שיעורי הרב שלמה אבינר

הילולא דרשב"י

[דבר תורה שנאמר בישיבת עטרת ירושלים - רשם הרב מרדכי ציון]

שאלה: איך אפשר לקבוע חג של הילולא דרשב"י?

תשובה: בשו"ת חת"ס (יו"ד סי' רלג), תמה החת"ס: איך מוסיפים חג חדש בל"ג בעומר? מסתברא שאין אומרים תחנון ואין מתענים אבל איך אפשר להוסיף חג? עיין שו"ת מהר"ם שכתב בשם פרי חדש שאחרי חורבן בית המקדש לא מוסיפים חגים כדברי הגמ' ראש השנה (דף יח). לא רק שלא מוסיפים אלא את החגים שהוסיפו קודם המוזכרים במגילת תענית, ביטלו את כולם בכלל חורבן הבית חוץ מחנוכה ופורים. אמנם יש מחלוקת אם מוסיפים או לא, אבל החת"ס כותב שאנחנו חייבים להוסיף חג של הצלה ממיתה לחיים (ע"פ מגילה יד א). הנידון שלו הוא פורים פרנקפורט כי החת"ס גר בפרסבורג אבל אבותיו היו מפרנקפורט, האם פורים פרנקפורט חל על מי שגר עתה בפרנקפורט או על מי שאבותיו היו אז בפרנקפורט. הוא משיב שהחג חל על מי שאבותיו היו שם כי לולא היה אז נס בפרנקפורט ,הוא לא היה חי היום בפרסבורג. ומה קרה בפרנקפורט? היתה שמועה שהגויים זוממים להרוג את היהודים ובסוף לא הרגו. אנחנו לא יודעים עד היום אם זו היתה שמועת שווא או שתכננו ונסוגו. אם כן אומר החת"ס שכשיש הצלה ממות לחיים קובעים חג כגון פורים פרנקפורט וקל וחומר יום העצמאות אבל לא על מותו של הרשב"י.

יתר על כן, שאל רבי יוסף שאול נתנזון: איך נעשה יו"ט במות רשב"י, אדרבה במות צדיק וחכם יש להתענות (שו"ת שואל ומשיב מהדורא חמישא סי' לט)!? ביום השנה על אביו ואמו צמים. וכן בז' אדר, היארצייט של משה רבנו (שו"ע או"ח תקפ, ב), אמנם לא כולם אלא רק החברה קדישא. יש יהודים שלא צמים ביום השנה כי חולשה ירדה לעולם - אבל בודאי איו לעשות חגיגה?!

תירצו המקובלים שזה יוצא דופן בגלל שרבי שמעון בר יוחאי לפני מותו גילה סודות נפלאים ועצומים, ועל זה אנחנו שמחים. התורה שגילה הרשב"י בחייו היתה בבחינת אירוסין והתורה שגילה לפני מותו היא בחינת נישואין. זה המובן של הילולא – נישואין.

שמא תאמר, גם משה רבנו ביום מותו גילה דברים בתורה - כל ספר דברים.

אומר רבי צדוק מלובלין בס' פרי צדיק ערך ל"ג בעומר: זה תורה שבכתב וזה תורה שבעל פה, כלומר תורה שבכתב שמשה רבנו קיבל ישירות מרבונו של עולם. וכשמשה רבנו עלה למרומים, זה היה חיסרון נורא כמו שכתוב בגמ' תמורה (טז, א) ששאלו יהושע בן נון שאלות ולא ידע מה לענות, ורצו לסקול אותו. וכשמשה רבנו מת נשכחו שלוש מאות או שלושת אלפים הלכות עד שבסוף עתניאל בן קנז החזיר אותן בפלפולו, ואנשים ביזו את יהושע בן נון: פני משה כפני החמה ופני יהושע כפני הלבנה. זה לא דומה למה ששאלו את משה רבנו והוא לא ידע ואמר: חיכו, אשאל את רבונו של עולם. כל זה תורה שבכתב. אבל תורה שבעל פה שונה, היא זורמת דרך התלמידים.

עיין אגרות בעל תניא בסוף ספר התניא באיגרת לתלמידי רבי מנחם מנדל מוויטבסק ובאיגרת לתלמידי רבי לוי יצחק מברדיטשב, שהיו שבורים ועצובים כשנפטרו רבם. בעל התניא כותב: לא נכון, הרבי לא מת. הוא חי. מי שהיה תלמיד של רבו בחייו,הוא עכשיו תלמיד של רבו. אחרי שהוא נפטר, נשאר הקשר וההשפעה. 'צדיקים במיתתם נקראים חיים'. תורתו חיה בקרבכם ואפילו עוד יותר. בתורה שבעל פה, התורה לא יכולה למות. היא חיה בתלמידים שלו.

פעם אחד אמר לי: דור יתום. הרב קוק מת, וכל תלמידי רב קוק לא מגיעים לקרסוליו. אמרתי: נכון, אבל דע לך שעכשיו דברי מרן הרב קוק יותר מופצים בעם ישראל מאשר בחייו. בזמן מרן הרב קוק ,כמעט אף אחד לא הבין מה שהוא אומר. לעגו לו. גם בזמנו של רבנו הרב צבי יהודה בראשית דרכו, לא הבינו מה הוא אומר. רבנו הרב צבי יהודה היה נותן שיעור בישיבת מרכז הרב באולם, האולם היה מתרוקן ונשארו כמה תלמידים. אז אמר: אתן שיעור בספרייה. נתן שיעור בספרייה והיו כמה אנשים.אולי שלושה אולי חמישה. כשנתן שיעור בסעודת שלישית בבית, לא היה מנין. היו אוספים אנשים ברחוב למנחה. אחר כך התלמידים גדלו וגדלו, - אלפים, עשרת אלפים, מאות אלפים... חילונים לומדים תורת מרן הרב קוק וגם חרדים בהחבא לומדים. כשנפטר מרן הרב קוק, הנזיר היה שבור, רבנו הרב צבי יהודה כתב לו: אין זה חורבן סופי, הוא נשאר איתנו (ס' צבי קודש). פעם בישיבה, אמר רבינו הרב צבי יהודה: אבא הרב זצ"ל הוא חי. הוא פה. הוא חי בתלמידיו. בתורה שבעל פה אי אפשר למות, הרב זורם בתלמידים עד סוף כל הדורות. והאורות הגדולות שגילה הרשב"י בל"ג בעומר זורמים דרך התלמידים כל הדורות – אותם האורות הגדולים.

מסופר על קהילה אחת שרצתה למנות לה רב. כדי לשכנע אותו, אמרו לו שהם קהילה מאוד מיוחדת, משום שאצלם קבורים הש"ך, הט"ז והסמ"ע. לאחר שהתמנה כרב, גילה שהצדיקים הללו אינם קבורים שם. אמר להם: מה שאמרתם אינו נכון, הש"ך, הט"ז והסמ"ע אינם קבורים כאן, אלא במקומות אחרים. ענו לו: לא נכון. שם הם אינם קבורים, משום שאנשים לומדים את תורתם, וכיוון שכך, אותם תלמידי החכמים עדיין חיים שם. אך בעירנו, לצערנו אין לומדים את תורתם, ומשום כך אמרנו לכבוד הרב שהם קבורים כאן, ומאותה סיבה אנו צריכים שכבוד הרב יהיה הרב שלנו...

לכן, בהילולא דרשב"י אנחנו שמחים כי הוא חי כאן איתנו.

• פורסם בשאילת שלמה 387