שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

הבדלים בין גרסאות בדף "האומץ לדבר (מאמר)"

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

(יצירת דף עם התוכן "[שכתוב דברים שנאמרו בכנס בוגרי הישיבה] '''חובת הביטוי''' כנס זה עוסק באומץ לדבר, בחובה להתב...")
 
(אין הבדלים)

גרסה אחרונה מ־14:24, 30 באוקטובר 2019

[שכתוב דברים שנאמרו בכנס בוגרי הישיבה]

חובת הביטוי

כנס זה עוסק באומץ לדבר, בחובה להתבטא. נוהגים לדבר על חופש הביטוי, אך מעל זה יש חובת הביטוי. בפרק יט ב'מסילת ישרים' ,בעניין החסידות ואהבת ד', מביא הרמח"ל את דברי חז"ל על מי שיש בידו למחות ואינו מוחה, וגזרו דינו להיתפס בעוון החוטאים. וכן מי שיכול למחות באנשי ביתו ואינו מוחה, נתפס על ידם. וכן באנשי עירו או בעולם כולו. את הפסוק "היו שריה כאילים" (איכה א ו) דורשים חז"ל: מה איילים הללו בשעת שרב הופכים פניהם אלו תחת אלו, כך היו גדולי ישראל רואים דבר עבירה והופכים פניהם ממנו. אמר להם הקב"ה: תבוא השעה ואני אעשה לכם כן, כלומר מידה כנגד מידה - אתם מתעלמים מהמצוקה הרוחנית ומפנים פניכם, כך כשאתם תצטרכו לי אני אפנה פני מכם. פשוט, אומר הרמח"ל (שם), שמי שאוהב את חברו אינו יכול לסבול שמכים או מחרפים אותו, ובוודאי הוא יצא לעזרתו. כך גם מי שאוהב את השם יתברך, לא יוכל לסבול ולראות שיחללו אותו. זו מצוות תוכחה.

תוכחה וחנופה

ההיפך של מצוות תוכחה הוא איסור חנופה. מהי חנופה? לומר לחוטא: אתה חמוד, אתה בסדר. יש גם מצוות "לא תגורו מפני איש", אזהרה לשופט בין שני צדדים שלא יפחד מפני איש חזק וחשוב. איסור חנופה חל על כל יהודי, וקל וחומר על אנשי רוח.

והרי "כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה ב)! וכן כתוב "אל תוכח לץ פן ישנאך" (משלי ט ח). לץ עושה צחוק, מבטל דברי תורה ואמת. אם כן, בשביל מה לדבר?

בגמרא שבת (נה א) מסופר על ריש גלותא שהלך בדרך לא נכונה [לריש גלותא בבבל הייתה סמכות שלטונית חלקית מצד השלטון]. אמר לו רבי זירא לרבי סימון: מדוע אינך מוכיח את אנשי ריש גלותא? הרי אתה מקורב אליהם! ענה: אני לא יכול להיכנס. – והרי אתה שם! אמר לו: הם אינם מקבלים את תוכחתי. אמר לו: אף על פי שלא יקבלו, חובה עליך להוכיחם. מדוע יש להוכיחם, והרי לא יקבלו?! אלא כפי שאמר רבי אחא ברבי חנינא: מעולם לא יצתה מידה טובה מפי הקדוש ברוך הוא וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה. יתכן שהקדוש ברוך הוא יאמר שיקרה דבר רע ובסוף יהיה טוב, מדוע? מכיוון שעשינו תשובה. אך לא ייתכן שיאמר הקדוש ברוך הוא שיקרה דבר טוב ובסוף יצא רע, חוץ מפעם אחת יוצאת מן הכלל. ד' גזר בתחילת חורבן בית ראשון להעניש את הרשעים בלבד, ולא את הצדיקים. אמר הקדוש ברוך הוא למלאך גבריאל: רשום על מצחם של הצדיקים תיו של דיו, שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה, ועל מצחם של רשעים תיו של דם. אמרה מידת הדין לקדוש ברוך הוא: מה נשתנו אלה מאלה? מדוע אתה מעניש את הרשעים ולא את הצדיקים? אמר לה: אלה צדיקים גמורים ואלה רשעים גמורים. אמרה מידת הדין: היה בידם של הצדיקים הללו למחות ולא מיחו! ענה הקדוש ברוך הוא: גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו! אמרה מידת הדין: ריבונו של עולם, אם לפניך גלוי, להם מי גלוי? לכן חזר בו הקדוש ברוך הוא. [האם מידת הדין היא בעלת בית? האם היא מנהלת עניינים? אלא ברור שהכל שייך לקדוש ברוך הוא, מידת הדין ומידת הרחמים, ודברי הגמרא מציגים ויכוח בבית דין של מעלה]. אם ממילא הרשעים לא היו שומעים לתוכחת הצדיקים, מדוע יש תביעה מהצדיקים שלא הוכיחו?

ב'עין איה' (שבת ח"ב פ"ה כ) מסביר מרן הרב קוק שלושה דברים בעניין: א. התוכחה חוסמת התדרדרות. גם אם לא מתקנים מה שיש, התוכחה חוסמת מקלקול נוסף. ב. בשעת הכושר לפעמים נפתח הלב, ואז ייכנסו דברי התוכחה ללב, כי הצדיקים דיברו על זה. "והיו הדברים האלה... על לבבך". מדוע "על לבבך" ולא "בתוך לבבך"? הסביר הרבי מקוצק: אתה מדבר, הדברים מונחים על הלב ואינם חודרים לתוכו, אך כשייפתח הלב – הדברים ייכנסו בו. אבל אם אין דבר המונח על הלב, ודאי לא ייכנס דבר כשייפתח הלב. ג. האוויר טהור. אמנם האנשים חוטאים ופושעים, אך האוויר, המחשבות, האידיאולוגיה של אנשי הרוח טהורה - ובסוף היא תפעל את פעולתה.

דבר הנשמע ושאינו נשמע

לפי דברים אלה, מה ההסבר לדברי חז"ל כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע? מסביר מרן הרב קוק, ש"דבר שאינו נשמע" הכוונה שאדם אינו מסוגל להבין אותו לפי מצבו המוסרי והשכלי, אך אם הוא מסוגל להבין אך אינו רוצה לעשות, זה לא נקרא "דבר שאינו נשמע". הרי הוא שומע טוב מאוד את דברי התוכחה, אך אינו עושה מכיוון שיש לו יצר הרע. המהר"ל (נתיבות עולם, נתיב כוח היצר פרק א) מסביר שאדם צריך להיות כמו שור וחמור, לעבוד קשה בעבודת ד'. ובכלל, לכל המין האנושי עבודת המוסר היא עבודה קשה. החמור לא יאמר: היום אני לא סוחב, כי איני מתחבר.גם השור לא יאמר: היום איני חורש, כי איני מוצא שם את מקומי הנפשי.הנוער במערב רקוב עד היסוד באמירות אלה, אך ברוך השם, במדינת ישראל יש בית ספר מעולה הנקרא צה"ל. חייל אינו יכול לומר למפקדו: אני חושב שלא אשכב מארב הלילה, כי איני מתחבר. אני לא יוצא לסיור מחר בבוקר, כי זה לא תואם את האני שלי. אני לא הולך לש"ג, קבל אותי כמו שאני.יש אנשים חלשים, פחדנים, סמרטוטים. לעומתם, אדם צריך להיות חזק כמו שור וחמור. אם כן, זה לא נקרא "דבר שאינו נשמע"; הוא נשמע, אך השומע לא רוצה.

לכן כל הטענות שאיש הרוח, האיש ירא השמים, התלמיד חכם חייב להיות ידידותי, מכיל ומתקרב, - נקראת חנופה, כמו שהחניפו החכמים למלך אגריפס. חז"ל אומרים שאם יש רב שאנשים אוהבים אותו יותר מרב אחר, זה לא מכיוון שהוא טוב יותר אלא מכיוון שהוא לא מוכיח אותם. וכי הנביאים לא הוכיחו?! וכי הנביאים לא אמרו דברים קשים?! וכי בגלל זה לא הרגו את הנביאים בבית המקדש?! הרגו נביא אחד בבית המקדש! ואת ירמיהו כמעט הרגו בגיא בן הינום, כי לאנשים הייתה השקפת עולם שבית המקדש הוא סוג של קמיע המגן עליהם. אמר ירמיהו: בית המקדש אינו קמיע! הוא יחרב! לקח בקבוק יוצרים, זרק על הרצפה ושבר, ואמר להם: זה מה שיקרה. אמרו לו: איך אתה אומר דברים כאלה על בית המקדש? עשו לו משפט שדה ודנו אותו למוות. ברגע האחרון הגיע אחיקם בן שפן וחילץ אותו. הרעילו את האוכל של ירמיהו בענתות, ובנס לא אכל. החכמים בכל הדורות אמרו מה שיש להם לומר, ויש שגמרו בבית הסוהר.עתה פתאום נעשו פחדנים: מה עם אהבת ישראל... שכחו שאהבת ישראל אינה רק לחלק סוכריות שגורמות מחלת סוכרת 2, אלא אהבת ישראל כוללת טובה גשמית וטובה רוחנית. אתה אוהב את עם ישראל ונותן לו לשקוע בחטאים חמורים? זו אהבת ישראל? לעיתים יש אדם טובע בים. מגיע המציל, אך הטובע נאבק עמו, כיוון שהוא מצוי בהיסטריה. הוא נאחז במציל ובסוף עלולים שניהם לטבוע. מה עושה המציל? נותן לטובע מכה נוראה כדי שיתעלף, ואז סוחב אותו אל החוף. ומה עם אהבת ישראל?... כמובן אלו דברי שטות. אם כן, לפעמים אהבת ישראל דורשת לדבר קשות.

אמר רבי עקיבא: כשלמדתי בישיבה היה שם ראש הישיבה רבי ישמעאל. אוי ואבוי, כמה הוא נתן לי על הראש, בלי סוף, וכל פעם אהבתי אותו יותר. הרי לטובתי הוא נתן לי על הראש! אדם אינו אוהב תוכחה. מוכיחים אותו – והוא מתלונן שפגעו בו ומתקשה מאוד לסלוח. במקום לומר תודה, הוא מתלונן ונפגע.

אם כן, תירצנו, "דבר שאינו נשמע" הכוונה דבר שאינו מסוגל לשמוע. אם הוא מסוגל להישמע אך אינו מעוניין לשמוע – יש לחזור ולומר זאת שוב ושוב. כמובן צריך להבדיל בין הנושא והמושא, בין האדם והמעשה. על האדם יש ללמד זכות, אך כנגד המעשה יש לומר ביקורת. צריך ללמד זכות על כל אחד. בגמרא כתוב שאם 999 מלאכים מצביעים חייב ואחד מצביע פטור - פטור. בליל יום הכיפורים, מספרת הגמרא (יומא יט ב), לא רצו שיירדם הכוהן הגדול, לכן היו מעסיקים אותו בדברי תורה. גם בגבולין היו עושין כן, זכר למקדש, לא היו ישנים כל הלילה, אך היו חוטאים. לא למדו תורה, אלא חטאו כל הלילה. רש"י מסביר שהיו חוטאים גברים ונשים. אמר אליהו הנביא לרב יהודה: אתם שואלים תמיד מתי יבוא המשיח, למה הוא לא בא, והנה ביום הכיפורים נבעלו כמה בתולות בנהרדעא! בליל יום הכיפורים ,בזה היו עסוקים, ואתה שואל מדוע לא בא משיח? אמר לו: ומה הקדוש ברוך הוא אומר על זה? - הוא אומר: "לפתח חטאת רובץ". רש"י: יצר הרע. בוודאי שלאדם יש יצר הרע, לכן הוא נכשל, צריך להבין אותו, אך המעשה הוא רע.

רע הוא רע

קל וחומר במאבק אידיאולוגי, מה שנקרא רלטיביזם מוסרי - האדם קובע מה טוב ומה רע. זה בעצם חטא אדם הראשון, "והייתם כאלהים יודעי טוב ורע". האדם אומר לעצמו: הקדוש ברוך הוא לא יגיד לי מה טוב ומה רע, אני יודע לבד. כך מסביר הרמב"ם (מורה נבוכים א ב) את חטא אדם הראשון, שאדם לוקח לעצמו את הקריטריונים של דעת טוב ורע, ומה שהקדוש ברוך הוא מכנהו רע – האדם מכנה שזה רק לא מקובל, לא מן המפורסמות, לא מן המקובלות. לפני זמן מה רב באנגליה חטא באשת איש, הוא ניהל רומן עם אשה נשואה מקהילתו. בסוף הוא נתפס ואמר: אני מודה, חרגתי מנהלים מקובלים. זה נוסח מעניין. בתורה לא כתוב "לא תחרוג מנהלים מקובלים", - כתוב "לא תנאף"! לא כתוב בתורה "כל החורג מנהלים מקובלים חרג מנהלים מקובלים", אלא כתוב "מות יומת"! כיום משתמשים במכבסת מילים, ובמקום לומר ניאוף אומרים פוליאמוריה - אהבת הרבים. זו תחבולה ישנה. הסופר ג'ורג' אורוול כתב ספר בשם '1984' ובו יש מושג שנקרא "new speak" - "שיח חדש". למשל לא אומרים רע, זה לא פוליטיקלי קורקט, אומרים פחות טוב. כך אפשר לעשות מניפולציות.

הרז"ה, 'המאור הקטן' ,תחילת מסכת פסחים, מקשה קושיה ידועה. הגמרא אומרת שאדם צריך לדבר בלשון נקיה. כהוכחה לכך היא מביאה את הפסוק מפרשת נח על החיות שעלו לתיבה: "... מן הבהמה טהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה". מדוע לא כתוב בהמה טמאה? – זה לא יפה, לכן הכתוב הוסיף שמנה אותיות. שואל הרז"ה: הרי בפרשת שמיני כתוב במפורש פעמים רבות הביטוי טמא, טמאה וכו'! אלא, שם זה נוגע למעשה, לעומת תיבת נח שזה לא נוגע למעשה, לא אוכלים את הבהמות הללו, אם כן מדוע לומר טמא? כאשר יש צורך מעשי – צריך להתבטא בשפה ברורה לחלוטין, אך כאשר הדברים אינם נוגעים למעשה – ניתן וראוי להשתמש במילים אחרות.

יש למגיד מדובנא משל בעניין. הוא הגיע לקהילה וחיפש מניין לתפילת מנחה. היו תשע, ואמרו לו שרק בצירוף 'חיים הגנב' היה מניין. נזף בהם המגיד: לשון הרע! אתה ראית אותו גונב? אם כן, מדוע אתה מכנה אותו 'חיים הגנב'? אקרא לו ר' חיים! לאחר כמה ימים אמר להם המגיד: יש לי כסף שאני צריך לשלוח עבור פדיון שבויים, אולי מישהו פה נוסע לעיירה השנייה? אמרו לו: כן, העגלון ר' חיים. שאל אותם: איזה ר' חיים? אמרו לו: ר' חיים שהשלים מניין ביום הראשון. אמר להם: כסף של פדיון שבויים אתן לאדם שחשוד בגזל? שאלו אותו אנשי העיירה בתמיהה: אבל לפני מספר ימים הרב כינה אותו ר' חיים? אלא אז זה לא נגע למעשה, אך כאשר זה נוגע למעשה - צריך לדבר בעברית ברורה, צריך להילחם.

בזמננו כאשר רב מדבר בתקיפות, יאמרו לו: אתה מבית שמאי, לעומת הלל שדוגל בקבלת כל אדם בסבר פנים יפות! הגמרא אומרת "לעולם יהא אדם ענותן כהלל ולא קפדן כשמאי" (שבת ל ב). כיצד הע לו על דעתם האמוראים לדבר כך על הלל ושמאי? מסביר מרן הרב שיש הבדל בגישה אל קלקול חדש או קלקול ישן. בטיפול בקלקול ישן אי אפשר לדפוק על השולחן, אלא צריך סבלנות ותיקון איטי, סבלן כהלל. אך כאשר מופיע קלקול חדש - הלכה כשמאי, צריך לדפוק על השולחן ולעצור את זה מיד לפני שזה יתפשט. כשעליתי לארץ הקודש הייתי קיבוצניק בקיבוץ שדה אליהו. יאמר לזכותו של הקיבוץ, אף אחד לא דיבר בתפילה בבית הכנסת, מתחילת התפילה ועד סופה. יום אחד בחור בספסל האחרון אמר שלוש מילים - וכל בית הכנסת הסתובב אליו ונעץ בו עיניים. מאז הוא כבר לא דיבר בתפילה.

בסוציולוגיה הדבר נקרא "פיקוח חברתי": החברה שומרת על עצמה שלא תדרדר, וכשמישהו מושך לכיוון לא נכון צריך לדפוק על השולחן. הספר 'קרנף' שכתב הסופר יונסקו עוסק בעניין זה. יש אדם שלפתע יש לו ראש קרנף. מוזר, צוחקים עליו. אחר כך לאט לאט לכולם צומחים ראשי קרנפים וכולם מתרגלים לכך, למעט אדם אחד שנותר עם ראש אדם והוא כעת נראה מוזר. סיפור זה נכתב כנגד הנאצים והפאשיזם: מדוע לא דפקתם על השולחן מיד?וכן יש יצירה של הסופר הגרמני ברטולט ברכט [שברח מגרמניה בעקבות השלטון הנאצי] בשם 'עליתו הנמנעת של ארתורו אוי'. מדובר במאפיונר אמריקאי ששולט על הכול והורג את כולם על ימין ועל שמאל. השמות שם שקופים ורומזים לראשי המפלגה הנאצית. אך מה אפשר היה לעשות נגד היטלר? כלום, הוא שלט על הכול. הטענה היא אחרת: למה נתתם לו לעלות? למה לא חיסלתם אותו ברגע הראשון?

יש אדם שעושה מעשה רע, הרע הוא רע, אך יכול להיות שצריך ללמד עליו זכות. כמובן אין לומר על הרע טוב. יש חמור יותר, לא שאדם עושה רע כי אינו מתגבר על היצר, אלא הוא טוען שהרע טוב ושהטוב רע. זה חטא אדם הראשון. כך מסביר גם את חטא העגל רבי חיים מוולוז'ין בספר 'נפש החיים' (א ו הגהה): אנחנו נקבע מיהו אלוהים. "אלה אלהיך ישראל". לא אדם בצלם אלוהים, אלא אלוהים בצלם האדם.

הקב"ה קראו רע

המהר"ל ב'נתיב כוח היצר' (פרק א) מביא את דברי חז"ל על שבעת השמות שיש ליצר הרע. אלו שבע תיאוריות על היצר הרע: הקדוש ברוך הוא קרא אותו רע, משה קרא אותו ערל, דוד קרא אותו טמא, שלמה קרא אותו שונא, ישעיה קרא אותו מכשול, יחזקאל קרא אותו אבן, יואל קרא אותו צפוני. כמובן ההגדרה העליונה היא של הקדוש ברוך הוא: רע. הרע הוא רע. זה חידוש מעניין מאוד. הרע הוא רע, ואין להשתמש במכבסת מילים ולומר: בלתי מקובל בחברה... כל אחד עם אמות המידה שלו... צריך לקרוא לו חטא, פשע ושאר מילים קשות. יואל קרא לו צפוני, כי הוא צפון בליבו של אדם. אדם מרמה את עצמו, קורא לטוב רע ולרע טוב, ובסוף הוא בעצמו לא מודע לדבריו. לכן אסור לפחד מלומר על הרע – רע.

בפרעות תרפ"ט רצחו והתעללו ביהודים, הבריטים לא הגנו, וכמובן שמרן הרב צעק וניסה לעשות ככל יכולתו. הבריטים רצו לחקור אותו בביתו משום כבודו, אך הוא אמר: לא, אני בא לבית המשפט, האמת אינה פחדנית ואינה ביישנית. זה לא פתגם שמרן הרב המציא, הוא נמצא כבר בצוואה של ר' יוסף אבן כספי לבנו, שאין ראוי לאמת שתהיה לא פחדנית ולא ביישנית. אין לפחד מלומר את האמת.

רבי מנשה מאיליא, תלמידו-חבירו של הגאון מווילנה, תמיד היה אומר אמת. זרקו אותו מהקהילה בה כיהן כרב. לא היה מה לאכול. אמרה לו אשתו: אין לנו מה לאכול! אמר לו חותנו: כבודו ישמע למה שכתוב "כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה", שמע בקול אשתך. השיב לו: יעיין כבודו ברש"י – "בקול רוח הקודש שבה", רמז לכך שמה שאשתו אומרת אינו רוח הקודש. בסוף היא כל כך סבלה עד שהתגרשה ממנו. הוא התחתן מחדש. אמרה לו אשתו החדשה: תגיד מה שאתה רוצה. יזרקו אותך מכל מקום, לא אכפת לי. נאכל קש. בזמנו הייתה גזירת הקנטוניסטים, ילדים קטנים בני עשר נלקחו ל25 שנה בצבא הרוסי. כמובן העשירים פדו את בניהם בכסף. הוא צעק על כך. אמרו לו: הרב לא יכול לדבר ככה! הרב הוא הרב הרשמי של הקהילה, אם הרב ידבר ככה יעשו צרות לכל הקהילה! השיב להם: אם כך, כבר איני הרב שלכם, אני יהודי פרטי ואגיד מה שאני רוצה ומה שאני חייב. הוא לא פחד.

חכמים לא פחדו לומר את האמת. לפעמים רב אומר דברים, כולם מקללים אותו, אז אני מטלפן אליו ואומר לו: אני מאוכזב. - למה? – כתוב: על מנת שיהיו מקללים וסוקלים, ואותך רק מקללים אך לא סוקלים... לא צריך לפחד. "לא תגורו מפני איש". יש למרן הרב קוק הספד על הרב שמואל מוהליבר בשם 'גדול וגיבור' (מאמרי הראיה עמ' 127). תוכן ההספד הוא שכל רב הוא גדול, עם רעיונות גדולים ועמוקים, אך לא כל רב הוא גיבור. יש שמתקפלים כאשר יש מוקשים. אבל הרב שמואל מוהליבר היה גיבור, הוא לא פחד.

לסיום, נראה את דברי רש"ר הירש. בפירושו על התורה (ויקרא כב ט) הוא כותב: "ידע הכהן וישיב אל לבבו: בקיומו ובמעמדו ובתפקידו ככהן, הוא עומד על אדמת הקודש של שבט לוי". לא בגלל שאתה כוהן אתה כבר לא לוי. אתה שייך לשבט לוי ועליך להיות המובחר שבאותו שבט, להיות 'לוי יותר מלוי'. "הוא השבט שכבר אביו הראשון הדליק בו עוז את שלהבת רוח הכלל, וכאשר העם השחית את דרכו ,הוא הלך לבדו ...מי לד' אלי... ובאותה שעה הוכתר לדורות להיות המייצג והמציל את דבר ה' בעם. על הכוהנים לזכור את כל אלה, וגם בהיותם כוהנים אל יחדלו להיות לויים למרות התלות שבקיומם" , כי הם צריכים לקבל תרומות ומעשרות'. בירושלמי מסופר על ר' אלעזר שאמר שלנשים לא מתאים ללמוד תורה בישיבה. אמרה לו אשה אחת: חזור בך, ואם לא - אני מפסיקה את כל התמיכה בישיבה. כל הישיבה עמדה על התמיכה שלה. אמר: איני חוזר בי. סגרה את התמיכה ולא נתנה כסף לישיבה. האם בגלל זה הוא ישנה את דעתו? אם כן, הכוהן הוא תלותי, לא יתנו לו תרומות ומעשרות. אך "למרות התלות שבקיומם הם ייצגו את התורה בעם בעצמאות בלא תלות, בלא מורא ובלא משוא פנים ...ואם יהא צורך בדבר , גם כנגד העם כי לא לשם כך ניתן להם לחמם מידי האומה ,למען ינהגו בגמישות ויענו אמן לכל משוגותיה וחולשותיה, אלא העם ימצא בהם את מייצג התורה ,אפילו כנגד עצמו, כי המובחר שבמין האנושי שהיה גם בחיר הלווים אמר על שבטו: "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר ואת בניו לא ידע כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו" (דברים לג ט)".

חזק ואמץ בתורה ובקדושה!

  • פורסם בשאילת שלמה 619

==






























==