שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: איפה הגבול בין עבודת ה' לצורכי האדם?

תשובה: זה אישי.

2 דוגמאות:

א. אישה פטורה מפריה ורביה. למה? אומר המשך חוכמה כי לפעמים הריון זה קשה, לידה זה קשה. גידול ילדים זה קשה. ורבש"ע לא רוצה להכביד על האדם דבר מעבר ליכולתו. ולכן אישה פטורה. אז לא יהיו ילדים? לא. יש לה תשוקה לילדים, אז נוצר איזון בין התשוקה לילדים לבין הקשיים. הקשיים משתנים בין אישה לאישה וגם התשוקה משתנה, ועפ"ז לכל אחת יש איזון אישי. אי אפשר להגדיר כמה ילדים חייבים.

ב. דוג' ב' אור שמח תחילת ה. ת"ת. הוא מביא שם דוג' הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים עליהם נאמר.." כלומר זו חומרא. הדין הוא שאל תעליב אנשים, זה חמור מאוד, שאין לא חלק לעולם הבא וכו'.. אך אם העליבו אותך מותר לך להחזיר, ומידת חסידות לא להחזיר. אך זה קשה להיות כאבן שאין לה הופכין כלשון ספר החינוך שם. ולכן אל תעליב, אך להחזיר- כל אחד כפי כוחו.

לימוד תורה- חייב אדם לקבוע עיתים לתורה. וכמה? פרק ביום פרק בלילה. זה לא כל היום כולו, אלא פעם ביום ובפעם בלילה. ולמה? כי לא כל אחד יכול ללמוד כל היום, ואין כל אחד יכול לעשות כך, אלא כל אחד כפי נדבת נפשו.

באגרות מובא שזה דומה לבנייה של בתים ויש שטח ריק בין הבתים, ואי אפשר לחיות שם כי צפוף שם. אותו הדבר התורה והמצוות. זה עבירה ואין מה לדון, וזה מצווה ואין מה לדון. באמצע יש שטח ריק וכל אחד יעשה מה שהוא רוצה.

יש דברים שאין עליהם וויכוח הם איסורים גמורים או שזה מותר לגמרי, אך יש מרחב שהוא רשות ולא חובה. וזהו המקום של החשבון האישי. דוג' ללכת לצבא זה חובה, ללכת ולהיות קצין ולחתום זה לא חובה. אלא שזה ע"פ רצון, נדבת נפש, מסירות. וודאי שצריך קצינים אך אפשר שכולם יהיו. אי אפשר להגדיר את הגדרים של המסירות על התורה והמצוות. זה תלוי במסירות של הפרט.

ככל שהאדם עובד את ה' ומתחזק יש לו יותר מסירות. אך אי אפשר להכריע.

יש דברים שהם בין השמשות וכל אחד מחליט איפה הוא עומד.