שיעורי הרב שלמה אבינר

השפעת הטלויזיה וסכנותיה

היום קשה לנוער להתרכז בלימודים ובמיוחד, כמובן, בלימוד גמרא. הלימוד אינו מעניין אותו ואינו אהוב עליו, והדברים כרוכים זה בזה. כדי לאהוב מקצוע, לא די להבין את חשיבותו, אלא יש להצליח בו. אם הנער אינו מצליח להתרכז, הוא אינו מצליח להתקדם, לכן אינו אוהב את המקצוע.

הפרעות ריכוז וקשב לרוב הן מחלת הדור בכל המקצועות, קל וחומר בלימוד גמרא, הכוללת מהלכים ארוכים ומסתעפים, מסובכים, מעמיקים ומופשטים. קשה לנוער להחזיק ראש. לכן משתדלים בבית ספר לגרוס את המקצועות לחתיכות קטנות, כך שכל חתיכה ניתנת לספיגה, ואז ניתן לעבור לחתיכה הבאה. כמו-כן, משתדלים להעזר באמצעים חוויתיים כגון טלויזיה ומחשב.

יש מי שתמה ואומר: בהיותי ילד לפני שלשים שנה, חמישים שנה, המציאות היתה אחרת. אכן,

יתכן מאד שחל שינוי במוח האדם, עקב הצפיה הממושכת בטלויזיה. ילד מגיע לכיתה א' עם עשרת אלפים שעות צפיה. כאשר הילד מפריע להוריו, מושיבים אותו מול הקופסה הקסומה, ומקבלים שקט תעשייתי.

יש להבין איך טלויזיה פועלת: תמונות קצרות מאוד, ברצף מהיר, שאפשר לקלוט אותן בקלות. הכל חייב להיות קליט, קל שטחי, בלי מסר עמוק. אין לצופה צורך לחשוב, הכל בא מן המוכן. להפך, אסור לו לחשוב שכן אז יפסיד את התמונות הבאות. יש להציב כל תמונה בכשרון רב, שתהיה מפתה כדי שמיד ייתפס עניינה.

כיוון שכך, חלקים רבים במוח הילד והנער, אינם באים לידי שימוש ומתוך כך מתנוונים. איבר שאין משתמשים בו, מתנוון. החשיבה המופשטת, הריכוז, הולכים ונחלשים. גם בקריאת ספר, אפילו ספר ילדים, אפילו סיפור על סוסים, מצריך ריכוז מסוים, מאמץ, הפעלת מחשבה, כדי לדמיין לעצמו סוס. הפסיכולוגים אומרים, שעל אף שעדיין אין זו חשיבה מופשטת, זוהי לפחות ראשיתה.

כשאין משתמשים בכל התפקודים האלה, הנמצאים על פי רוב בחצי הכדור השמאלי של הראש, הם מתנוונים ככל אבר שאינו מופעל. אדם ההולך על רגל מגובסת ואינו מפעיל שרירים מסוימים, כאשר מורידים לו את הגבס, אותם שרירים כבר אינם יודעים לתפקד, נחלש להם הטונוס, המוח כבר אינו יודע לתת להם פקודות, ויש צורך בפיסיותרפיה כדי להחזיר לשרירים ולמוח את הכישרון האבוד. ואם אדם שוכב במיטה זמן ממושך מאוד, ואינו משתמש ברגליו כלל, זה אסון והוא זקוק להרבה פיסיותרפיה.

כן לגבי השכל. אדם שאינו מתעמק. אינו חושב, אינו שובר את הראש, כוח החשיבה ילך וייחלש.

על מנת לצפות בטלויזיה אין צורך בריכוז. התמונות קלות, קליטות מהירות, מתחלפות. אדם המתרגל לכך, חל אצלו שינוי במוח. השינויים ההתפתחותיים, לפי דרווין מצריכים הרבה זמן, אך כאן השינוי הוא מהיר, מספר שנים, אם כי עדיין הפיך.

איך יוכל הנער אחרי כל כך הרבה שעות צפיה, לא לאבד את כוח הריכוז והקשב?! קל וחומר, איך יצליח ללמוד גמרא?! הוא מסוגל רק להיות נחשף לתופעה דמויית טלויזיה, כלומר חוויות קטנות, קצרות, ויזואליות, שמיעתיות, מגרות מאוד.

המורה חייב להיות מאוד מגרה, במראהו בתנועותיו, בקול דיבורו. ודאי לא יגיע לרמת התחכום של הטלויזיה. עליו למסור את הנלמד בצורה הפשוטה ביותר.

הטלויזיה היא אסון לאנושות. לא רק מצד התוכן, אפילו התוכן היה כולו טוב, היו סרטים על דגים או על ר' עקיבא, ועל אהבת ישראל - כיוון שהצופה פסיבי, ואינו מפעיל את מוחו, כשרונותיו ייחלשו, מנת המשכל תרד, ובוודאי שלא יוכל ללמוד גמרא, ובוודאי שלא יהיה מסוגל לקלוט מושגים עליונים מופשטים של יראת שמים, של אמונה ודבקות בד'.

יש אומרים שלו היה חי עתה אברהם אבינו היה אוחז גרזן ומפוצץ את כל הטלויזיות שבעולם, גם אם יש בה לפעמים דברים טובים. לאן תגיע האנושות בדרך זו של צפייה ממושכת המנוונת את האדם, מפסידה ממנו את חשיבתו המופשטת והמעמיקה?! גם לו תצויר אצלנו טלויזיה דתית רוחנית, אמונית, מוסרית, שאנשים רמי מעלה ינהלו אותה, לא פתרנו את בעיית הצורה הפסיבית והמטמטמת את שכלו של האדם, שמקשה עליו את הלימודים הדורשים ממנו להפעיל את מוחו, וגוזלת ממנו את התענוג השכלי הגדול להתמודד עם סוגיות משפטיות, מוסריות רוחניות ארץ-ישראליות, אלא חייבים לדאוג שהשיעורים יהיו קלים, שהכל יהיה קצר ומלהיב. במקום ללמוד גמרא כמו כל הדורות, מראש ועד סוף, מתוך חשק והתלהבות, עם רש"י ותוספות במתיקות עצומה, אין מוצא אלא ללמד בדילוגים "סוגיות" הקשורות לאקטואליה, כדי שלימוד הגמרא יהיה רלוונטי.

לא זו הדרך. יש להרים את האדם ולא לשנות את סדרי הלימוד ולנסות להופכו למעניין על פי דגם טלויזיוני. מאותה סיבה יבואו להקל שלא כדין על דברים מכבידים בתורה, כי גם בעבודת ד' נעשה לאדם קשה להתרכז. לא זו התרופה! התרופה היא להחזיר לאדם בהדרגה את כושר הריכוז האבוד, ולנתק אותו פעם אחת ולתמיד ממכשיר מזיק זה. כל מי שיש לו גבורה ומבין כל אלה, יקח וישליך מכשיר זה לפח. בהתחלה הוא בהחלט ירגיש סהרורי, ככל אדם הנגמל מדבר שפיתח כלפיו תלות. הוא ירגיש חסר עצום, שמוכיח אגב כמה הוא נעשה משועבד. במשך הזמן הוא ילמד לחיות בלעדיה, ירגיש חופש, ינשום אוויר פסגות, ימצא זמן למשפחתו, זמן לקרוא, זמן ללמוד תורה. גבורה זו נצרכת מאוד, לאו דווקא לדתיים, לאו דווקא ליהודים, אלא לכל המין האנושי, קל וחומר לעם ישראל, עם חכם ונבון, וקל וחומר לאנשים מוסריים אידיאליסטיים ויראי שמים.