שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

דיבור בפלאפון בבית המדרש (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

האם ראוי לדבר בפלאפון בבית המדרש?

[שיחה בישיבה בארוחת צהרים]


א. דברים של חול בבית כנסת

בבית הכנסת אין לדבר דברי חול, אפילו כאשר אין מתפללים, וכל שכן כאשר מתפללים. גם אם זה לא בבית הכנסת. בית הכנסת הוא מקום קדוש ובמקום קדוש אסור לעסוק בדברי חול. כתוב בשולחן ערוך שאין נוהגים קלות ראש בבית הכנסת (שלחן ערוך או"ח קנא, א).

קלות ראש היא לא רק בדיחות ושטויות, שהרי הם אסורים גם מחוץ לבית הכנסת. קלות ראש האסורה כאן היא למשל, לשאול את חברו מתי יש אוטובוס. אמנם מחוץ לבית הכנסת אין זה קלות ראש, אך בבית הכנסת זה נחשב קלות ראש, הכל יחסי. בגלל קדושתו של בית הכנסת, גם דיבורים של חול המותרים בחוץ נחשבים קלות ראש. אם אדם צריך לדבר בנושא של חול, הוא יכול לצאת מבית הכנסת לשם כך.

קיימת תשובה של הגאון הרב וינברג בשו"ת שרידי אש (או"ח ס' טז), בעניין הרצאה של חול בבית הכנסת, והוא עונה שאכן היו עושים הרצאות של חול בבתי כנסת, אך זה היה רק בזמן השואה על מנת לעודד ולחזק את היהודים, ולא היה מקום אחר לעשות זאת, רק בבית הכנסת, שהרי מי שהלך למקום אחר היה נופל בידי הנאצים. לכן למסקנה, אע"פ שלא כולם מסוגלים להתפלל או ללמוד תורה, אין היתר לדבר דברי חול בבית הכנסת, וגם הרצאה רצינית אסורה.


ב. דברי חול לתלמיד הקבוע בבית המדרש

מי שלומד בקביעות בבית המדרש יכול להקל ולעשות דברי חול, כיוון שאם כל פעם הוא יצטרך לצאת, זה יגרום לביטול תורה גדול (ראה ביצה כד, ב, שו"ת רשב"ש ס' רעד, ושו"ת יחוה דעת ח"ג ס' י). למשל - לאכול. בבית הכנסת אסור לאכול. אפילו לעשות סעודת מצוה זה לא פשוט, זו קולא, יש שיטות בראשונים ובמצבים מיוחדים מתירים. מכל מקום, בבית המדרש המצב שונה. לא תמיד יש מקום לאכול, ואם יהיה אסור לאכול בבית המדרש, יצטרכו ללכת למקום אחר וזה יגרום לביטול תורה.

יש שיטה שניה שמפני שזה הבית שלו, אז הוא יכול לעשות דברים הכרחיים, כמו לישון, לאכול, לכתוב מכתב לאמו וכו', דברים שאינם דברי תורה. אם כן, מי שקבוע בבית המדרש מותר לו לעשות דברים רציניים של חול.

אף על פי שמותר לדבר דיבורים רציניים של חול, בשעת הלימוד זה בוודאי לא שייך, מכיוון שזה מפריע לאחרים. לפעמים יש מצב לא טוב שאנשים מתווכחים על עניינים פוליטיים ומפריעים ללמוד. לפעמים זה נהפך לאסיפת ויכוח המפריעה מאוד. זה נגרם מכיוון שיש לאדם ערבוב של בעיה פסיכולוגית-נפשית עם בעיה הלכתית-ציבורית. הרבה פעמים יש לאדם ספיקות, שאלות ומצוקות. זה בסדר שאדם רוצה לברר, אך אין לו למשוך אחרים למערבולת הזאת. לכל אחד מאתנו יש פסולת בפנים, איננו מלאכי השרת. אבל אין צורך שכל אחד יראה לשני את הפסולת שלו. צריך שכל אחד יברר בשקט, כי אם לא, זה מפריע לאחרים וגורר אותם לשם.


ג. טלפון סלולרי בבית המדרש

כאמור, בבית הכנסת מותר לדבר רק דברי קודש, ובבית המדרש מותר לדבר ולעשות דברים נצרכים, שאין בהם קלות ראש. לכן, אפילו בבית הכנסת מותר לדבר דברי תורה בסלולרי. מדין בית מדרש, מותר לדבר גם דברי קודש וגם דברי חול, רק לא בדיחות וקלות ראש, אך מדין ישיבה אין זה טוב. אין זה מנומס לדבר בטלפון באמצע חברותא, זה פוגע בחברותא, כך לא לומדים. אפילו כשלומדים לבד אין זה מנומס לדבר בסלולרי, כי מצד אחד זה מפריע לאחרים שלומדים, ומצד שני אי אפשר לדבר בשקט, כי אז מי שבקו השני לא שומע. כאמור, זה עלול להפריע אם מדברים בקול בבית המדרש. מי שמדבר דברי תורה בקול זה לא מפריע, כיוון שכולם לומדים כך. כמובן, בתנאי שהוא לא צועק בקולות מופרזים, אך אם מישהו מדבר בנושאים אחרים זה מפריע, הן לחברותא הן לאחרים.

לכן יש לקבוע כלל, שלא מדברים בסלולרי בבית המדרש, וכמובן לכבות את הצלצול. מחוץ לבית המדרש זה חשבון אישי. גם כשאדם לומד בביתו זה מפריע. אין להפסיק באמצע הלימוד לדברים אחרים - לא לטלפון, לא לכתוב מכתב לאמא, לא לישון. צריך ללמוד ברצף.

מסופר שבישיבה של המהרש"א, לא היו מודיעים לתלמיד באמצע הסדר שאשתו ילדה, אלא אם כן זה היה הילד הראשון. כשאשתו של המהרש"א ילדה את הילד הראשון, התלבטו אם להודיע לו או לא, ואיני זוכר מה החליטו. צריך ללמוד ברצף ובשקידה כל הסדר, וטלפונים מפריעים. אפשר להודיע לאנשים הקרובים ולמשפחה שלא יתקשרו באותו זמן. כמובן יש מצבים מיוחדים. למשל כשהאבא חולה והוזעק לבית החולים, זה יוצא מן הכלל. הכלל הוא שצריך הגבלות זמן ומקום: זמן - בין הסדרים, מקום - חוץ לבית המדרש.


ד. SMS בבית המדרש

גם שליחת SMS מפריעה ללימוד. לא שולחים SMS באמצע הלימוד, כשלומדים רק לומדים. גם מי שקשה לו להתרכז זמן רב, צריך להתאמץ כפי כוחו. הפתרון הוא ללמוד דבר יותר קל, כגון עשר דקות הלכה, שנים מקרא ואחד תרגום, כדי לאוורר את הראש ולהתרענן.


ה. תמונה של רבנים

בספרו 'לנתיבות ישראל' (חלק ב' עמ' צה), רבנו הרב צבי יהודה נשאל האם מותר לתלות תמונה של רבנים בבית הכנסת, וענה שאסור, משום שבבית הכנסת מתפללים רק לד', לא לרבנים. אמנם, בבית המדרש מותר לשים תמונה, כי לומדים תורה, "והיו עיניך רואות את מוריך". במקרה שבית המדרש הוא גם בית כנסת או להיפך, הולכים אחר רוב השימוש – לימוד או תפילה. כמובן, אין לשים את התמונה בקיר הקדמי, אלא בקיר האחורי. בישיבתנו, יש תמונה של מרן הרב קוק ושל רבנו הרב צבי יהודה, על הקיר האחורי.


ו. שקידה בתורה

על מנת להגיע לשקידה בתורה צריך להתאמץ לא לצאת כל הסדר, ולהתאמץ לא להיות מוטרד מדברים אחרים. מסופר על ישיבה אחת בליטא, שבאו גויים לחצר בית המדרש, צעקו והייתה התקהלות גדולה, אך אף אחד מהלומדים לא סובב את ראשו, כולם נשארו שקועים בלימוד. צריך להשתדל לא לזוז מהלימוד, לא להתעסק במה שקורה בחוץ. יש סיפור על הגאון מווילנא, שהיה לומד עם תריסים סגורים כדי לא להיות מושפע ממה שקורה בחוץ, והיה לומד לאור הנר. פעם אחת שמע בחוץ צעקות נוראות וחשש שמדובר בפיקוח נפש. הוא הרים את התריס ועמד שם אדם שהיה לו דיבוק ואמר: "אתה אליהו שמדברים עליך במרומים? אם תגזור עליי לצאת מן הגוף - אצא". הגר"א סגר את התריס - ביטול תורה.

פורסם בשאילת שלמה 243