שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הבה לי בנים (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־12:50, 1 ביוני 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

בהתחלה הייתי שקועה בדיכאון ועצב. כל חודש - המתנה דרוכה, אכזבה, ויום של בכי. לפעמים הייתה לי הרגשה טובה שהפעם זהו, סוף סוף אני בהריון - ולא. חשבתי לעצמי, אם נפקדו אמותינו שרה רבקה ורחל - גם אני ודאי אפקד - ולא.

ועל גבי זה השאלות החודרניות של בני המשפחה והחברות - ובתשובה, ההתחמקות הקרה שלי המשדרת להם שלא ייכנסו לי לוורידים, ואחר כך הכעס העצור נגדם על כך שאינם מרפים ממני. וכמה התלבטויות אם להתחיל בדיקות וטיפולים! אוי, עקרות זה דבר כל כך קשה!

בעלי לא תמיד הבין אותי. "הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים" אמר אלקנה לחנה. לא, אתה לא טוב לי מבנים. ובכלל, אין זה קשור. אני רוצה ילדים. ואולי אני היא שלא הבנתי אותו. אולי גם הוא היה שבור, רק ניסה לעודד אותי בשפתו העילגת.

כל פעם שהייתי פוגשת צעירה שזה עתה התחתנה וכבר נכנסה להריון, הרגשתי קנאה. למה דווקא אני צריכה לעבור את כל הבדיקות הקשות והטיפולים המכאיבים - ואין?!

גם ברכות הרבנים לא עזרו לי: "יהיה בסדר, בקרוב יהיה בסדר"! מניין להם? בכלל, מי אומר שפעם אהיה בהריון?

פעמים רבות הרגשתי שבא לי למות. אני יודעת שזה לא הגיוני. אך הרגשות פלשו לתוכי בלי להקיש בדלת. הרגשתי עצובה, מיואשת, מדוכאת, לחוצה, מוצפת, נחנקת. הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי. הבנתי שהלחץ הזה סופו להרוג אותי ושעלי להרפות. כן להרפות. אך כיצד?

אז הבנו, אני ובעלי, שאין תועלת להסתיר, אדרבה, ההסתרה מכלה המון אנרגיה. הרי לא עשינו שום דבר רע ואיננו אשמים. גם כך קשה לנו אז למה לנו גם משא השתיקה. אז התחלנו לספר למשפחה ולחברים, ולשתף אותם במה שעובר עלינו. והם עזרו לנו רבות בתמיכה ובאהבה. כל מפגש נעשה קל יותר. אפילו על הריון שנפל התלבטנו אם לספר, ובסוף סיפרנו.

במשך הזמן גם סיגלנו לעצמנו אינטימיות עם הייסורים האלה. הבנו שאנו לא היחידים לסבול בעולם. יש עוד זוגות בלי ילדים, יש גם ילדים חולים, ילדים מפגרים, ילדים מורדים, ילדים שמתים קטנים. לאט לאט הפנמנו שכל זה אינו לשווא, יש ריבונו של עולם שאוהב אותנו, אלא שאיננו מכירים את סודות הנשמות.

לקח לנו זמן להחליט שעלינו לאמץ ילד. התהליך היה ארוך מאוד. יש לי חברות שילדו אחרי אימוץ ילד, כנראה בזכות שירד מהן הלחץ, אך לי זה לא קרה.

אימצנו ילדים מסכנים, מסכנים ממש. ממש זיווג מן השמים: הורים מסכנים עם ילדים מסכנים. אך יחד, כולנו מאושרים. הם ממש ילדים שלנו. תודה רבה, ריבונו של עולם, בשמנו ובשם ילדינו, תודה רבה.