שיעורי הרב שלמה אבינר

רבנו הרב צבי יהודה כתב מאמר בעניין זה. מרן הרב קוק הוא השליח האלוהי המיוחד להאיר באור התורה את תחיית האומה, לבנות את נשמת תחיית האומה, ורבנו הרב צבי יהודה הוא השליח האלוהי המיוחד לבנות את נשמת מדינת ישראל. הוא כתב זמן קצר אחר קום המדינה מאמר חשוב ויסודי שנקרא 'המדינה כהתקיימות חזון הגאולה' (לנתיבות ישראל א, עמ' קצב).

ראוי ללמוד את המאמר לאט לאט במשך שנת השבעים למדינת ישראל, וכעת נביא תמצית מאמר זה שנחלק לחמישה חלקים:

גלות וגאולה

החלק הראשון עוסק בהגדרת הגלות: גלות הכוונה שהאומה אינה בארצה וחייה הלאומיים נהרסו. חיים לאומיים הם חיים של אומה בתור אומה. יחידים הגרים בארץ ישראל מקיימים מצוות ישוב הארץ, אשריהם, אך אומה אינה רק אוסף של יחידים כמו שגוף של אדם אינו רק אוסף איברים וכמו שרשמקול אינו רק אוסף חלקיקים.

המהר"ל בתחילת ספר 'נצח ישראל' כותב שעם יכול להיות במצב טבעי או לא טבעי. טבעי – בארצו, יחד ועצמאי. לא טבעי - לא ביחד, לא בארצו ותחת שלטון אחרים.

אם כן, אומר רבנו , שהגלות כמציאות בה האומה אינה בארצה ,מתוך כך חייה הלאומיים נהרסים, מה שבא לביטוי בסילוק שכינה ובחורבן התורה. אם כן, אנו מבינים מהי גאולה - האומה חוזרת לארצה וחייה הלאומיים שבים אליה אט אט: עלייה ראשונה בשנת תרמ"א, הקמת המדינה בתש"ח והלאה.

הגאולה, שיבת ציון, משיבה את השכינה למקומה ומקימה לתחייה את התורה.

תשובה

חלק שני: השלב הראשון בגאולה הוא קיבוץ גלויות ובניין הארץ. מה המקור לכך? בדברים ל: "ושב ד' אלהיך את שבותך ושב וקבצך". גם ביחזקאל ל"ו נזכר שהשלב הראשון בתחיית האומה הוא שיבת ציון וקיבוץ גלויות, והשלב השני - קיום מצוות. בדברים ל נזכרת תשובה עד ד' בהקשר לקיבוץ גלויות ותשובה אל ד' - אל ריבונו של עולם. וכן מוסבר ב'אורות התשובה' (יז ב).

אחרי זמן מסוים מופיעה הקמת מדינה. אי אפשר להקים מדינה מרחוק ואי אפשר לא להקים מדינה כשאנחנו פה. הדבר מתבטא בדברים וביחזקאל בביטוי 'הורשה', לא במובן של אדם המקבל ירושה מאביו, אלא "והורשתם את הארץ" - שליטה לאומית.

[כולם מכירים את הספר 'אם הבנים שמחה', שחיבר הרב יששכר שלמה טייכטהל,שהיה רב חרדי אנטי-ציוני בתחילה. מישהו שנכח באירוע בו היה הרב ,סיפר את הדברים הבאים: באלול תש"ד, במהלך השואה, לאנשים היו טענות על כך שאלה שהקימו את שיבת ציון אינם אנשים יראי שמים. הרב טייכטהל ענה בסיפור הבא:

השמש הזקן מת, ואלמנתו נותרה בלא פרנסה. הציעו שהיא תמלא מקום השמש, כמובן לא בבית הכנסת אלא בתפקידים מחוץ לבית הכנסת. תפקידה הראשון היה להעיר אנשים בבוקר לתפילה. דפקה בבית הראשון בקצה הכפר. אמר היהודי: מה יש? - תפילה. - תפילה?! אני לא הולך לתפילה, אני כופר, אתיאיסט, אני לא מתפלל. אבל את אישה בת שמונים הולכת בקור בשלג בכפור וברוח להעיר אנשים, זה לא תקין, לכי לישון ואני אעשה את עבודתך בשבילך.

דפק בבית השני: תפילה! צחקו עליו: נראה אותך קודם בתפילה.

דפק בבית השלישי: תפילה! התגובה הייתה: בפה המלוכלך של כופר אתה אומר את המילה תפילה? התבייש.

וכך היה בהמשך בכל בית ובית בו דפק ,קיבל תגובה עוקצנית והציבור סירב לקום לתפילה.

הגיע הרב לבית הכנסת – והנה ריק. אט אט הגיעו אנשים. אמר להם: למה לא באתם לתפילה? אמרו: הכופר הזה יגיד לנו לבוא לבית הכנסת?! אמר: שוטים, נכון שהוא נגוע בכל הדברים שמיוחסים לו, אבל הפעם לא עסק בכל אלו, אלא העיר אתכם לתפילה, אז למה לא קמתם?

בכה הרב טייכטהל ואמר: נכון שהציונים מחללים שבת וכהנה, אך הם עוררו את העם: התעוררו מתוך ההפכה, הגויים שונאים אותנו, אין לנו מקום אלא בארץ ישראל. אך לא שמענו. הלוואי ונזכה לתקן].

אם כן, גם יחזקאל הנביא ,ולפני כן בתורה בחומש דברים, מתארים שקודם תהיה שיבת ציון ורק אחר כך קיום מצוות. לא כתוב כמה זמן יהיה בין השלבים. אנחנו אומרים בתפילה על שלושה עניינים 'מהרה': תשובה, רפואה וגאולה. אפשר להבין מכך שגאולה תיתכן גם שלא במהרה, וגם היא קרויה גאולה. השאלה באמת כמה זה 'מהרה'? איננו יודעים. אמנם על מה שכתוב בתורה "ואבדתם מהרה" יש חשבון שזה היה 850 שנה. אבל יכול להיות גם לא מהרה יותר מ850 שנה. ד' אומר לישראל: " רגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך". אלפיים שנה זה רגע קטן לקדוש ברוך הוא.

אם כן, החלק הראשון של המאמר מבאר מהי גלות: איננו בארצנו והחיים הלאומיים נהרסים, ובעקבות כך השכינה גולה והתורה נהרסת. אם כן גאולה היא שיבת ציון ובעקבות כך עם ישראל קם לתחייה לאומית, השכינה חוזרת והתורה חוזרת.

החלק שני של המאמר, מבאר שהתשובה מגיעה בעקבות שיבת ציון, כמפורש בדברים ל וביחזקאל לו.

גאולה ותשובה

חלק שלישי: הגאולה אינה תלויה בתשובה. בגמרא (סנהדרין צז) יש מחלוקת בין רבי אליעזר ורבי יהושע, כל אחד מביא הוכחות, אך לבסוף שתק רבי אליעזר שאמר שהגאולה תלויה בתשובה. אם כן, הגאולה אינה תלויה בתשובה. בעקבות זאת "ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא'" (סנהדרין צח א), עוד מעט יבואו ישראל, לכן צריך שיהיה מה לאכול.

יהודים צדיקים וקדושים עזבו את הארץ במשך מאות שנים, כי לא היה להם מה לאכול, כפשוטו. בזמן מלחמת העולם הראשונה לא היה מה לאכול. אנשים אספו בשדות חובזה, "לחם ירושלמי" . אם כן, הקץ המגולה הוא שהארץ נותנת פריה כי ישראל קרבו לבוא.

כל זה כמובן אינו בזכותנו. יחזקאל הנביא אומר זאת בפירוש באריכות גדולה מאוד: "בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה... ואשפוך חמתי ואפיץ אותם... ואחמול על שם קדשי אשר חללו בית ישראל... לכן אמור לבית ישראל לא למענכם אני עושה בית ישראל".לא מגיע לכם, לא עשיתם תשובה, "כי אם לשם קדשי אשר חללתם בגויים... וקדשתי את שמי הגדול... בושו והכלמו" (יחזקאל לו). לא למענכם אני עושה.

בהיותי חייל במלחמת ששת הימים, חלק מהזמן הייתי בהגנה של בסיס חיל האוויר תל נוף. טייסים חזרו מהפצצות וסיפרו מה עשו. היה קשה להאמין לדבריהם. הייתי נפעם, ובחופשה הראשונה נסעתי לרבנו הרב צבי יהודה. שאלתי: במה זכינו? השיב רבנו: תכניס לך לראש, לא זכינו. זה לא בזכויותינו. זו מתנה מהקדוש ברוך הוא.

כמובן, גם כדי לקבל מתנה צריך שיהיה מישהו שיקבל את המתנה. אם מישהו רוצה לתת לך מתנה מרק, צריך שתהיה לך צלחת, אחרת המרק יישפך על החולצה. זה מוזכר על ידי מרן הרב קוק ב'שמונה קבצים' (ז רא): "שואלים במה זכה דורנו לגאולה. התשובה פשוטה היא, הוא זכה מפני שעסק במצוה היותר גדולה שבכל המצוות, במצווה השקולה ככל התורה כולה, מפני שהוא עסק בגאולת ישראל"(שמנה קבצים ז רא).

המהר"ל אומר פעמים רבות שד' נותן, אך צריך מקבל. הכל כפי הכנת המקבלים. רבי אברהם אבן עזרא בראשית פירושו על קהלת מסביר שהשפע האלוקי ישתנה כפי הכנת המקבלים, והמופת [ההוכחה]: השמש תלבין את הכביסה ותשחיר את פני הכובס. אם כן, השמש מלבינה או משחירה? תלוי במקבלים. כך ד' נתן לנו מתנה, אך היה מי שיקבל את המתנה.

הגאולה אינה תלויה בתשובה, אם כן, איך נדע שזו גאולה אם לא עשינו תשובה? – "ואמר רבי אבא"! לפעמים היה רבנו הרב צבי יהודה אומר בחיוך: "ואמר רבי אבא" - אבא שלי... "ואמר רבי אבא" כשהארץ נותנת פריה ,זה סימן הגאולה וקץ הגלות. זו גמרא מפורשת, ומי שאינו מאמין לה אז הוא כופר בתורה שבעל פה . ברוך השם, הארץ נותנת פריה בעין יפה. הארץ הייתה שממה והנה התחילה לצמוח, כמובן לא ביום אחד. בעלייה הראשונה בשנת תרמ"א כתב עולה אחד להוריו הדואגים: כל יום חג, כל יום אוכלים כמו ביום הכיפורים, ישנים כמו בליל שבועות, לבושים כמו בפורים ויושבים כמו בתשעה באב. כלומר לא הכל גן עדן, אך לאט לאט מתקדמים, ועכשיו ברוך השם אנו אחת מהמדינות העשירות בעולם, ובפרט מספר אחד בעולם ביוזמה כלכלית.

כלכלן בכיר בארה"ב, דן סנאור, כתב ספר על הכלכלה הישראלית שהיא נס. הוא פרו-אמריקאי ולכן מציע לאמריקה ללמוד מישראל. כמו שאומרים באנגלית, אם הם יכולים ,אנו יכולים לעשות זאת יותר טוב. אך אנחנו עושים יותר טוב. אגב, יש בספר זה חידוש. על פי רוב, מלחמה מבריחה את המשקיעים שאינם מוכנים להשקיע במקום שאינו יציב. אך בישראל משקיעים מאות מיליארדים, פה המלחמה אינה מפריעה לשגשוג הכלכלי אלא אדרבה מסייעת לשגשוג הכלכלי. מדוע? הנוער במערב מתאפיין במספר תכונות: עצלן, אנוכי ומפונק. עצלן, לא עושה כלום, מסיים בגרות, לומד באוניברסיטה, מטייל חצי שנה ומוכר כל מיני דברים, מכלה את הזמן. וכן מפונק, כל מה שלא מסתדר לא כפי רצונו הוא במשבר. אם הוא לא מתחבר הוא במשבר. וכן הוא אנוכי, מחפש את האני שלו כל הזמן. לעומתו, בחור בארץ הולך לצבא, הוא לא יכול לומר לצבא: אני לא מתחבר לשמירה, אני לא הולך למארב הלילה כי לא שם נמצא האני שלי. הוא נכנס לצבא סמרטוט ויוצא משם בן אדם.

אם הקדוש ברוך הוא שולח צרות ,זה לא כי הוא אוהב לעשות לנו צרות חלילה, אלא שמתוך הצרות אנו מתגברים ומתעלים. זה מה שנקרא החוק השלישי של הפיזיקה הניוטונית: חוק הפעולה ו התגובה. גוף א פועל על גוף ב וגוף ב פועל על גוף א באותה עוצמה ובכיוון נגדי. היכן זה כתוב? "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". זה לא תיאור מציאות, אחרת היה צריך להיות כתוב "כאשר יענו אותו כן רבה וכן פרץ", אלא אומר המדרש שרוח הקודש אומרת כן ירבה וכן יפרוץ. אם כן ,הצרות הן כדי שנעשה להיפך. דוגמא לדבר: "אל תשמחי אויבתי לי ,כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך ,ד' אור לי". ובחז"ל: לולא נפלתי לא קמתי, לולא אשב בחושך לא היה ד' אור לי. כלומר הנפילה היא בשביל קימה .

דוגמא נוספת, "אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח". מסביר ה'שפת אמת': "בזאת" - במלחמה. אם ד' שולח לי מלחמה, סימן שאני יכול לעמוד בה. מתוך הצרות במדינה - צמחנו.

שאלה איך יודעים שלא תהיה גלות נוספת?

תשובה: זו שאלה פשוטה. כתוב ב'אורות' (אורות התחיה כו): "מאמין הוא העם כולו, שאין גלות עוד אחרי הגאולה ההולכת ומתחלת שלפנינו, ואמונתו העמוקה הזאת היא בעצמה רז קיומו היא, סוד ד' נגלה במהלכו ההיסתורי". "מאמין הוא העם כולו". מי שלא מאמין, לא שייך לעם כולו. אם העם לא היה מאמין, הוא לא היה בונה את הארץ, לא עושה שיבת ציון, לא מוסר את הנפש על בניינה ולא מוסר את הנפש בצבא. אך איך העם מאמין?

וזה "רז קיומו", "סוד ד'". הייתה נבואה והיא תחזור. כשהייתה נבואה, הנביאים היו אומרים לנו מה לעשות. היום אין נביאים, אך ד' לא הפסיק לדבר. הוא מדבר דרך ההיסטוריה, דרך העובדות, והעובדות אומרות לעם ישראל: עכשיו זו גאולה. זה העמוד הראשון בספר 'אורות' שמדבר על רוח הקודש של העם. יש רוח הקודש של גדולי עולם, כגון האר"י ז"ל, ויש רוח ד' אשר על האומה בכללה. לאומה יש רוח הקודש והיא מרגישה שהגיע הזמן. בשנת תרמ"א ועוד לפני כן, עם ישראל שמע: "לך לך". ה'שפת אמת' אומר, וכן כתוב בקונטרס 'לך לך' לרבי מרדכי עטיה, שיש בת קול שאומרת: "לך לך", ויש מי ששומע את בת הקול והולך. אגב, בספר 'הזוהר' כתוב שאברהם אבינו הלך לארץ ישראל עוד קודם שד' אמר לו "לך לך", כי הוא שמע את ה"לך לך". כך בדורנו העם כולו שמע: "לך לך". עם ישראל במאה ארצות שמע: "לך לך". זו רוח הקודש של האומה.

גאולה בגלות וגאולה אמיתית ושלמה

חלק רביעי: אם למאורעות שקרו למרדכי ואסתר קראו חכמים בשם גאולה, למרות שנשארנו בגלות תחת שלטונו של אחשוורוש, היום ודאי זו גאולה. השכינה שבה לציון, עם ישראל שב לארץ ישראל, הקמת המדינה, הארץ פורחת, ניסים גדולים מתרחשים - זו גאולה. מה שאומרים בשמונה עשרה "גואל ישראל", זה על גאולה מסוג פורים, כאשר לאחריה אנו נותרים בגלות, אך בברכות הבאות יש בניית ירושלים(מגילה יז ב).

קמעא קמעא

חלק חמישי: מהלך הגאולה הוא קמעא קמעא, כולל עליות וירידות, משברים ונסיגות, ולכן אין להתייאש, אלא "עין בעין יראו בשוב ד' ציון". אם אתה מכוון את העין שלך לעין האלוקית - אתה רואה בשוב ד' ציון, ואם לא – אינך רואה בשוב ד' ציון. אתה רואה גם דרך הקשיים והמשברים, כמו שאמרנו שכשבאנו לארץ ,לא היה מה לאכול, ובזכות כך לחמנו ונעשינו מדינה בעלת כוח של יוזמה כלכלית אדירה. חזרנו לארץ ויש אויבים - בזכות כך בנינו צבא. החייל הישראלי הוא היום החייל הטוב ביותר על פני כדור הארץ. אנו לפעמים פוגשים חיילים אמריקאים, חיילי עילית, מארינס, והם אינם שווים כחייל שהיה שנה בצבא שלנו.

יש עוד בעיות, בתחילה היו פה חילוניים ציוניים וחרדים לא ציוניים ומתח עצום ביניהם, ולאט לאט יש ציבור ביניים שפילס את דרכו באמצע. אנחנו מפלסים דרך באמצע וזה לא פשוט, יש ויכוחים בתוכנו, כל זה תוך כדי הריון. הציבור הזה עדיין בהריון, ויש גם חבלי לידה קשים. לפעמים יש בחילות, כמו אישה בהריון, אך בסוף יצא התינוק.

אם כן, אם אנו שואלים האם זו המדינה שאותה התורה ניבאה? שהנביאים ניבאו? תשובה: בדיוק. וזה נקרא קמעא קמעא? אך האמת היא שזה מהיר מאוד,בחסדי ד' עלנו.

בזמננו יש בעיה אחרת במדינה, בעיה ששלח הקדוש ברוך הוא ,כדי שנגבר עליה ונתחזק. הבעיה עכשיו שזורמת מן המערב הרקוב ומרקיבה גם אותנו, קרויה פוסט-מודרניזם. מה אומר הפוסט-מודרניזם? הוא אומר: "איש באמונתו יחיה", אין אמת מוחלטת, למשל כל אחד יחליט אם הוא איש או אישה , אינו איש ואינו אישה, או שיום אחד הוא איש ויום אחר הוא אישה,וכן יום אחד רווק ויום אחד נשוי. אין ערכים מוחלטים, אין אמת מוחלטת, האדם מחליט הכל על פי הרגשתו ועל פי מה שנוח לו כאן ועכשיו.

התייאשו מכל אידיאולוגיה, מכל המדע, מכל המהפכות, ונותר רק 'אני'. כמובן, גם ה'אני' מפורר, כי הוא אינו יודע אם הוא רווק או נשוי, גבר או אישה, דתי או חילוני, יום אחד עם כיפה ענקית ופיאות ויום שני בלי כיפה. זה נקרא פוסט-מודרניזם. אפשר להבין מדוע המערב התייאש, אך אנו לא מתייאשים, אנו יודעים שמשה אמת ותורתו אמת. העם היושב בציון אוהב את המדינה, ולא משנים כל הרעשים הנשמעים.

קצין אחד אמר לנהג שלו: סע! - למה? - אנו צריכים להיות שם. - אז מה? - זה צבא. - הצבא לא שווה כלום. - מה אתה מדבר? - מה שאתה שומע, המדינה לא שווה כלום וכו'. למחרת הוואדי מופגז וצריך לעבור מצד אחד לצד שני. אמר הנהג: על החיים ועל המוות בשביל המולדת, ושם גז. אמר הקצין: אבל אתמול אמרת שהכל זבל? - עכשיו זה על אמת...

פעם ראיתי קומיקס על בחור בן 16 שאומר: לא אכפת לי מהמדינה. - אז מה אתה עושה פה? - מה אעשה, זה ההורים. ציור ב: הבחור בצבא ואומר: מה אכפת לי מהמדינה הזאת! - אז למה אתה קצין בצבא? - מה אני אעשה, לא אכפת לי מהמדינה הזאת. תמונה ג בוונצואלה: מה אתה עושה פה? -אני מטייל, מה אכפת לי מהמדינה הזאת. תמונה ד ,גר בתל אביב ועובד קשה: מה אתה עושה פה? מה אכפת לי מהמדינה הזאת. אלו דיבורים. למעשה העם היושב בציון יודע שזו גאולה.

הקשר לארץ ישראל ולמדינה מציל אותנו מהפוסט-מודרניזם.

יש פסוק בו כתוב "פערה פיה לבלי חוק"(ישעיה ה יד), פותחת את פיה בחוצפה בלי גבול, אין חוק ואין מצוות. בגמרא (סנהדרין קיא א) יש מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש. אמר רבי יוחנן: מי שפוער פיו ואומר אין שום חוק, מבטל את כל המצוות, ילך לגיהינום, מבלי חוק אחד. אמר ריש לקיש: הפותח פיו ומבטל אפילו חוק אחד או מצווה אחת הולך לגהינם. ריש לקיש - עובר על מצווה אחת הולך לגהינם, רבי יוחנן - מוחק הכל בלי להשאיר מצווה אחת הולך לגהינם. אמר רבי יוסף אלבו ב'ספר העיקרים':קשה להבין את זה ו את זה. לפי רבי יוחנן אם אני לא עובר על מצווה אחת אני הולך לגן עדן, זה כמו רופא שמביא עשרות תרופות כאשר תרופה אחת מספקת.

ולפי ריש לקיש אם אני עובר על מצווה אחת אני הולך לגהינם, אם כן כולנו נהיה בגהינם. אלא יש מדרגות: מצווה אחת - גן עדן, שתי מצוות - יותר גן עדן, וכן הלאה מדרגות בגן עדן. אבל אם יש לו מצווה אחת הוא עושה אותה בשלמות ובמסירות, אז יש לו אחיזה אדירה(ספר העיקרים ג כט). הוא מסתמך על דברי הרמב"ם בפירוש המשניות בסוף מסכת מכות, "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר 'ד חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר'". אם ד' רוצה לזכות את ישראל, מדוע הרבה להם מצוות, שיתן אחת בלבד ונסיים? אמר הרמב"ם: אם יש מצוות רבות ,אמנם צריך לקיים את כולן, אך תהיה מצווה אחת שתקיים במסירות והיא תוביל אותך לגן עדן.

אומר מרן הרב קוק (שמונה קבצים ח עח): "אבל אם קיים חק אחד במילואו, יש שהמילוי של חק זה לקח את כל לבבו, את כל רוחניותו ואומץ חיל נשמתו. ומה שכל החוקים האחרים הם ממנו עזובים ושכוחים, לא יוכלו לפגום פגימה נצחת בנשמתו, ויכול להיות כלי מחזיק ברכה לישראל ולעולם". זה כדברי רבי יוסף אלבו כאשר הוא מוחק את כל המצוות, אך מצווה אחת הוא עושה בכל לבבו, כגון בימינו מסירות נפש על עלייה לארץ ומגורים בה, וכן מסירות נפש בצבא.

אחד אמר לי: איך אתה אומר שעכשיו אתחלתא גאולה, הרי יש מלחמות? אמרתי לו: ומה ההגדרה של אתחלתא דגאולה לפי כבודו? - לא יודע. - והיכן כתוב אתחלתא דגאולה לפי כבודו? - לא יודע. אמרתי: עיין במגילה יז ב למטה: "מלחמות נמי אתחלתא דגאולה". וכי אנו אוהבים מלחמות?! לא,אך לעיתם אין ברירה, כי כשהייתי תינוק החביאו אותי כדי שלא אגיע למחנה השמדה. אם לא יודעים להתגונן אי אפשר לחיות בשקט בעולם. זו אתחלתא דגאולה. אין דבר כזה מדינה בלי צבא, ככותרת הרמב"ם "הלכות מלכים ומלחמותיהם".

אשרינו שזכינו ועוד נזכה. שהחיינו וקיימנו.

• פורסם בשאילת שלמה 543

==

==