שיעורי הרב שלמה אבינר

בשנת תרע"ד, רעדה הארץ, והופיעה בעולם נשמתו הגדולה של הגאון-הצדיק-הלמדן-הסגפן הגראי"ל זצ"ל. יחד עם זה היתה לו תכונה נדירה ויקרה עד מאוד.

יש קומץ של גדולי עולם שעומדים איתנים נגד כל מיני סערות שמנסות להזיזם ימינה ושמאלה. אבל הם חזקים ויציבים, לא פשרנים ולא קיצונים אלא מתונים. גדול כזה מקבל תואר נדיר: זנ"ל - זכר נורמלי לברכה.

וכן היה הג"ר אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל, שעלה למרומים בגיל מופלג, 104.

אפשר לראות שוב ושוב בפסקיו ובדבריו, מנהיג ופוסק נורמלי בעל שכל ישר. הפוסקים הגדולים מסבירים שבכל שאלה צריך קודם להשתמש בשכל לשקול את הנושא לפני שעוסקים בהלכה, כמו שכתוב כמה פעמים בגמרא: למה לי קרא, סברא היא. התורה לא ניתנה לטיפשים אלא לחכמים. ואם אי אפשר על פי השכל, אז על פי תורה, שהיא מעל השכל (שו"ת חבצלת השרון ב כח. שו"ת מנחת יצחק ט קנ).

וכך היה הגראי"ל בכל תחום.

הוא תמה שאנשים נודדים למרחקים לבקש ברכות מרבנים, ואף שאין שום אסמכתא לכך שיש עניין בברכותיהם של המברכים, ואינם שמים אל ליבם שיש להם לסמוך בכל יום יום על ברכה שהקב"ה הבטיח שיש בה כח והיא פועלת שפע של ברכה, והיא הברכה שמברכים הכהנים בכל יום, ואינם משתדלים לרדוף ולהשתדל אחר ברכת כהנים (הסכמת הג"ר דוד כהן לספר ברכת כהנים באהבה. מובא באורחותיך למדני עמ' לח).

ומעשה באברך שבמשך שנים לא זכה בילדים, ושאל את הגראי"ל, האם כדאי לעבור דירה, והשיב הג"ר שטיינמן בתוקף: אין דבר כזה! וכי הדירה חטאה שאין לה זכות לילדים? הרי האנשים חוטאים! אין כל סיבה להחליף את מקום מגורים (סגולות רבותינו עמ' 122-121. ועי' רמב"ם, הלכות תשובה ב ד).

ובזמן חטיפת שלושת הנערים תלמידי ישיבה בארץ ,וכוחות הבטחון שיערו שהם נמצאים באיזור חברון, רב אחד השתמש בגורל הגר"א, והתוצאה היתה הפסוק: "הוא בא עד לחי ופלשתים הריעו לקראתו ותצלח עליו רוח ד (שופטים טו יד). אותו רב הסביר שהפלשתים תפסו את שמשון, שבו אותו, קשרו את ידיו והוא הצליח להוציא את החבלים וזה מרמז שהם ישוחררו. וגם לפי הפסוק יודעים איפה החטופים נמצאים, באזור חברון, כי הרי כתוב שהם היו בלחי ויודעי דבר אומרים שזה באזור חברון. בתגובה פירסמו שגם בימינו אנו כאשר ניגש יהודי להגר"ח קניבסקי ומציע גורל הגר"א, משיב: "בשביל זה צריך רוח הקודש, לך לראש הישיבה", כלומר הגראי"ל. וכשפנה להגראי"ל, הוא השיב: "וכי לי יש רוח הקודש"?! והוסיף: "וכי למה יש עגונות, הרי יעשו גורל הגר"א...".

ומאיפה קיבל הגראי"ל את המתינות שלו?

הוריו היו תושבי בריסק, שכנים של הרב מבריסק, הגרי"ז סולוביצ'יק. אביו שימש כמלמד, כשמש בבית הכנסת וכממונה על העירוב בעיר. ויש להזכיר שגם בקשר לעירוב בבריסק היתה מתינות. היה שם עירוב והקהל כולו טלטלו בשבת, אך רב העיר הגר"ח סולוביצ'יק, אביו של הגרי"ז, ומורה ההוראה של העיר הג"ר שמחה זעליג החמירו לא לטלטל (שו"ת משנה הלכות טו קל). סיפר הגרי"ד סולוביצ'יק, שכשביקר בבריסק בהיותו ילד, הלך בערב שבת עם הדיין ר' שמחה זעליג לבדוק את העירוב (נפש הרב עמ' קע). אפשר לראות את המסורת שהגראי"ל קיבל בתורת בריסק בספר אעלה בתמר בריסק.

הגראי"ל חונך בבריסק ויצא עליו שם עילוי. בגיל עשרים התחיל אותו עילוי ללמוד בשקידה עצומה היוצאת מגדר הרגיל, ומאז למד ברציפות במשך יותר משמונים שנה. גם הורה דרך ללומדים ולמלמדים. ואף יזם הקמת ישיבות רבות. היה קם שעה לפני ותיקין ומתחיל בלימודו. כשקיבל צו גיוס מהצבא הפולני, היגר לשווייץ, למד שם בישיבת ואחר כך שימש כר"מ. בזמן מלחמת עולם השנייה, נלקח למחנה עבודה ואולץ לעסוק בסלילת כבישים. אחרי מחלה, הוא שוחרר, ובסוף עלה לארץ עם אשתו ולמד בישיבה בפתח תקוה. בארץ, הגראי"ל התקרב מאוד להחזו"א. אפשר לראות את המסורת שהגראי"ל קיבל מהחזו"א בספר אעלה בתמר חזו"א.

על שני העמודים, הרב מבריסק והחזו"א, עמד הגראי"ל ביציבות ובמתינות.

פעם, בהנחת אבן פינה של ישיבה שהיתה באירופה ועברה לארץ, הג"ר יחזקאל אברמסקי הרים על נס את מפעלו של הרב מפוניבז', הג"ר יוסף שלמה כהנמן, לייסד ישיבת פוניבז' בארץ, ובין השאר, הזכיר שכבר אמרו חז"ל :"עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל להקבע בארץ ישראל" (מגילה כט א. פנינים משלחן גבוה – בראשית עמ' קלה. ועי' באריכות על אמירה זו בספר שו"ת ארץ ישראל עמ' רמ-רנב).

אחד היסודות של העברת התורה לארץ היה הגראי"ל. הוא מונה על ידי הרב מפוניבז' לראשות ישיבת פוניבז' לצעירים וגם כראש כולל פוניבז'.

הוא יסד עוד כוללים ובמסירות נפש העביר שיעורים בהרבה מקומות בגמרא, הלכה, שולחן ערוך, משנה ברורה, מוסר, ספר דרך ד' לרמח"ל וספרי נפש החיים ורוח חיים לגר"ח מוולוז'ין.

כל לימוד התורה שלו היה בנוי על ענוותנותו. פעם נשאל: אמאי על קושיותיו הוא מרבה להישאר בצע"ק, ואינו כותב צע"ג? השיב: הג"ר עקיבא איגר זצ"ל שאל קושיא עצומה שגם בדורות אחר כך יקשה עליהם ליישב אותה, אבל אני שואל קושיא ויבוא למדן גדול יותר ויישב אותה, ומה שייך לכתוב על זה צע"ג... (אורחותיך למדני עמ' לט).

הוא הוציא כשלושים ספרים, בהם סדרת אילת השחר על התורה ועל הגמרא, גם ספרי מוסר רבים.

לאחר פטירתו של הגרי"ש אלישיב, הגראי"ל נחשב על פי הרוב לסמכות הרוחנית העליונה בעולם הליטאי. הגרי"ש אלישיב עסק בעיקר בפסק הלכה, אבל כאמור הגראי"ל גם עסק בכל הנושאים שבעולם.

היה מכוון את המפלגות, החינוך העצמאי, ועד הישיבות, קופות הצדקה, ארגוני תשובה, טהרת המשפחה, בד"ץ שארית ישראל וגם עיתון, הוא גם נסע פעמים רבות לחו"ל לחזק את הקהילות שם ולגייס כספים לישיבות ומוסדות. הוא גם קבע שבעתון יעסקו רק במלחמה נגד שיטות אבל לא נגד אישים. הוא היה מעורה בכל ענייני החיים בפיקחות עצומה. מעשה ברב צעיר דל בתורה שרצה לחלוק עליו אך לא יכול לפקפק בגאונותו העצומה, אז טען נגדו את הטענה הידועה שהוא "מנותק". אך במחילה מכבודו, נהפוך הוא שאותו רב היה המנותק...

לגבי הקלקולים שיש במדינה, הוא לא סבר שיש לעסוק במלחמה אלא להקים מוסדות של תורה ולעסוק בקירוב.

ביחס לגיוס תלמידי ישיבה הוא שלל את הלשון ייהרג ואל יעבור, אלא התבטא בעדינותו ובנורמליותו הקבועה שאין להפריע להם בלימוד תורה. יחד עם זה ,אמר שמי שממילא לא לומד תורה בישיבה, שילך לשרת בצבא או ללמוד במכללה. כאשר חוקק חוק חדש של גיוס, שאם לא יעמוד הציבור החרדי ביעדי הגיוס, יופעל על תלמידי הישיבה חוק גיוס מלבד 1800 בכל שנתון וכן יופעלו סנקציות פליליות כנגד מי שיסרב להתגייס, אז הוא אמר בצער נורא : זה חילול השם נורא של עקירת התורה. הוא ישב ובכה בכי נורא בכאב עצום : זה חילול השם נורא שמדינת ישראל מצהירה שלימוד תורה נחשב לפלילי.

הגראי"ל גם עסק בייעוץ במשפחה ובחינוך. וגם שם אפשר לראות את הנורמליות שלו, ושהוא האשים בהרבה בעיות במשפחות ובחינוך את הגאווה.

הוא הדריך על פי דברי הגר"ח מוולוז'ין (אגרותיו עמ' 102) שמי שאינו מסכים לשידוך עם אחר על רקע מעמד דתי או תורני שונה, חוטא בגאווה. היה פעם שידוך עם בחורה שאחיה יצאו לתרבות רעה. הגיע הבחור לשאול את הגראי"ל שטיינמן, שהרי כתוב בגמרא בבא בתרא (קי א), שהנושא אישה יבדוק באחיה, כי הילדים דומים לאחי האם. אמר לו הגראי"ל: זה היה כשגרו בכפר קטן והכל היה שמור, ואם יצאו לתרבות רעה, זה בגלל ההורים, אבל בימינו הכל פרוץ ופתוח, ההורים יכולים לתת חינוך נכון מאה אחוזים ובכל זאת יתכן שילד יצא לתרבות רעה (עיין עוד בריעים אהובים עמ' 183).

והוא אמר לחתנים שחיי זוגיות מאושרים תלויים בשלושה דברים: ויתור, ויתור וויתור, וכי שורש כל בעיה אפשרית ביחסים בין-אישיים נעוץ באגואיזם ששורשו גאווה (אדני הבית עמ' קמט). ומעשה באחד שהגיע להגראי"ל ושאלו האם חייבים לנקות מחמץ גם את הסדקים בין הבלטות על הרצפה? השיב לו: חייבים, וכיון שזה כה חמור, אל תסמוך על אשתך, אלא נקה אתה בעצמך...

בחינוך הוא הדריך לא לעסוק בלימוד חול, כי העיקר הוא יראת שמים ולימוד תורה. אפילו בפורים הדריך ללמוד תורה ולא להשתכר. חינך שתלמידי ישיבה לא יעסקו בפוליטיקה וגם יתנזרו ממותרות. הוא שלל ענישה, שלל סילוק חלשים, שלל סינון חלשים. ומעשה בהורים שרצו לרשום את הילד שלהם בתלמוד תורה, אבל אותם הורים לא היו בדיוק בסגנון של המשפחות האחרות, היו דתיים אבל לא תורניים, והמנהלים שאלו את הגראי"ל אם לקבל אותו? הרי יש חשש שישפיע באופן שלילי על הילדים האחרים. צעק הגראי"ל על מי שלא רוצה לקבל אותו: זו גאווה! גאווה!! גאווה!! והוסיף: למדתי בתלמוד תורה בבריסק עם בניו של הרב מבריסק וגם עם כל מיני ילדים אחרים. קורים מקרים שילדים מתקלקלים, גם ילדים טובים מתקלקלים. בכל ה"חדרים" הטובים לא מתקלקלים ילדים?! ילדים מתקלקלים.

כל חייו, הגראי"ל עבד על מידתו הנפלאה של ענווה ונגד גאווה. משום כך קיצונים ביזוהו, אבל הוא נמנה בין גדולי ישראל "הנעלבין ואינם עולבין, שומעין חרפתן ואינם משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין, עליהן הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שבת פח ב). כאמור, ברור שהוא ראה אידיאל בלימוד בכולל, אבל יש אומרים שהגראי"ל שטיינמן נתן הסכמתו בשקט לנח"ל החרדי למי שלא מסתדר במסגרת ישיבתית. משום כך, יש שכתבו כתובת נאצה על הקיר "שטיינמן = קוק" כדי לפגוע בכבודו. פעם כשהגרי"ש אלישיב ראה כתובת זו, הבין אותה כפשוטה ואמר בצדקותו: ודאי הרב שטיינמן הוא גאון גדול, אך לא בשיעור קומתו של הרב קוק... (עיין הספד שלנו על הגריש"א ביחסיו עם מרן הרב קוק).

פעם ספרו להגראי"ל שהפיצו פתקים נגדו. אמר: אם יודעים מי עשה זאת, אני צריך לשלם לו, כי בגילי אין לי כוח לסיגופים ולתעניות... ומקור דבריו הוא מה שאמר רבי חיים ויטל בספרו שערי קדושה שאם אדם היה יודע כמה הבזיונות עוזרים לו לכפר על עוונותיו במקום יסורים, היה רודף אחריהם.

מעל הכל, אפשר לראות את הנורמליות והענווה של הגראי"ל בפשטותו. תמיד היה חסכן. בחתונתו הזמין רק חמשה עשר אנשים, כיון שהיא מומנה מכספי צדקה. אלה שנתנו לו כסף לחתונה, ביקש מהם שיקחו אותו בחזרה.

זה הגאון הסגפן לא אכל חם, לא אכל מתוק, אלא רק מזון פשוט. גם מאוד הקפיד על דיני ממונות. פעם בהיותו בצעירותו בשווייץ בשיחה עם אנשים ברחוב קטף בהיסח דעת פרח. לאחר שנים רבות כאשר שמע ממקורב אליו שנוסע לשם, מסר בידו פרנק שוויצירי וביקש שישלם לבעל המקום.

הוא היה גר בדירה של שנים וחצי חדרים בדמי מפתח, שמעולם לא שופצה, בבית מט ליפול, משתמש במיטות פשוטות "מיטות סוכנות", וישב על כסאות שהוא ניסר מארגזים של תפוזים, ובלי משענת. אגב, כך היתה גם דירתו של הגרי"ש אלישיב. הגראי"ל נפגש עם גדולי ישראל ומנהיגי האומה בחדרו הקטן. פעם מישהו טען בשם החזו"א שבית כזה לא מכובד, זה חילול השם. השיב הגראי"ל: להיפך, ככל שהוא יותר יפה, זה יותר חילול השם.

מספרים שפעם בא לביתו של החפץ חיים עשיר אחד והתפלא לראות באיזה בית דל חי גדול הדור. ראה בביתו של הגאון בקושי כמה כסאות, שולחן, מטה וארון ספרים. שאלו העשיר: רבי, היכן כל הרהיטים של כבודו? השיב לו החפץ חיים בשאלה: והיכן הרהיטים שלך? ענה העשיר: אמנם בתור אורח שנטה ללון כאן יש לי מעט דברים הנצרכים לי, אבל בעירי יש לי כל טוב עושר וכבוד. אמר לו החח: אותו הדבר אצלי, גם אני אורח בעולם הזה, ובעולם הבא יש לי את הכל מוכן.

זכינו לתלמיד חכם עצום שעבד כל חייו להישאר בענווה ולהילחם נגד גאווה, ברוחניות ובגשמיות. היה חי איתנו בעולם הזה אבל רואה רחוק.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים והגאונים.

• פורסם בשאילת שלמה 524

==

==