שיעורי הרב שלמה אבינר

החלפת רב ראשי

[שיחה בישיבה בארוחת צהרים]

שאלה: האם על פי ההלכה ישנה אפשרות להחליף רב ראשי, או שאסור להחליפו?

תשובה: ישנו חוק עכשיו האומר שרב ראשי אינו יכול להתמודד לקדנציה שניה. כלומר כל עשר שנים חייבים להחליף את הרב הראשי. כמובן שבמקרה והרב פשע וחטא לא משאירים אותו, אבל אם הוא לא פשע ולא חטא, מותר להחליף או לא?

במשנה סוף מנחות נאמר (יג, י): "כהנים ששמשו בבית חוניו – לא ישמשו במקדש בירושלים. ואין צריך לומר לדבר אחר (לעבודה זרה), שנאמר: 'אך לא יעלו כהני הבמות אל מזבח ד' בירושלים, כ אם אכלו מצות בתוך אחיהם'" (מלכים ב כג, ט). חוניו בנה במה בתקופה בית שני, כלומר בזמן איסור הבמות, לפיכך כל מי שהקריב קרבנות בבית חוניו, חייב משום השוחט קדשים מחוץ לעזרה.

מכך אנו לומדים שני דברים: א. כהן שחטא ופשע, מורידים אותו, ואסור לו להקריב קרבנות, ואם לא פשע ולא חטא, לא מורידים אותו. ב. גם אם מורדים אותו, מותר לו להמשיך לאכול בקרבנות.

הרמב"ם בפרוש המשניות כותב כך: "מיסודות תורתינו שכל מי שעלה לשררה אין מורידים אותם לעולם, מעלין בקודש ואין מורידין".

הרמב"ם מדגיש שדבר זה הוא יסוד תורתינו, שמעלין בקודש ואין מורידין!

כתב הרמ"א (יו"ד רמה, כב): "...רב היושב בעיר ולומד לרבים יכול חכם אחר וללמד ג"כ שם, אך אין להורות או לדרוש ולנהוג שררה" כלומר, אם רב אחר מגיע למקום, מותר לו לתת שיעורים, אך אסור לו להורות או לדרוש, כלומר לפסוק הלכות, זאת שררה. פסיקת הלכה הכוונה היא דווקא לפסיקת הלכות חדשות שאינם ידועות ושעדיין לא פסקו בהם.

כותב שם ערוך השולחן מפורשות (יורה דעה רמה, כב): "כבר כתבו גדולי עולם שעכשיו המנהג שכל שיש רב בעיר, אסור לאחר לבוא בעיר ולהתיישב שמה, והשגת גבול וגזל גמור! ובאמת העניין כן הוא, שבזמן הקדמון לא היה מנהג שכל עיר בוחרת לה רב, אלא כשהגיע רב נתנו לו חלוקת כבוד ופרס, ואחר כך הגיע השני ועשו לו כך גם כן. אבל עכשיו שלא ראינו מימינו מנהג זה, אלא כל קהילה בוחרת לה רב שידון במקומה, ושעושים איתו כתב על כך וכך שנים מ"מ אין מסלקים אותו מעולם וכן המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל בפרט שאם עקר דירתו מעיר אחרת לפה, פשיטא ופשיטא שכל הבא להשיג גבולו הוא גנב גמור".

אסור לרב אחר לבוא ולמשוך מהרב המכהן שררה ופרנסה, לעשות חתונות או דרשה וכדו' שהרי משלמים לרב. זה השגת גבול וגנב גמור.

עוד כתב על כך החת"ס (שו"ת חו"מ סי' כב) נוהגין ברוב תפוצות ישראל לכתוב שטר רבנות על זמן, ומכל מקום מעולם לא נישמע שאחרי ככלות הזמן ההוא יצא נקי מרבנותו אבל לומר שאחרי ככלות הזמן הנ"ל יורידהו הקהל מכהונתו או להעיז בקודש חלילה וחלילה" אלא כותבים חוזה כדי שהרב יוכל לומר שהוא הולך ושכך לא יהיה משועבד לעבוד שם לעולם שהרי "לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים".

כן המהר"ל בנתיבות עולם, סוף נתיב הדין, הצטער שראשי הקהל חידשו את הרבנות כל שלוש שנים. שהרי במצב כזה הרבנים מפחדים מראשי הקהל ההם, שהרי אם הוא יפסוק נגד דעתם, יזרקו אותו.

בזמננו, בארץ, על פי חוקי המדינה, רבני קהילות זה לנצח, אי אפשר להחליף אותם. כך צריך להיות, זה נותן לרבנים חירות לומר את מה שהם צריכים לומר בלי פחד.

כך גם כתב מרן הרב קוק בשעתו, שאין בזה שום צד היתר להדוף את הרב הראשי ולהשיב לגבולו (עיין תחומין כרך ה עמ' 285).

נקווה שהדברים יסתדרו בע"ה לטובה, לא עזב ד' את עמו.

• פורסם בשאילת שלמה 283