שיעורי הרב שלמה אבינר

הגוש אשר מעל הייאוש

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: למה אתם לא מתכוננים לצפוי בגוש קטיף אלא מבטיחים שהגזרה הרעה תתבטל בעזרת ד'? פיתחתם מין מנגנון הגנה של הכחשה - אך כאשר הפינוי יקרה בפועל, אנשים יתמוטטו. וכי נביאים אתם? למה מסרבים אתם לקבל טיפול פסיכולוגי מונע ומאמינים בדמיונות שהכל יסתדר?

תשובה: עליך לעשות תשובה על חטא הייאוש והחולשה. אתה מתכנן סדרי לוויה וניחום אבלים של חולה סופני כביכול, כאשר הוא הַבָּרִיא ביותר במדינה ובוודאי בריא יותר ממך ועליך ללמוד ממנו עוז וגבורה.

אנו יודעים היטב שיש צרות בעולם הזה, אבל אי אפשר לחיות בצִלם. אנו יודעים שלפעמים חיילים נופלים בקרב, אך איננו עושים להם סדנאות על כל-צרה-שלא-תבוא.

שמע את הדברים המתוקים שכתב רבנו הגדול הרמב"ם: "מי האיש הירא ורך הלבב - כמשמעו". "ולא יירא ולא יפחד". "וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו - עובר בלא תעשה, שנאמר: אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו" (הלכות מלכים ומלחמותיהם ז טו).

ודאי שיש אויבים. השאלה אם אתה פחדן או אתה חזק. המרגלים פחדו: "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" (במדבר יג, לג). השיבו להם יהושע וכלב: "אל תיראו את עם הארץ, כי לחמנו הם, סר צלם מעליהם, וד' אתנו אל תיראום" (שם יד, ט).

פסיכולוגיה זה לא הכל. יש גם אידיאלים, יש גם מסירות, יש גם אמונה. לכן, אין כאן התכחשות, יש כאן גבורה!

גם מי שגרים בגוש קטיף, גם שמעו על החוק המרושע הזה ללא רגש אנושי. הם גם שמו לב שיש שם אנשים מוטרדים, שיש ילדים שמפתחים סימפטומים של חרדה ומתעוררים באמצע הלילה בבכי. גם שמו לב שיש תופעות של מתח בין בני זוג, הם אפילו שמו לב כי הם חיים בתנאי אי ודאות. אך שאלה היא מה עושים עם כל הרגשות האלה - מפחדים או מתחזקים, מתייאשים או מאמינים.

אמר רבי נחמן: "אין ייאוש כלל בעולם". אחרי מ"ט שערי טומאה, השער הכי מסוכן, הכי אכזרי, הוא שער החמישים, שער הייאוש, המחליש את האדם כמחלה ממארת.

לכן במקום לעסוק בדברים בטלים ביחס לדאגת העתיד, נעסוק בהווה. "היום אם בקולו תשמעו" (תהילים צה ז).

ואם חלילה יבואו עלינו צרות - שהרי ידוע שיש צרות בחיים - נדע להתמודד אתן בגבורה, שהרי כבר חווינו בעבר אירועים קשים, התמודדנו עם חמשת אלפים פצמ"רים, כל אחד כפי חוסנו. נתמודד יחד. היחד ייתן לנו כוח.

ודאי שמי שנמצא במצוקה, אין מתעלמים ממנו. ודאי שמי ששואל שאלה, תמיד עונים לו באהבה. ודאי שמי שלחוץ, עוזרים לו בהכחדת חרדות מתוך הבנה. ודאי שמי שסובל פונים אליו באופן אישי ולא ציבורי. הציבורי הוא מלא אומץ ומלא גבורה.

"הנח להן לישראל אם אין נביאים הן, בני נביאים הן" (פסחים סו א-ב). נכון שאיננו נביאים, אך אנחנו מאמינים בני מאמינים. אנו מאמינים בצדקת הדרך. אנו מאמינים בריבונו של עולם.

מה נעשה אם זה יקרה - לא זאת השאלה. אלא השאלה היא: כיצד לפעול כדי שלא יקרה. לא לנבא את העתיד, אלא ליצור את העתיד. חכם עדיף מנביא, הרואה את הנולד והמוליד את הנולד.

נכון שאיננו סומכים על הנס, אבל אנו מאמינים בנס. פקח עיניך וראה את הנס - הנס של אנשים אשר הפכו מדבר ציה לגן ד'. ועוד נסים רבים. בזכות מסירות נפש יש נסים (ברכות כ א). כמובן, אין זה קשר מתמטי, אבל יש קשר. יש אדם מלומד בנסים ויש חבל ארץ מלומד בנסים.

האם בכלל אתה יודע על מי אתה מדבר?! אתה מדבר על אנשים שריבונו של עולם אוהב אותם והציל אותם מחצי רבבה פצמ"רים. והאם בכלל אתה יודע למה ריבונו של עולם אוהב אותם? מפני שהם בעצמם אוהבים זה את זה, ואיש לרעהו יאמר חזק; כי זה מקום בלי רוע ובלי פתלתול, זה מקום של "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך", (תהילים קכח ב), זה מקום של "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" (שם כג ו). מפני שאלו אנשים בלי לשון הרע ובלי שנאה ובלי טינה, שאוהבים אפילו את אלה שבאים להציק להם.

ריבונו של עולם אוהב את אלה שאוהבים את חבריהם. פקח עיניך וראה את גוש קטיף שטוף אהבת חינם, בין כל מיני יהודים, אשכנזים וספרדים ותימנים ואתיופים, ימניים ושמאלנים, דתיים וחילוניים, חרדים וציונים, עולים וותיקים, לומדים תורה ועובדי אדמה (ונלמד אף אנחנו מהם לאחד מהם את שלוש המפלגות הדתיות הלאומיות לסיעה אחת).

כולם כאחד באור פניך. קהילה אחת. משפחה אחת. אהבה ואמונה!

תחליט פעם אחת ולתמיד: אתה מאמין בד' או שאינך מאמין?! אתה מייחל לד' או שאינך מייחל?!

"חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לד'" (תהילים לא כה).