שיעורי הרב שלמה אבינר


'''מקווה לגברים'''

יתכן לומר שזה ההידור החשוב מכל ההידורים. ראשית זוכה הטובל להדר בקיום תקנת עזרא הסופר, שתיקן שגבר שנטמא יטבול. אמנם בימינו, אין בכך חיוב גמור, אך ודאי שכדאי מאד להדר בכך, שהרי רוב הראשונים סוברים שגם כיום יש חיוב לטבול, כדי להיות טהור בתפילות. ועוד יש אומרים שכיום אולי התקנה חוזרת לתקפה, שהרי קל לטבול היום יותר מבעבר. ועוד יש מפרשים שגם השו"ע סבר כבר בזמנו שכן צריך לטבול. שנית, הרי אין זה דומה לכל הידור נקודתי, כגון בהלכות שבת או בנטילת ידיים, משום שאדם זוכה שע"י הטבילה כל המדרגה הרוחנית שלו מתעלה, זוכה שכל התורה והמצוות שיעשה בתקופת טהרתו יהיו במעלה רוחנית גבוהה יותר. 

הרי אינו דומה שמקיים מצוות בטומאה למקיים בטהרה. יוצא שטבילה גוררת אלפי מעלות רוחניות, בנוסף, נאמרו על כך דברים עילאיים אצל המקובלים ובעלי החסידות, למשל כתב בספר מאור ושמש (פרשת אמור) "שאי אפשר לו לאדם שישיג תכלית יראת ד’, אלא אם נזהר בטבילת עזרא. ואם הוא לומד או מתפלל ואינו נזהר בטבילה זו, אי אפשר בשום אופן להגיע לגופי תורה ומצות. ובנוסף לכך בלתי אפשר ללמד לתלמידים ולהכניס בלבם יראת ד’, אם אינו נזהר בטבילה זו...". וכן הרמב"ם העיד על עצמו שמעולם לא ביטל טבילה כשהוצרך לכך. וכן הגר"א הקפיד מאד על טבילה זאת. ובשו"ת מן השמיים מבעלי התוספות כתב שמה שלא טובלים גורם אריכות הגלות, משום שע"י הטהרה התפילות מתקבלות הרבה יותר לפני ה' והיינו זוכים לגאולה. במגיד מישרים (לר' יוסף קארו) כתב "אין שיעור וערך לגודל השכר לנזהרים בטבילה זאת". על הבעל שם טוב נאמר בכתר שם טוב (ריט) "שזכה לכל הארות והמדרגות שהיה לו הכל מחמת המקוואות" ועוד.
 
'''בית כנסת'''

אין לקיים סעודות מצווה בביהכ"נ כאשר מדברים שם דיבורים בטלים שלא מעניין המצווה, בפרט כאשר יש המגיעים בחוסר צניעות ומבזים את בית ה' (שו"ע ס' קנה).
 
'''סוכה'''

יש לדעת שגם מעבר למקרים שיש בהם חיוב לשהות בסוכה כאכילה ושינה, כמעט בכל שהייה בסוכה יש מצווה של ממש, ולא רק מעלה בעלמא. ואין זה דומה לאכילת מצה בשאר ימי הפסח (לדעות שאין בכך מצווה). לכן אשרי אדם שזוכה לשהות בסוכה לרוב, ובפרט אם מרבה שם בלימוד התורה (עיין אנציקלופדיה תלמודית).
 
'''מצוות צריכות כוונה'''

נפסק ש"מצוות צריכות כוונה", כלומר לא די לקיים בפועל את מעשה המצוות, אלא צריך לכוון שבא לקיים את המצווה לפני קיומה. למעשה לפני קיום כל מצווה, ראוי מאד לכוון שבא לקיים את מצוות ד'. אם יש ברכה לפני המצווה ואמר את הברכה בכוונה, זה מספיק. אם לא כיוון לשם מצווה, אך בתת מודע ידע שבא לקיים מצווה, יצא בדיעבד. אך אם גם ברמה כזאת לא היה בדעתו, לא יצא ידי חובה, אך כשחוזר שוב על המצווה לא יברך עליה. ובפרט יש לשים לב לכוון במצוות שמובלעות בסדר התפילה, למשל לפני קיום מצוות זכירת יציאת מצריים בסוף ק"ש שחרית וערבית, וזכירת יום השבת בשיר של יום, למעשה בדיעבד אף אם לא כיוון, המציאות היא שכמעט תמיד יוצא ידי חובה. במקרים מסוימים יש אומרים שאין צורך לכוון לשם מצווה (עיין במקורות בהמשך) אך כמובן שעדיין יש הידור בכך (שו"ע ס' ס' ובאחרונים). בתפילין, ציצית וסוכה יש לכוון כוונות נוספות. ציצית - לובש ציצית כדי לזכור את מצוות ד' לעשותם. תפילין - מניחם כדי לזכור יציאת מצריים, וכדי לשעבד את הלב והמוח לד'. סוכה - זכר ליציאת מצריים וזכר לענני כבוד שהקיפו את ישראל. אם לא כיוון את אלה, יצא בדיעבד (טור או"ח סח, שו"ע ח, ח על ציצית).

* פורסם בשאילת שלמה 611

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: שונות - הלכה (מאמרים)]]