שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

ההבדל בין מעט צחוק לליצנות (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

מה ההבדל בין מעט צחוק שזה בר חיובי לבין ליצנות שזהו דבר שלילי? כי ב48 דברים שהתורה ניקנית כתוב מעט צחוק. אע"פ שאפשר להבין מעט ב2 מובנים: מעט שזה דבר טוב אבל מעט, או שהכוונה היא שזה לא טוב ולכן צריך למעט. אך כתוב שם מיעוט שינה ולא ניתן לומר שלא ישן כלל, אלא שכל המיעוטים הם טובים, אבל צריך למעט בהם. אבל ליצנות זה סוגיא שלמה במס' עבודה זרה יח: בשלילה גדולה. ומובא בתהילים "אמרתי לצחוק..." ובמסל"ש פרק חמישי במפסידי הזהירות- הליצנות. ייסורים נכונים לליצנים. אם כן איפה הגבול?

וכן בפורים. בפורים אין שום איסור שהותר. חייבים להתפלל במניין ובכוונה, אין שום איסור שהותר. חוץ מלשתות יין, שזה לא איסור אלא זה גנאי, זה הותר. גנאי זה לא ראוי. וזה הותר. והבאנו ביאור הלכה שהתירו את הגנאי של השיכרות, אך לא התירו שיעשה עבירה מתוך שכרות. שיכור אסור להתפלל וגם שתוי אסור להתפלל, ולכן מובן שאלו אסורים. אע"פ שיש שאמרו ששתוי אולי יוצא בדיעבד. אצל נשים אין מצווה לשתות ולכן זה נשאר גנאי, אני לא מדבר על קמצוץ אבל להיות שתוי זה גנאי.

אם כן איפה הגבול בין ליצנות שהיא אסורה גם בפורים לבין צחוק שזהו דבר טוב כל השנה?

מסביר ר' צדוק מלובלין בצדקת הצדיק שההבדל הוא באיכות ובכמות:

האיכות הכוונה- על מה אתה צוחק. אתה צוחק על דבר מגונה- אין בעיה, מגילה סוף פרק ג'- כל ליצנותא אסורא חוץ מליצנותא דעבודה זרה. צחוק על עבודה זרה אין בעיה. ולא רק ע"ז אלא גם מי שעושה עבירות וכן הלאה. אפשר ללעוג על הרשעים או הרשעות. אבל לא ללעוג לדברים שהם בסדר על אשכנזים, ספרדים, חרדים, לאומים דתיים, חילוניים, שמאלנים, ימניים וכן הלאה, זה לא צריך ללעוג. לא חייבים להסכים אך אסור ללעוג.

כנהוג בישיבות תיכוניות לצחוק על מורים ורבנים. זה לא צריך. היה פעם אחד שנכנס לרצי"ה בפורים נכנס הרב גורן ותלמיד התחפש אליו. והרצי"ה צעק עליו, מה אתה מתחפש לרב גורן. ואחד אמר שתוס' הוא איש ורש"י הוא אישה כי זה בחוץ וזה בפנים. והרצי"ה צעק עליו. ופעם אחת רדף אחריו אחד ושאלו למה הוא הולך והוא אמר שגם בפורים צריך להיות רציניים. זהו החילוק באיכות- על מה אתה מתלוצץ. זה גמ' מפורשת. והרמב"ם הביא עוד דברים חוץ מע"ז.

האם יש בעיה לחפש ילד לת"ח? ת. אני לא יודע. צריך הרבה זהירות בדבר הזה, שלא יהיה בזה גנאי וכן הלאה. זה משחק באש.

דבר שני- כמות. גם ליצנות מותרת זה תלוי כמה. 5-10 דק, אבל לא שעה. אע"פ שבחתונות היו מביאים בדחנים. זה מוזכר בחוכמת אדם אבל אני לא יודע אם הם היו עושים את זה שעות. יש יצירה של מולייה, שזה ביקורת קשה על דברים מקולקלים בחברה. יש לו ביקורת על אחד שנקרא קמצן ויש לו יצירה ביקורת על אדם שהוא מפגין דתיות אבל באמת הוא לא שווה. ויש לו אחד על הנשים החכמות, זה ביקורת על נשים שלומדות גמ' וכו יש לו הרבה דברים כאלו, זה בסדר, אבל תיאטרון זה שעה וחצי. אי אפשר לצחוק שעה וחצי על קמצן מספיק 10 דקות. מה שנקרא סטנדאפ זה שעה שעה וחצי אני לא יודע אם הבדיחות שלו הם בסדר, אבל גם אם זה בסדר, שעה וחצי- זה מוגזם. הכמות מחוללת שינוי של איכות. מצאנו את זה הרבה. כמות מרכזית זה לא נחשב אכילה ויותר מזה זה אכילה, אבל זה אותה פעולה? לא, הכמות משנה את האיכות של הדבר.

מופעים כאלו- זה מושב ליצים. מושב ליצים הכוונה שמתיישבים לעסוק בדברים כאלו. אבל אחד מתיישב כל יום 5-10 דקות לספר בדיחה- זה בטל בתוך הדברים הרציניים. צחוק זה לאו דווקא צחוק אלא מה שהוא מחייך.

מובא בגמ' ששאל מי פה בן העולם הבא ואמר לו אליהו הנביא שאלו 2 אלו המספרים בדיחות לאנשים עצובים. הם מעודדים את האנשים השבורים והמסכנים. זה נקרא היום ליצן רפואי. פאטש אדאמס, בהתלה התלוצצו ממנו אבל אח"כ הבינו במחקרים שהוא באמת מציל אנשים. צריך להזהר מליצנות רפואית, שליצנית יכולה לעשות ליצנות רק לנשים ולילדים קטנים אל לא לגברים. אבל עובדה, שהיו מחקרים והוכח שהשיטה שלו פועלת והוא קיבל גם איזה תואר, כאות הוקרה.

יש מקום להומור בחיים.

אדרוניוב היה יותר מידי רציני, והוא נעשה חולה. ואמר הרופא שלו שאסור לו ללמוד גמרא שנה. ואמר לו ר' חיים מוולואזין שאסור לו מדין פיקוח נפש, ואמר לו שצריך לספר בדיחות, והוא לקח את זה ברצינות וכתב 3 ספרים עם בדיחות, עם הקדמה ארוכה.

אבל הוא שנה ופירש? אחר כך. אבל אפשר לקרוא מה שהוא כתב? מתי אתה רוצה לקרוא? זה ארוך מאוד, זה ביטול תורה. אני רק יודע בדיחה אחת שהרצי"ה סיפר משם. זה אותו הכלל, איזה 5 דקות..

ומה עם בדיחות על דבר שהוא לא חיובי ולא שלילי? זה לא דבר טוב אבל זה גם לא רע- אז למה לצחוק על זה? דוגמא- מה שצפוף בישיבה- זה בדיחה ידועה. בגמ' כתוב שכל ליצנותא אסורא, ומה שצפוף אז זה בסדר זה בדיחה, כמו שבגמ' מובאים סיפורים ובדיחות כאלו.

סיכום: בדיחות פורים וחודש אדר- בדיחות על דברים שליליים. אבל זה מגביל? זה לא נכון, אין לעמ"י הומור כשר וטוב, ויש לו רק הומור אסור? מי שאומר את זה הוא כופר בסגולת ישראל.

==


























==