שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

היהודי הזה הוא אחיך (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־23:40, 7 בפברואר 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " '''היהודי הזה הוא אחיך''' אכן, מצב העם היושב בציון מסב לנו כאב ראש, אך הדבר הטיפשי ביותר יהי...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

היהודי הזה הוא אחיך

אכן, מצב העם היושב בציון מסב לנו כאב ראש, אך הדבר הטיפשי ביותר יהיה לחתוך את הראש.

ומהו הראש? - שאנו עם אחד.

אותו יהודי שאתה חולק עליו, שאתה כועס עליו, הוא אחיך. גם לו יש חלק באומה - כמו לך.

גם הוא חלק מן האומה - כמוך.

אל תצעק בלהט: אצלי כל האמת! אל תגיד: הכל בזכותי! הכל בזכות הקבוצה שלי!

לא כן. הכל בזכות כולנו, בזכות העם.

אל תחשוב שחילוקי הדעות הם הקורעים את העם. חילוקי דעות אינם מזיקים, בתנאי שמכבדים זה את זה, בתנאי שלא שוללים גוונים אחרים, בתנאי שרואים את המכנה המשותף, בתנאי שמבינים שהמחבר גדול לאין ערוך מהמפריד, "אמת ושלום אהבו".

לראות את השלילה - זה קל. לכן במקום לבקר את הזולת, בקר את עצמך ולמד להעריך את הזולת, ללמד זכות על הזולת.

ראה מה כתוב בספר "האמונה וההשגחה" לרב שמואל מאלצאן, המיוסד על מאמרי הגר"א: "והנה לכאורה קשה דלא קחשיב (שאינו מחשיב) בבית שני רק עוון שנאת חינם, כי ידוע כי היה שם שפיכות דמים לרוב, ואולי יותר משהיה בבית ראשון, כמו שכתוב בגמרא וביוסיפון. אמנם יבואר... כי מפני אש הקנאה והשנאה שבערה בם, הנה על ידי עוון כל דהוא שראה האחד על חברו, שפט עליו שהוא צדוקי ומין וחבירו גם הוא בהרגישו כזאת, כי כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, אמר בלבו הבא להורגך השכם להורגו, וקרוביהם הם גואלי הדם, וכן קרובי קרוביהם וכל אחד היה צדיק מאוד, בעיניו, בריבוי, ובאופן הזה נשפך דמם כמים בחוצות ירושלים ועל כן לא נחשב להם עוון שפיכות דמים רק לחטא קל, וכעניין מכירת יוסף" (פרק טו).

להיכשל במכירת יוסף תוך כדי דיבורים יפים על אחדות - זה קל. להאשים - זה קל. לראות שחור לבן - זה קל.

לראות מצב מורכב - זה קשה. לעמול למען האחדות - זה קשה. לא אחדות לאיזו תועלת פוליטית אחרת - אלא אחדות למען אחדות, אחדות לשם שמים, אחדות בתור אידיאל, אחדות כי כך רוצה ריבונו של עולם - שנהיה מאוחדים. לא אחידים אלא מאוחדים.

כמה סבלנו בשעבוד מצרים, כדי לצאת ברכוש גדול: האחדות. כמה סבלנו בגלות אלפיים שנה כדי להיות מסוגלים להתאחד בארצנו. בל נסכן את העיקר, כי ההתחברות - היא גאולה של ממש.