שיעורי הרב שלמה אבינר

הלכה ומציאות

[אתר כיפה]

שאלה: האם ההלכה משתנה לפי המציאות?

תשובה: לא. התורה היא נצחית. אבל כמובן כדי לפסוק הלכה, יש להכיר את המציאות.

הפוסק צריך לדעת את הדין ואת המציאות. עיין ביאור הגר"א למשלי (כב יב) על דיין שדן דין אמת לאמיתו. כתבו התוספות (שבת י א): לאפוקי דין מרומה. מהו דין מרומה? עדים מעידים שקר והדיין לא מצליח לסכל את עדותם, אך הוא מרגיש שהיא שקר. לא יאמר הדיין שהקולר תלוי בצווארם של העדים. אז הוא דן דין אמת, אבל לא דין אמת לאמיתו. פסק מורכב מאמיתת המציאות ומאמיתת תורה. כאן יש אמיתה של תורה, אבל אין אמיתה של מציאות. הוא פוסק על מציאות אחרת.

יש מילתא דבדיחותא על יהודים שעלו לארץ מגרמניה. ד"ר אחד דופק מסמר על הקיר אבל המסמר לא נכנס, כי הוא דופק אותו עם הראש לקיר. אומר לו ד"ר שני: המסמר הזה הוא לקיר ממול. כך לענייננו, הפסק הוא נכון, אבל למציאות אחרת. הוא דין אמת אבל לא דין אמת לאמיתו. צריך להכיר את המציאות (בשנת תשי"ד אסר הגרי"ד סולוביצ'יק את השימוש ברמקול בשבת, ואמר בתוך דבריו שהוא חושש שלכמה מן האוסרים אין די ידיעה בפיזיקה כדי שיהיו רשאים לחוות דעת לחומרא בנדון, ולכמה מן המתירים אין די ידיעה בהלכות שבת כדי שיהיו רשאים לחוות דעת להקל בנדון. נפש הרב עמ' קסט – מ"צ).

ומעשה ברב שלמד עם חתנו, בעצמו למדן גדול. כשאדם בא לשאול, הרב ענה לו ואחר כך המשיכו ללמוד. יום אחד באה אשה עם בשר: מה הדין? אמר החתן: אני רק החתן, הרב הגדול יצא, הוא יחזור עוד שעה. אמרה האשה: אין לי זמן, הילדים בוכים, הגד לי מה הדין. הוא הסתכל בשולחן ערוך, הקשה, תירץ, בירר, הוציא יסוד ועל פי אותו יסוד פסק מה שפסק. בדיוק נכנס אז הרב הגדול. אמר החתן: טוב שהרב בא עכשיו, אשה זו באה עם הכבד הזה, הקשיתי, תירצתי, ביררתי, הוצאתי יסוד ופסקתי כך וכך. אמר הרב: טוב מאוד, אבל זה לא כבד, זה טחול...

ומעשה שני ששמעתי מסבי ז"ל על צמרות. היו צריכים לספק צמרות - סיפק לא סיפק, מתאים לא מתאים וכו'. פסק הרב מה שפסק. אחר כך שאל: באלו צמרות מדובר - של ספודיק (כובע גבוה) או של שטריימל (כובע רחב)? אבל אלו היה צמרות של עצים, אמנם גם לחלק העליון של הכובע קוראים צמרת. הרב לא ידע במה מדובר.

מעשה שלישי: פעם שאלו תלמיד חכם זקן בירושלים: האם מותר למבוגרים לשחק כדורגל בשבת? אמר: מה זה כדורגל? הסבירו: יש שתי קבוצות עם כדור אחד, וצריך לשים את הכדור באיזה מקום. אמר: אז מה הבעיה, שישימו ביום שישי. אמרו: לא, לא, רוצים לשים דווקא בשבת. אמר: שישימו, שכל קבוצה תיקח כדור ותשים. אמרו: לא, יש רק כדור אחד, והאחרים מפריעים מלשים. אמר: אז הם שוטים, ושוטה פטור...

מעשה רביעי: פעם קצין אג"ם בצה"ל שאל רב חרדי: האם מותר לו לנסוע בשבת? הרב ענה מה שענה, ובסוף שאל את הקצין: למה צריך קצין על כל אגם? האם לא יכול להיות קצין אחד אחראי על כמה אגמים? [קצין אג"ם ר"ת אגף מטה, הוא אחראי על תיאום פעולת המטה המקצועי בתחומי הסיוע הקרבי והמינהלה]

מעשה חמישי – מילתא דבדיחותא: אחד נכנס לרב ושאל: אפשר לשים תפילין בפריזר? הרב עיין בהמון ספרים, ואמר: אסור. כשהאדם יצא, שאל אותו הרב : מה זה פריזר? התאכזב השואל ופנה לרביי רפורמי ושאל: אפשר לשים תפילין בפריזר? הסתכל באיזה דף ואמר: מותר. כשיצא, שאלו הרביי הרפורמי: מה זה תפילין?

זה הכלל, התורה היא נצחית ולא תשתנה בזמן מן הזמנים. ההלכה כוללת את כל מצבי המציאות שהיו, הווים ויהיו. רק יש להכיר היטב מה המציאות שלפנינו כדי לדעת מה ההלכה אומרת על אותה מציאות.

• פורסם בשאילת שלמה 392