שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

דעת הבית-היהודי על הר המור

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

דעת הבית-היהודי על הר המור

[תגובה לסרטון פריימריז הבית היהודי. פורסמה באתר כיפה.]


הסרטון: https://www.youtube.com/watch?v=K-kdGvvO6QM


  • הציטוטים מהסרטון - מודגשים


"מה מתמודדי הפריימריז בבית היהודי חושבים על ישיבת הר המור?"

- לכאורה זה מהלך מבריק עבור מפלגה שרוצה להתנער מעולה של תורה באופן אלגנטי, להביע הסתייגות, למחצה לשליש ולרביע, באופן ישיר או עקיף מישיבת הר המור, כיוון שמכל הישיבות הציוניות, היא הכי מושמצת. אבל לצערנו הרב, בכך הבית-היהודי מפיל את עצמו בפח של הפופוליזם הזול וחותם במו ידיו תעודת עניות.


"ארבעה בנים שלי למדו במוסדות הר המור, מתוכם אחד יצא הר המור ממש למהדרין מן המהדרין. הוא אפילו לא מצביע הבית-היהודי"

- הגדרת מהדרין אינה במפלגה לה מצביעים, אלא בהתגדלות בתורה ובשקידה בתורה כבישיבות מדור דור, ובמיוחד מפי תלמידים מובהקים של רבנו הרב צבי יהודה המעבירים את חזונו של מרן הרב קוק.


"אני לא מספיק בקי. כשאני מנסה להתעמק בסכסוך על שיטת הרבדים, אני מאבד את הידיים ואת הרגליים. אני מוכרח להודות. אני חושב שגם כמה מחובשי הכיפות. אבל אני מצר מאוד על ההתקפות מהצד הזה על הבית היהודי. אני חושב שהן מאוד לא מוצדקות"

- אכן לא כל חובש כיפה הינו כבר בקיא בדרך בה יש ללמוד גמרא, אלא זהו דבר שצריך להתברר מפי גדולי הדור ששמשו רבותיהם כל צרכם - ואכן כולם התנגדו לשיטה הזו. אגב, אדם חילוני אינו יודע מה זו שיטת רבדים, בקושי אדם דתי יודע. ידוע שפרסום זה של הבית-היהודי הוא ביום, אך כאן לבושתנו הביום נכשל. ובדבר ההתקפות, אדרבה המפלגה צריכה לשמוח שהיא מקבלת ביקורת, כך היא יכולה להשתפר. ביקורת בונה ומנומקת מותרת ורצויה בכל חברה חופשית. חוסר יכולת לקבל ביקורת נקרא פינוק רגשי, שבסופו של דבר הוא לרועץ. המפחד מביקורת מעיד שהוא חושש לעמדתו. אמנם בתוך הבית-היהודי פנימה, כל אחד נדרש להיות צייתן, אך אי אפשר לדרוש זאת מתלמיד חכם המדבר בשם התורה, בשם מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה, כיצד לבנות היחס בין התורה למדינה ומה צריך להיות תפקידה של מפלגה דתית-לאומית. אכן אין בביקורת הזו שום חידוש. אפשר למצוא אותה בכתבים ובאגרות של מרן הרב קוק.


"אסור לחשוב שכל האמת היא רק שם, צריך לראות את האיחוד ואת המגוון. צר לי שמבחינה פוליטית קצת סטתה הר המור והלכה למחוזות קצת הזויים, נגיד כך"

- טענה דמגוגית נושנה. כמה מכאיב. במקום להשיב לגופו של עניין מה לא נכון אצל הר המור, מסתפקים באמירות כלליות הנכונות תמיד בכל מצב ובכל מקום: לא כל האמת אצלך. זו טענה חילונית ידועה: ודאי שיש דברים יפים בתורה, אבל יש גם במקומות אחרים. אך אנו תלמידי משה רבנו משתדלים ללכת בדרך התורה כפי כחנו האנושי. לכן מי שסטה למחוזות הזויים, זה לא הר המור, אלא הבית-היהודי, וכל הפוסל במומו פוסל. וכל אדם ישר ישווה בין המצע הישן לחדש ויראה מי סטה.


"עד כמה שאני יודעת הם משרתים במכינות קדם צבאיות, וזה דבר מצויין. אני רק מצפה מהרבנים של הר המור שלא יקראו להצביע לש"ס ולמפלגות חרדיות אחרות"

- תרגיל לא יפה: יש טוב בהר המור, יש רע בהר המור, ויש גם בינוני. כך שכל הקוראים יהיו שבעי רצון. כתרגיל הקודם על בעלי נטיות הפוכות: אנו בעד ואנו נגד ואנו יושבים על הגדר, כך שכולם יהיו שבעי רצון, גם החילוניים, גם החרדים, גם הפשרנים. מה נעשה, אלה תרגילים ישנים מזמן הסופיסטים היוונים העתיקים. עד שבא הפילוסוף אריסטו ולימד כיצד לחשוב ביושר ובכנות. ועיין מורה נבוכים ב טו. אוי אריסטו, צר לנו עליך, עברו אלפיים שנה, ועדיין אנשים מתפתלים כצלופח. אך לשם גילוי נאות, הר המור אינה מכינה קדם-צבאית. אבל ודאי היא מביאה ברכה לאומה למי שרוצה לשמוע. ואם יש את נפשך לדעת למי שיצביעו – ראה הדרכת רבנו הרב צבי יהודה בנדון: "חבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פיקודיך" (תהילים קיט סג).


"אסכולה חינוכית משמעותית בציבור הדתי, צריך להתייחס אליה, לחבק ולא להרחיק"

- "לחבק ולא להרחיק" - ודאי הגון. אבל שכחו את העיקר: אם אכן זו "האסכולה החינוכית המשמעותית בציבור הדתי", לא די לחבק באורח פטרנליסטי מתנשא, אלא יש ללמוד ממנה תורה.


"ישיבה טובה"

- סליחה, אך לא שייך ש"בעלי-בתים" יתנו ציון טוב לרב צבי טאו, - כי בו מדובר. שהרי ברור לכל שלא מישיבת הר המור, הבית-היהודי מפחד, אלא מאדם אחד בלבד: הרב צבי טאו. אך לא נעים לדבר נגד אדם, זו לא תקינות פוליטית, לכן משתמשים בתכסיס ידוע: מתייחסים למוסד אימפרסונאלי, הופכים את היריב הרעיוני להגדרה, לחיה פוליטית, ואז נוח לתקוף אותו. זה באמת מופלא לראות מפלגה שלמה עם מנגנונים אדירים ומאות מיליונים שקלים, מפחדת מאדם אחד, צנוע ועניו, שבקושי נהנה מהעולם הזה, אך האדם הזה מדבר. כנראה שלדבריו יש כח עצמי, כח של תורה.


"מה שמרגש בישיבת הר המור זה שהם עדיין אוחזים בתפיסות קוקניקיות טהורות, הרעיון של ממלכתיות, הרעיון שאנחנו מורידים באמת את החזון, הגאולה, לפוליטיקה הארצית. זה רעיון שבאמת היה מאוד מאוד נכון לתקופת הקמת המדינה ושעדיין בישיבת הר המור מקדמים. ואני חושבת שיש לזה מקום גם במציאות הישראלית שלנו. כמה השפעה צריכה להיות להם על המהלכים הפוליטיים, זה אני לא בטוחה"

- כאן יצא המרצע מן השק. ההתנגדות לרב צבי טאו, היא בעצם התנגדות למרן הרב קוק. הם רואים בו נציג בכיר של תורת מרן הרב קוק, ובצדק. אכן הוא הרב שיש לו הכי הרבה תלמידים שהם בעצמם תלמידי חכמים וחלקם מגדולי תלמידי החכמים. אכן יצאו ממנו עד כה 17 ספרים עמוקים וחוברות אין מספר. אכן, רעיון הממלכתיות היא נשמת המדינה, כלומר שבמדינתנו אינה רק אמצעי לקיומנו הגשמי ואפילו רוחני, אלא היא מצוה, ולכן יש בה קדושה, כנוסח הברכות אשר קדשנו במצוותיו. יתר על כן היא מיועדת להיות יסוד כסא ד' בעולם (אורות קס). בודאי שזה יקח זמן רב, אך טועה הבית-היהודי בהתייאשו מזה ובהסתפקו במדינה בינונית. לא נכון לומר שלחזון הר המור "יש מקום" מתוך התחשבות ג'נטלמנים, אלא הוא יסוד הכל ומעמיד את הכל.


"הר המור כבר הרחיקו לכת לכל מיני מקומות, לפחות חלק מהם, עד כדי הטחת האשמות קשות מאוד ובלית מבוססת, גם בבנט גם בבית היהודי, וכדאי שיחליטו איפה הם. אם הם בתוך המחנה הדתי-הלאומי או הם מחוץ למחנה, וזה בסדר גמור מה הם יחליטו, אבל להיות גם וגם זה לא הולך"

- "כדאי שיחליטו איפה הם". הם החליטו לפני כמה אלפי שנים: הם עם רבונו של עולם ועם ישראל והתורה, וזה מעל כל המחנות וכל המפלגות וכל הזמנים. מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה מעולם לא הגדירו את עצמם כמשוייכים ומשועבדים לאיזו מפלגה, אלא כשייכים לכל עם ישראל ,ואכן הם הקרינו לכל עם ישראל. אלא אדרבה על הבית-היהודי לאזור אומץ לעשות תשובה ולהחליט איפה הוא עומד.


"ברכה גדולה לעם ישראל"

- אכן יראת שמים מביאה ברכה לאומה. עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה... ברך אברכך.


"לא תמיד יש הסכמות, לפעמים ראשיה רואים מרחוק, לפעמים צריך טרנספורמטור בשביל להבין למה הם מתכוונים. ניסיתי, פעלתי ולא אחדל לנסות לחבר את כל הכוחות של הציונות הדתית,לא תמיד מצליחים. אבל אני משתדל לפחות מתוך הערכה גדולה. בחרתי לי את הרב דרוקמן כרב שלי להלכות הציבור אבל לא בזלזול על אחרים אלא בהערכה ולעיתים בחוסר הבנה של חלק מהדברים"

- "לחבר את כל הכוחות", היא משאלה נשגבה, אך צריך ענווה לדעת שמאז ומעולם היו דעות שונות בקרב תלמידי חכמים וגם זה מביא ברכה לאומה. אחדות כל תלמידי החכמים זה הטרקלין, כבוד הדדי ביניהם זה הפרוזדור המביא לטרקלין. קל וחומר שעל הבית-היהודי לכבד את כל החכמים, ובודאי לא ללכת בדרך הנוגדת הדעה המשותפת לכולם, כגון חקיקה שפותרת בעקיפין את השער לרפורמים.


"צריך למצוא דרך לחבר את כולם"

- כנ"ל.


"הרבנים עצמם הם גדולי תורה אבל אני לא יכול לקבל, למשל, ההתנזרות מאקדמיה, לא מקובלת עליי"

- אין התנזרות מאקדמיה. יש שני דברים: א. הבדלה בין קודש לחול - כלומר שהחול הוא אמצעי והקודש הוא המטרה והתורה היא המרוממת והמקדשת את רצונו של האדם. ב. הבדלה בין קודש לטומאה – כלומר דברי כפירה בלימוד מקרא ומחשבת ישראל, שאין אלהים, שאין בראשית ברא אלהים, שהתורה לא מן השמים, ד' ירחם.


"אני חושבת שגם להר המור יש מקום בבית-היהודי. פשוט שכולנו ביחד צריכים קודם לחשוב על האחדות"

- תלמידי חכמים אינם זקוקים למקום במפלגה, הם עסוקים להאיר אורה של תורה באומה. אדרבה מפלגה היא הצריכה מקום, כלומר בסיס רוחני-אידאי.


"אני לא מסכים עם כל העמדות הפוליטיות שלהם אבל כלומדי תורה אני רואה בהם אנשים חשובים מאוד ותלמידי חכמים גדולים"

- אבל אין ענין התורה לרחף באויר עליון אלא להדריך את החיים. אינינו נוצרים האומרים תנו לשמים מה ששייך לשמים ותנו לקיסר מה ששייך לקיסר. אדרבה יש להציע לכל פוליטיקאי המגדיר עצמו דתי-לאומי ללמוד בעיון רב את ההדרכות הפוליטיות של מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה שנתגבשו במשך מאה שנה. אך נודה שזו טרגדיה כללית בארצנו. בתחילת הישוב, פוליטיקאים היו גם אנשי אמונה, אנשי רוח, אנשי חזון ,ולא רק אנשי מעשה שעוסקים רק בטווח הקצר. למשל, מייסד המזרחי הרב ריינס היה גאון בגמרא וגם הוגה דעות עמוק. אבל יש תקנה אם אנשי מעשה קשורים בכנות לתלמידי חכמים. המעשה ללא אידיאה, סופו ליפול. אמנם המטריאליזם ההיסטורי טוען שהעובדות בשטח הן שקובעות את המציאות. אך לא כן סובר האידאליזם ההיסטורי, אלא שהאידאות קובעות את המציאות. על כל פנים זה ודאי נכון לגבי כל המפעל הציוני. אנשי הרוח הם הקובעים את רוח הזמן ,Zeitgeist צייטגייסט, והוא שקובע בסופו של דבר את המהלכים הפוליטיים.


"אני לא חושב שצריך להחרים את כל אנשי הר המור אבל ברור שלדעותיו של הרב טאו אין היום מקום בבית-היהודי"

- כאן יצא שוב המרצע מן השק. לא מדובר בהר המור אלא ברב צבי טאו. הרי תלמידי הישיבה אינם עסוקים בפוליטיקה אלא אך ורק בתורה יומם ולילה. כשיתגדלו לתלמידי חכמים, אז יתרמו חלקם לפוליטיקה. אך הפוליטיקאים צריכים להיזהר מסינטזות קלילות.


"יש לה תרומה גדולה גם לעולם התורה הציוני-דתי וגם לשירות קרבי של הציונות-דתית בצה"ל. יש דברים שאני מסכים איתם, יש דברים שאני לא מסכים איתם. ואני חושב שמקומם בסופו של דבר בבית-היהודי ובציונות הדתית ולא במקומות אחרים"

- כאמור לעיל, התייחסות זו היא לא רק אי הבנת ערך התורה באומה, אלא גם חוסר תושיה פוליטית.


"המקום שלהם מאוד חשוב. אני לא מבינה בזה הרבה אבל אני שומעת מהבנים שלי ובכלל ממשפחתי שהלימוד הוא מאוד רציני בישיבת הר המור. צר לי שהם לא שותפים לוויכוחים בתוך הבית. לא כולם, אבל חלקם, בחרו להתבדל. אני חושבת שאם רוצים להשפיע על עם ישראל ,צריך להבין שהדרך עוברת קודם כל על השפעה בתוכנו, כלומר אם אנחנו לא יכולים לדבר אחד עם השני איך נשפיע על הציבור הכללי"

- "בחרו להתבדל". זו לא התבדלות מאנשים אלא התבדלות מרעיונות שהם כרקב לבית ישראל. זו התבדלות של מחאה, של זעקה, שהועילה הרבה למנוע יותר נזקים בחקיקה למחיקת האופי היהודי של המדינה.


"ההשקפה שלהם היא השקפה חשובה. והנתינה שלהם למדינה היא נתינה חשובה. יש להם מקום בבית-היהודי"

- ליתר דיוק יש מקום לבית-היהודי אצלם, כלומר ללמוד מהם.


"ישיבה פורחת. מנגד אני חושב שלא תמיד ראייתם מחוברת למציאות"

- טענה עם-הארצית נושנת. כי מה לתקוף? הרי אי אפשר לומר על הרב טאו שאינו תלמיד חכם גדול, אי אפשר לומר שאין לו השפעה גדולה באומה, אי אפשר לומר שאינו צדיק וחסיד, אי אפשר לומר שאינו תלמיד נאמן של רבנו הרב צבי יהודה, אי אפשר לומר שרבנו הרב צבי יהודה לא היה מפנה אליו שאלות רבות, אי אפשר לומר שרבנו הרב צבי יהודה לא מינה אותו להעביר שיעור כללי אלא הוא שסירב, אי אפשר לומר שבישיבת הר המור לא לומדים בשקידה, לא לומדים בעיון גדול, לא לומדים אמונה, לא לומדים הרבה מאד תלמידים. אז מה נשאר להשמיץ? יש על כך תחבולה ישנה שמצאנו אצל הגרי"ח זוננפלד נגד מרן הרב קוק. הרי לא היה יכול לומר נגדו שאינו תלמיד חכם ענק, שאינו קדוש. לכן אמר עליו שאינו מציאותי, אלא מרחף באוויר עליון. כמובן, מי שיקרא אורות הקודש או שמונה קבצים, יוכל לחשוב כן. אך מי שיקרא את האגרות לא יחשוב כן לרגע אחד. כך טוענים נגד הר המור: לא מציאותיים, מנותקים מן המציאות, מנותקים מן העם. אך מי שידבר עם הרבנים שם חמש דקות, כבר לא יוכל לטעון כך. כי מה זה להיות מחובר עם העם? ריבוי רבנים בכל מקום בארץ? יש. ריבוי מחנכים ור"מים בכל פינות הארץ? יש. ריבוי קצינים בצה"ל? יש הכי הרבה. מה זה אם כן להיות מנותק? להסתייג מכפיית מהלכים מדיניים נגד רוב העם, האם זה להיות מנותק? להיות 'ממלכתי' זה להיות מנותק? לא להקל בכל דבר הקשור לתרבות מערב – זה להיות מנותק?

---

תם ונשלם. הוי מתחמם כנגד אורן של חכמים והוי זהיר בגחלתן (אבות ב כ).


  • פורסם בשאילת שלמה 371