שיעורי הרב שלמה אבינר

הזכרת שם ד' בשמות מקומות בארץ ישראל

שאלה: האם יש לומר 'בית אל' או 'בית קל'?

תשובה: בספר דרך שיחה (עמ' מ"ז) נשאל הג"ר חיים קנייבסקי, האם מותר לומר "בית אל" עם אל"ף? והשיב, שעל פי דין מותר, אך הוסיף שפעם קיבל מכתב מהישוב הנ"ל, ולא השיב, כי אם יכתוב עם אל"ף, זה עלול להתגלגל בבזיון, ואם יכתוב "קל" - המכתב לא יגיע ליעדו. ומי שאומר עם אל"ף - אמור לו שאסור לומר כך, ואף אם כתוב בית א-ל עם מקף לא ברור שזה מועיל, שהרי ברור שהכוונה לכתוב תיבה אחת. והג"ר יצחק זילברשטיין כותב בס' עלינו לשבח (שו"ת בסוף בראשית ס' מו) שבוודאי שם הישוב "בית אל" חול הוא, ומן הדין אין בו קדושה, ומותר לומר "בית אל" ואף לזרוק מעטפה הנושאת את שם הישוב. אמנם, בס' אוצר כל מנהגי ישורון (עמוד 343) כתב שהרבה נוהגים לקרוא לאליהו אליע ולאליעזר לייזר, לגדליהו גדליע, ליהודע יודל וכו' משום שבשמות אלו נמצאים שמותיו של הקב"ה ולכן נוהגים בהם כבוד ויקר. לפי זה, יש מקום לנהוג מידת חסידות ולומר 'בית קל'. והרוצה להוציא עצמו מכל חשש יכתוב על המעטפה "ביתאל" בתיבה אחת, ובזה בודאי אין קדושה.

אמנם, הכל תלוי בכוונה: אם הכוונה לבית של האל, אזי המילה 'אל' קודש היא, ויש מקום להחמיר ולומר קל. אך אם הכוונה לשם מקום, או לשמו של אדם, אזי המילה חול (כגון זכריה ז, ב, רש"י וראב"ע שם שם הרי הוא חול), ואין בזה הבדל אם השם נכתב במילה אחת או בשתיים. לכן, פשוט ששמו של הישוב, בכל צורות כתיבתו: ביתאל, בית אל או בית-אל, אין בו קדושה, ואין חובה לגונזו או לבטאו בית קל, וכן שמעתי מפי הג"ר מרדכי אליהו זצ"ל בביקורו בישוב (עיין שו"ת שאילת שלמה ב, רסט). וכן נראה פשוט שהוא הדין למקומות אחרים בארץ שכלול בהם שם השם כגון נתניה, כרמיאל, עתניאל וכו'.

ויש להוסיף על שם מקום כזה בא"י שמובא בס' מועדי הראי"ה (עמ' רכ"ב-רכ"ג) שמרן הרב קוק התרעם על מתן השם מגדיאל למושבה יהודית בא"י, כי כתוב (בראשית לו, מג) שמגדיאל אלוף מבני בניו על עשו ופירש רש"י שהוא רומי (ועיין ברמב"ן). אמנם לא נתקיים השם ונדחק לקרן זווית כקיום רצונו ודברו של מרן הרב קוק, ושם הוד השרון ניתן למקום.

נלקח משאילת שלמה 129