שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הלחי השניה (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־18:05, 14 ביולי 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (Maale העביר את הדף הלחי השניה ל־הלחי השניה (מאמר) בלי להשאיר הפניה)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

הלחי השניה

[באהבה ובאמונה]


לפעמים רואים אדם שסופג עלבונות והתנכלויות, אך מבליג, ואדרבה ממשיך לעשות חסד למי שפוגע בו, ואז מטיחים כנגדו: מוסר נוצרי! הושטת הלחי השניה!

זוהי טעות כפולה, כי נוצרים אינם נוהגים כן, ויהודים נוהגים כן מימים ימימה.

זה אמנם נכון שבדרשותיו 'אותו האיש' מטיף להבלגה גמורה, וזו בערך לשונו: מהר להתפייס עם איש מדון, פן ימסור אותך לשופט, השופט לשוטר, והשוטר יכלא אותך בבית סוהר. אל תתקומם נגד הרשע שרוצה להרע לך. אדרבא, אם מישהו סוטר לך בלחי הימנית, הפנה אליו גם את האחרת. מי שרוצה לתבוע אותך בדין כדי לקחת את כותנתך, תן לו גם את מעילך. מי שמכריח אותך ללכת אתו בדרך מיל, לך אתו שני מילים וכו' וכו'.

אין בזה שום חידוש נוצרי. כל זה כתוב בתורה. ובכלל הנצרות היא ערבוב של אלילות ושל תורה או ליתר דיוק תורה מחופשת לאלילות, כדברי רש"י: "אותם ההופכים טעמי תורה למדרש טעות ואליל" (רש"י ברכות יב ב ד"ה מינות). לכן אין זה פלא למצוא בספר שלהם וכן בספרם של המוסלמים מובאות מן התורה שבכתב ומן התורה שבעל פה. והפניית הלחי למכה מקורה בירמיהו! "יתן למכהו לחי, ישבע בחרפה" (איכה ג ל).

ולא במקרה אומר אותו האיש (כעדות חז"ל): "אנא לא למיפחת מן אורייתא אתיתי ולא לאוספי על אורייתא דמשה אתיתי" (שבת קטז ב), כלומר, אני לא להפחית מתורת משה באתי ולא להוסיף על תורת משה באתי. - זהו כמובן שקר, כדברי חז"ל הסמוכים המצטטים אותו: "מן יומא דגליתון מארעכון, איתנטלית אורייתא דמשה ואתיהיבת עוון גליון" (שבת שם), כלומר מיום שגליתם מארצכם, ניטלה תורת משה וניתן "גילוי העוון", שהוא בעצם הספר הנוצרי 'אוונגליון'. זה המשחק הכפול של אותם גנבים, ותעלוליהם האליליים עם ה"אורות הגנובים" (אורות, ישראל ותחייתו ו. ליקוטי תורה לרבי חיים ויטאל מלכים א).

לכן כל ההטפה המוסרית הזאת, כולה גנובה היא מאיתנו בסילוף שקרי. וכן גם דבריו של אותו האיש בהמשך: שמעתם מה שנאמר ואהבת לרעך ושנאת את אויבך, ואני אומר לכם: אהבו את אויביכם והתפללו בעד רודפיכם. אך ב"ה גם ילד יודע שברוריה אמרה להתפלל בעד הרשעים (ברכות י א). וספר מסילת ישרים מברר זאת באריכות בסוף הפרק של החסידות.

ובאשר לעצם ההבלגה, כולם מכירים דברי חז"ל :"עלובין ואינן עולבין, שומעים חרפתן ואינן משיבין, עושים מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שבת פח ב).

אם כן, איפה החילוק בינינו לבין הנוצרים, בין האור לבין החושך, בין דברי אלהים חיים לבין דברי אלהים מתים?

ההבדל פשוט וידוע, שהם אמרו להושיט את הלחי השניה, אבל למעשה הם נתנו סטירות, כולל מנהיגיהם הרוחניים העליונים, רצחו ועינו בלי סוף, כולל מאחינו היהודים במיליונים. מילים לחוד ומעשים לחוד. האינקוויזיציה בספרד, היו נוצרים, והגרמנים הנאצים היו נוצרים, גם האפיפיור בזמן השואה ששתק היה נוצרי. מילים קל לומר וזול לומר.

אבל אנחנו היהודים מקיימים מה שאנו אומרים. לכן לא נאמר מה שאי אפשר לקיים, שהרי ודאי שהושטת לחי שניה, היא הדרכה רק ליחידי יחידים, צדיקים עליונים, ואינה בהישג יד של הרבים. לכן לא נאמר זאת אלא בתור מידת חסידות עליונה.

וכן כותב הרב קוק: "להאמין ולקיים זאת היא הסגולה המיוחדת של כנסת ישראל. האמונה היא היסוד העיקרי, אבל אינה מתבססת ואינה גומרת את מגמתה, כי אם בצירוף המעשה. וכדי להאמין במה שיש אפשרות לקיים צריכים משקל, זהו משקל התורה האוחזת במשפט לפי כוח האדם. הנצרות אומרת להאמין, אבל אינה יכולה לקיים, על כן אומרת היא שיותן לחי שני למכה האחת, מובן שבקהל אפשר רק להאמין שמידה זו היא נשגבה, אבל לא לקיים. ותורת אמת, היא יוצאת משקל הקודש, שהיא אמת במעשה כמו במחשבה. עושר האמונה, היא אמונה שהיא גם מעשית. שכון ארץ ורעה אמונה" (שמונה קבצים א רלט).

וכן כותב רבי משה קורדובירו בספרו תומר דבורה: "הקב"ה מלך נעלב... והרי תמצא שמעולם לא חטא אדם נגדו שלא יהיה הוא באותו הרגע ממש שופע שפע קיומו ותנועת אבריו, ועם היות שהאדם חוטא בכוח ההוא, לא מנעו ממנו כלל, אלא סובל הקב"ה עלבון כזה להיות משפיע בו כוח ותנועות אבריו, והוא מוציא אותו כוח באותו רגע בחטא ועוון ומכעיס והקב"ה סובל... הרי זה עלבון וסבלנות מה שלא יסופר. ועל זה קוראים מלאכי השרת לקב"ה מלך עלוב (פרקי היכלות כה...) הרי זו מידה שצריך האדם להתנהג בה, רצוני, הסבלנות, וכן היותו נעלב אפילו למדרגה זו, ועם כל זה, לא יאסוף טובתו מן המקבל" (פרק ראשון הא').

וזו מידת החסידות של דוד המלך, שכל ימיו סבל עלבונות ורדיפות ומעולם לא החזיר. וכמו שכתוב במסילת ישרים ש"אפילו לשונאיו היה משתדל להיטיב, וזה מה שכתוב: ואני בחלותם לבושי שק, עיניתי בצום נפשי (תהילים לה), ואמר: אם גמלתי שולמי רע (שם ז)" (מסילת ישרים יט).

חזק ונתחזק, והלוואי שנזכה ולו למעט...


  • פורסם בשאילת שלמה 370