שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

דתיים וחילוניים - חלוקה דמיונית (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

המבנה הדמיוני של דתיים וחילוניים

[הרב שלמה אבינר]

מרן הרב קוק מתאר במאמרו "מסע המחנות" (מאמרי הראיה עמ' 76) בצער נורא מחלה חדשה שפקדה את האומה בדורות האחרונים, שהיא אֵם כל המחלות: חלוקתה למחנות, כלומר מה שהוא מכנה 'חרדים' ו'חופשים', או בשפה של ימינו - דתיים וחילוניים. לא נמצא חלוקה כזו, לא בתורה, לא בנביאים ולא בכתובים, לא במשנה ולא בגמרא, לא בראשונים ולא באחרונים.

ודאי שבני אדם שונים במדרגותיהם הרוחניות, אך אין זה מצדיק לסווגם למחנות, סיעות ומפלגות. העקשנות הזאת של כל אחד להתגדר בתוך מחנה מסוים, הקיצוניות הזאת אינה מוצדקת, היא העומדת למכשול ולשטן בכל חיי האומה הבריאים והטהורים.

וזאת למה? כי היא חוסמת כל אפשרות של השפעה הדדית והשלמה הדדית, שהרי כל אחד שבע רצון בהיותו שייך למחנהו הדמיוני, בו הוא מוצא חזות הכל, ובודה לעצמו שאצלו כל האמת, כל הצדק וכל היושר ולכן אין לו מה ללמוד מאחרים. כלומר הדתי, או ליתר דיוק מי שמגדיר את עצמו באורח דמיוני כשייך למחנה המכונה דתי או חרדי, מסתכל מלמעלה למטה אל המחנה החילוני החופשי ומשדר לו שעליו לחזור בתשובה. לדידו כל מושג התשובה של תיקון, של חשבון נפש, לא נברא עבור מחנהו אלא בשביל המחנה השני. לכן ככל שעולה המושג של תשובה, בעל תשובה, או תנועת התשובה, הוא שולח עיניים אל עבר המחנה השני שהוא רואה אותו ריק ומנוער מכל לחלוחית של תורה ומצוות. ולכן שם דרושה התשובה, אליהם הדברים מכוונים, להם ולא לו.

באשר לחילוני או החופשי, כלומר, המדמיין לעצמו שהוא שייך למחנה דמיוני הנושא שם זה, הוא בוודאי חושב שכל מושג התשובה הנו דתי, מעלה ריח חריף של חרדיות ולא שייך לעולמו, עולם של קדמה ומודרניות.

נמצא שאלו ואלו עומדים קרחים, ואנו נמצאנו קרחים מכאן ומכאן, והרפואה מהיכן תבוא? ואין מה לומר שאחדות האומה תישאר מונחת בקרן זווית.

מרן הרב קוק השתמש בביטוי חריף: "אין לנו עצה אחרת, אמנם, כי אם להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותינו".

כאמור לעיל, בוודאי יש מדרגות, אך הן מהוות חלוקה אישית ולא ציבורית. רמז קדמון יש בשם האר"י ז"ל על שלוש מדרגות: צדיקים, בינוניים ורשעים. אך במה דברים אומרים, שכל אחד יקיים בעצמו: "אפילו כל העולם כולו אומרים עליך צדיק, אתה, היה בעיניך כרשע" (נידה ל ב) – לא במובן של שקיעה בייאוש אלא במובן של חשבון נפש ותשובה.

אך אם יצעד צעד נוסף ויחלק, ממקום כסאו של צדיק, תארים של רשע, ובמקרה הטוב של בינוני, לזולתו – לא זו כוונת רבותינו הקדושים.

אדרבא, יסתכל בעין יפה על אחרים וילמד עליהם זכות, ובאשר לעצמו, יחפש מומיו ויתקן מעשיו.

אכן, חסד עשה ד' עם עמו שפיזר את הכשרונות באומה כולה, ואצל כולם מפוזר האור, ורק כולנו יחד נקיים: "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם" (תפילה לימים נוראים).