שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

האידאלוגיה הדתית הפשרנית (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־22:20, 15 בדצמבר 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

יש בדתיים גיוון גדול: חרדים, ציונים, ליטאים, חסידים, בעלי תשובה, דתיים מלידה, זרם מרכזי, זרם ליברלי, ועוד.

ב"ה יש רבים ביניהם שמקיימים מצוות במסירות נפש, מקפידים על קלה כחמורה ומקדישים כל רגע פנוי ללימוד תורה.

ויש כאלה שלא כל כך רציניים ויש גם הממציאים אידיאולוגיה של ליברליות ופשרה. אין זו תופעה חדשה. מרן הרב קוק העלה מחשבה שתנועת המזרחי תהיה המנהיגה הרוחנית של האומה, אך הוא הסיק בצער שזה בלתי אפשרי בגלל שהיא פשרנית (אגרות הראיה ב קכג-קכד, ב קסד, ג קעג, ג ריז ועוד).

כמובן, מרן הרב קוק לא היה פשרן, ולא רק שהקפיד על כל הלכה אלא אף לימד שבימינו ההלכה צריכה להתרחב כקדם מן הפרט אל הכלל, במדינה, בצבא, בכלכלה, בחברה. נקודה אחרונה זו לא אומצה בתחילה על ידי החרדים, אך עם הזמן, לאט לאט הם מתקרבים.

כמובן בעיית הפשרנות אינה חדשה. זו השפעה מוסווית של הנצרות, שאינה אוהבת את המצוות ורואה בהן מעמסה על החיים. במובן הזה ,הנצרות גרועה מן האלילות, כי זאת האחרונה מכריזה בפה מלא שאינה שוחרת קדושה אלא טומאה. אבל הנצרות פוסחת על שתי הסעיפים: מצד אחד, סוברת שאי אפשר להכניס קדושה בחיים. מצד שני מצהירה על רצון לקדושה. לכן הכניסה את הטומאה בתוך הקודש.

כך אצל הדתיות הפשרנית יש אידיאליזציה של התאוה, קידוש התאוה, במיוחד עסק אובססיבי ביצרא דעריות, למחוק צניעות הלבוש, להלל ערבוב גברים ונשים, ולהסביר שזה קדוש וטוב ויפה.

הדתיות הפשרנית הסתבכה קשות בכמה סוגיות: עברה מאהבת החילוניים לאהבת החילוניות. ומאידך עברה משנאת ההתנגדות לתחיה האומה לשנאת החרדים, ואף מאיסת שקידת התורה והקפדה על המצוות.

היא חרתה על דגלה שהדת צריכה להיות מתוקה . כמובן בגניזת הלב, הכל מלא קדושה, הכל מלא צמאון בד', הכל מלא צמאון בוער אל התורה. ברור שהכל יבוא על תיקונו במוקדם או במאוחר, אך בינתיים יש להחזיק מעמד בתוך מצב מסובך זה.

יש לשרוד על אף הדלות הנוראה של לימוד תורה, התפילה במנין הזנוחה בימי חול, והתפילה בשבת מלאה פטפוטים וגם הבלים של עלונים, הזמרים הפסולים, הפאביים הדתיים, הטיולים לשם בילוי בקניונים, הלבוש השפל עם כתוביות של אפס – כאשר הצרה הראשית היא תרבות הפנאי. אך אין להתיאש. סופה של הנשמה הישראלית הטהורה לנצח. לא לחינם זכינו לבנין הארץ, לשיבת ציון ולהקמת המדינה. התחיה הלאומית תביא גם תחית הקודש. אין דבר יותר בטוח מזה. צרור לא יפול ארצה מכל דבר ד' הבוחר בעמו ישראל באהבה.

ב"ה יש גם הרבה מאוד לומדי תורה המקיימים מצוות באהבה. יש אומרים שלאורך ההיסטוריה הישראלית לא היתה תקופה כל כך טובה עם כל כך הרבה שלומי אמונים. זה לנו לאות שהאור מבקיע.

חזק חזק ונתחזק בתחיית הקודש, ויכול נוכל.

  • פורסם בשאילת שלמה 511