שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הלכות ילד מאומץ (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

מצות אימוץ ילדים

ש: האם ראוי לאמץ ילד?

ת: מצוה גדולה מאוד! כתוב בגמרא: כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו (מגילה יג א וסנהדרין יט ב). ובפירושו על השו"ע (אה"ע סי' א), כתב החכמת שלמה שיתכן שמי שמגדל יתום ויתומה בביתו מקיים בכך מצוות פרו ורבו. ובספר חזון יחזקאל, בהקדמתו לתוספתא יבמות, הג"ר יחזקאל אברמסקי מפליג בגדלות אימוץ ילדים.

נגיעה ויחוד

ש: האם הורה יכול לגעת ולהתייחד בילד מאומץ מהמין השני?

ת: אמנם יש פוסקים המחמירים (אוצר הפוסקים ט קלב בשם הגאון מטשעבין והגרי"י קניבסקי. שו"ת מנחת יצחק ד מט, ט קמ. שו"ת שבט הלוי ה רה, ו קצו), אבל יש פוסקים שמתירים אם הילד אומץ כשהוא ממש קטן, ואז מותר גם כשגדל (שו"ת עשה לך רב ד לט. שו"ת ציץ אליעזר ו מ-מא. ז מד-מה. שו"ת אגרות משה יו"ד א קסב. אהע"ז א ז. וכתוב בפניני הרב עמ' ריא: כשהתחילו להדפיס את הספר אוצר הפוסקים לשו"ע אה"ע שלח האדמו"ר מליובאוויטש ז"ל מכתב אל המערכת [שנדפס בסוף הכרך השני], שמן הנכון להעיר על כך שאלו שמאמצים ילדים יש להם בעיה של יחוד. ושמעתי שבגלל כן כמה זוגות מחסידי חב"ד שאין להם ילדים לא נהגו לאמץ. ופשטה השמועה שהגרי"ד סולוביצ'יק היה לו צד קולא בזה, וזוג חב"די מבוסטון באו לפני הגרי"ד שיקל בעדם בבעיית הייחוד, על מנת שיוכלו לאמץ. הקפיד הגרי"ד עליהם ואמר, שמאחר שאף פעם לא שאלו אותו שום שאלות אחרות, והוא איננו הפוסק שלהם בשום ענין אחר, אין להם לבוא אצלו עכשיו לחפש אחר קולא בדבר הזה, עכ"ל. אבל דברי הגרי"ד חלים על חסיד חב"ד כי הוא קיבל רבו).

פתיחת תיק אימוץ

ש: אני בן מאומץ. אם אני פותח תיק אימוץ, אני חייב בכיבוד אם לאמי הביולוגית?

ת: כן, על אף שלא גידלה אותך.

ש: אז כדאי לפתוח תיק אימוץ?

ת: כן, אם יש לך יכולת נפשית, כי אולי אמך זקוקה לך. יש לעשות הכל ברגישות כמובן.

מנהג בן מאומץ

ש: אני בן מאומץ, האם עליי לנהוג בהלכה כמנהג הוריי המאמצים או הוריי הביולוגיים?

ת: הוריך שאתה גר אצלם (עי' שו"ע או"ח תסח ד).

קריאה לתורה

ש: איך קוראים ילד מאומץ לתורה, בשם אביו הביולוגי או בשם אביו שמגדלו?

ת: יש אומרים רק על שם אביו הביולוגי (שו"ת מנחת יצחק ד מט, ה מו, ו קנא), אא"כ הוא התגייר, אז לכנותו בן אברהם אבינו. ויש מתירים על שם אביו המגדלו (שו"ת לב אריה א נה). ויש שרוצים להביא ראיה משרח בת אשר, שאשר אימץ אותה והיא קרויה על שמו (ע"ע בנשמת אברהם ה קלו). והוא הדין בכתובה ובגיטין. אמנם כתב בשו"ת אגרות משה [אה"ע א צט]כתוב שחתן שאין יודעים את שם אביו הביולוגי, יש לכתוב בכתובה: "בן מי שנשכח שמו ונקרא בן פלוני שגידלו" (ופעם נשאל הג"ר משה פיינשטיין: איש אחד שבא לבית כנסת שלו בשעה שלא היה שם לוי אחר, והוא בן שאומץ ע"י לוויים, שלא הודיעו שאינו לוי, והבן אמר להגבאי שהוא לוי כדי לקוראו לעליה, ויודע הרב שהוא באמת אינו לוי, מה יעשה, שהלא אם יודיעו, יתבייש ויוכל לגרום לו צרות בעצביו? והשיב הגרמ"פ שהנה בוודאי אסור לקרוא מי שאינו לוי כלוי, שע"י זה יבוא להחזיקו בלויה, שיהיה נ"מ זה לפדיון בכור וכו'. והיה צריך להיות להרב שכל להגיד מראש להורי הבן להודיעו שאינו לוי, אבל עכשיו שבא לו הלה בוודאי אין לביישו. ומאוד לא יפה המצב, וקשה לידע מה לעשות. אולי תקראו לו ותגידו לו בצנעה שאינו לוי, או משהו כזה. והוסיף הגרמ"פ שע"י זה שהורים לא אומרים האמת לבניהם המאומצים, נכנסים זרעם לחזקת כהונה ולויה, וזה אחת מהסיבות למה היום יש רק חזקת כהונה לא ודאית. ובאמריקה בפרט נתרבו הרבה כוהנים במיוחד, שבאו לכאן אנשים חופשיים במקצת, שבשביל הרווחת כבוד או ממון הכריזו על עצמם ככוהנים. מסורת משה עמ' מג-מד).

ברוך שפטרני

ש: האם אב שגידל בן מאומץ מברך ברוך שפטרני בבר מצווה שלו?

ת: כן (עי' פסקי תשובות רכה אות ד).

ילד מאומץ אבל

ש: האם ילד מאומץ יושב שבעה על הוריו המאמצים?

ת: אינו חייב אבל זה טוב (בגמ' ברכות (טז, ב) שכשמת טבי עבדו, קיבל עליו רבן גמליאל תנחומין, ואע"פ שלא היה ר"ג אחד מז' הקרובים, וקבלת תנחומין הוא מניהוגי האבלות. וחזינן מהכא, דאיכא קיום אבלות אפילו באחרים – שאינם מקרובי המת. וכן עיין רמב"ם פי"ג מאבל ה"ד, דמי שמת ואין לו קרובים שיתאבלו עליו, שבאים עשרה בני אדם ויושבים שבעה עליו, ואף מקבלים תנחומין עליו. וכן הורה הגאון הראגאטשאווער כשמת האור שמח, שלא היה מי שיתאבל עליו, שכבר נפטרה בתו, שיבואו עשרה בנ"א ויתאבלו עליו. והכי נמי מוכח ממאי דקיי"ל דהעומד על אדם כשר בשעת יציאת נשמה שחייב לקרוע, אע"פ שאינו קרובו, ואע"פ שלכאורה אף הקריעה מקיומי האבלות היא. ומוכח כנ"ל, דשפיר איכא קיום של אבלות אף בבנ"א שאינם מקרובי המת. ועפי"ז היה הגרי"ד סולוביצ'יק רגיל לומר לענין בנים מאומצים, שאם ירצו לנהוג שבעה, שיהיה בזה קיום של אבלות. דאילו לא היה בזה שום קיום, היה זה סתם חוכא ואטלולא להציע להם כן שינהגו באבלות שבעה. נפש הרב עמ' רנ. ואמר הגרש"ז אוירבך שבן מאומץ מותר לו לנהוג אבלות על מאמציו ולקבל תנחומין כל שבעה משום הכרת הטוב למי שגדלותהו והיו לו כאב ואם, אלא שמ"מ מחוייב הוא בתלמוד תורה בשעה שאין מנחמים, אבל כשמנחמים באים הוא פטור. הליכות שלמה - תפילה יח יד. וכן בשדי חמד אבלות קנו ושו"ת תשובות והנהגות ג שעד).

  • פורסם בשאילת שלמה 546

==























==