שיעורי הרב שלמה אבינר


== שו"ת רדיו – הלכות משפחה ==

'''כמה ילדים?'''

שאלה: יש לנו שני בנים ושתי בנות. אני רוצה להמשיך להגדיל את המשפחה אך אשתי אינה רוצה.  מה מייעץ הרב?


תשובה: לאחר שיש בן ובת, עדיין יש להוסיף ולהביא ילדים, כמו שכתוב "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך" (קהלת יא, ויבמות סב, ב). אמנם לא כתוב כמה ילדים. ההגדרה היא, הכי הרבה, לפי היכולת: גם יכולת פיזית, גם יכולת נפשית וגם יכולת כלכלית. היכולת הינה עניין אישי.  אינך יכול להכריח את אשתך. בסך הכל, וודאי אף היא רוצה ילדים, אבל היא אומרת שהיא אינה יכולה. זה מזכיר לי את דברי ה'משך חכמה' על מצוות פרו ורבו: (בראשית ט, ז) כידוע, על פי ההלכה נשים אינן חייבות בפרייה ורבייה. וזה דבר פלא – כיצד איש יכול להוליד לבד?  מבאר המשך חכמה שהן אינן חייבות כיון שלפעמים הריון הינו דבר קשה, לידה הינה דבר קשה וטיפול בתינוק במשך כל הזמן, זה קשה. התורה לא מכריחה אדם לעשות דברים שלפעמים הינם מעבר ליכולתו.  

אם ד' לא ציוה על אישה ללדת, לא יהיו ילדים?! לעומת זה ד' הטביע באישה תשוקה לילדים. כמו שמצאנו ברחל אמנו שאמרה "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (בראשית ל, א). לכן, אישה יולדת בגלל התשוקה. ישנו איזון בין התשוקה ובין הקשיים, והאישה מסדרת איזון זה. 

זה נמצא בתורה, לא כשד' אמר לאדם הראשון "פרו ורבו" (בראשית א, כח) אלא אחר המבול, כשד' אמר לנח "פרו ורבו". בפעם הראשונה, עוד לא נאמר "בעצב תלדי בנים" (בראשית ג, טז) 

אין שום סיבה להקל. אבל עכשיו יש כבר את קושי הקללה. לכן אני מציע שלא תלחץ על אשתך, ותן לה החליט לבד.  


'''שמירת תמונה של תינוקת שנולדה מתה'''


שאלה: מה עושים עם תמונה של תינוקת שנולדה מתה לפני כשלוש שנים?

תשובה: אין איסור לשמור ואין איסור לזרוק. אדם שקרה לו דבר רע צריך זמן להקל את רגשותיו.  אבל, שנה זה מספיק. כידוע, אבלות זה שנה. גם אבלות על אדם רגיל אורכה שנה, ק"ו אבלות על אדם שלא נולד. ד' אמר אל שמואל: "עד מתי אתה מתאבל אל שאול" (שמואל א טז, א). הוא לא אמר לו שלא להתאבל. אם לא מתאבלים, זה לא נורמאלי. 

אם האם אינה מתאבלת ועצובה על מה שקרה, אין לה לב. אבל שנה זה מספיק, והיא צריכה לחדול מכך. אין בעיה לשמור את התמונה, אבל אם היא תמשיך להתאבל היא לא תשחרר את עצמה מהרגשות הללו וזה לא בריא. היא צריכה עזרה מקצועית בכדי להשתחרר מזה, כי אדם צריך להיות אדם שמח ומלא חיים. מן הסתם יש לה בעל ואולי אף ילדים והיא אינה צריכה לחיות עם המתים אלא לחיות עם החיים.


'''להתעבר מזרע בעל שנפטר'''

שאלה: האם מותר לאלמנה להתעבר מזרע מוקפא של בעלה שנפטר?

תשובה: אסור לעשות את זה מזרעו של אדם מת. קודם כל, אדם מת אינו מצווה על פריה ורביה.  אדם מת אינו מצווה על המצוות, הוא חופשי.  

זה מאומלל את הילדים. התורה אומרת לנו: יתום הוא מסכן, יתום הוא מסכן. לפעמים יש יתום אז מרחמים עליו. אבל כאן נעשה במו ידינו יתומים?! הוא יותר גרוע מיתום. יתום – היה לו אבא והוא מת, אבל כאן האדם מת ואחר כך נעשה אבא, וצריכים להסביר את זה לילד.  

אנו מבינים שאמא סובלת מבדידות וודאי היא תהיה מאוד שמחה אם יהיה לה ילד קטן. אך לא מצילים אותה מבדידות ושתרגיש טוב על ידי שגורמים לילד לסבול כל החיים.   

[[קטגוריה: שו"ת]] [[קטגוריה: שמירת התא השפחתי (שו"ת)]]