אדם המתהלך בשלו, "זה היום הקדוש לאלהים, תפילה, לימוד תורה, זמירות לד'. יום שכולו לד', ולא לכדורגל". הוא הביט במבט זועף אל גלוי הראש.

"לא!" הוא לא נשאר חייב, "שבת זה יום של שיוויון, של מנוחה לפועלים, של סוציאליזם, של צדק".

"שניכם טועים", אמר האיש לבוש המדים, "שבת זה יום לאומי, כדי לחזק את הקשרים באומה, מתוך ידידות ואהבה".

אני רואה שעם אנשים אלה, אי אפשר להבין דבר ברור. בכלל, הרגשתי רעב. הוצאתי מתיקי עוגיות והתחלתי לאכול. ראיתי את כסוי הראש מתלחש עם רעיו, ואחרים הסתכלו עלי מעל כתפי.

"יש בעיה?" שאלתי.

"כן בוודאי, זה כשר?" שאל כסוי הראש.

"כשר? מה זה?" תמהתי.

"כשרות זה קדוש", התחיל להרצות כסוי הראש בשטף, "איננו אוכלים כל דבר. יש טהור ויש טמא, שמטמא את הנפש. לא צריך להיות זולל וסובא. לא צריך לחיות כדי לאכול, אלא לאכול כדי לחיות. כדי לחיות בטהרה. לא להיות שטוף אחרי תאוות ויצרים. לשלוט על יצרו. לאכול בטהרה. אנחנו עם קדוש..."

"קדוש?!" לולא הפסקתי אותו, היה יכול להמשיך כך שעות.

""קדוש הוא מי שנעלה ונשגב מהעולם", השיב כסוי הראש, "האל מקדש אותנו במצוותיו וכך אנו מקדשים ומרוממים את החיים בעולם".

"עוד מעט תברח לך העוגיה מרוב שהיא מתרוממת", לעג גלוי הראש.

---

התעייפתי. "מוזר" אמרתי "בכוכב שלנו כולנו חושבים אותו דבר. בכלל, הכל שונה כאן מלבד דבר אחד: גם אנו מתנדנדים - לפני ההמראה"

הם התבוננו זה בזה בתמיהה.

"אה, אתה מתכוון למתפללים. הם מודים ומהללים לד' על תקומת העם בארצו ועל שנותן כוח לנצח", אמר האיש לבוש המדים.

"הם מבקשים את חסרונם", התפרץ גלוי הראש, "ככל בני האדם האינטרסנטים: כסף, אוכל, הנאות..."

"אבל ההודאות והבקשות מקרבות אותנו אל ד'" ,תיקן כסוי הראש, "הוא רוצה שנפנה אליו".

"וזה עובד?" שאלתי

"ד' שומע תפילה", המשיך כסוי הראש, "יש תפילות שמתקבלות מיד ויש תפילות שצריך לחזור ולהתחנן, ויש גם תפילות שנענות בדרכים הנסתרות מעינינו"

עצמתי את עיני ומלמלתי בלבי: "ד'! עשה שבמשהו אחד הם יסכימו".

הם הבחינו במבטי המודאג, "יהיה טוב", אמרו פה אחד.