שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

דיבוק - מהו? (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

מהו דיבוק

דיבוק הוא רוח של אדם מת המגולגל בגופו של אדם חי, מסיבות השייכות לסודות הנשמות, מה שמסב לו צער רב.

המקובלים יודעים להבחין בין דיבוק לבין מחלת נפש הדומה לדיבוק, כגון הפרעת אישיות חמורה של פיצול אישיות וכדומה, הזקוקה לטיפול מתאים. מסופר שבעת ביקורו של האדמו"ר מסטמאר בארץ, פנה אליו אדם עם בתו וטען שנכנס בה דיבוק, שיש לה כאבים והיא מדברת בקול מוזר שאינו קולה הטבעי, והיא מתלוננת שמישהו מדבר מתוכה. תחילה פנו אל האדמו"ר מבלז, שציווה על הדיבוק לצאת ממנה, אך לא הוטב לה, אז פנו לאדמו"ר מסטמאר שראה אותה ואמר: היא פשוט יצאה מדעתה, תלך לפסיכיאטר טוב ותעזוב אותי!

וכן מספר רבי יהודה סטריזובר: "שמעתי מעשה שהיה אצל הרמב"ם ז"ל במצרים אצל אישה אחת נוצרית שהיתה חולה במחלת דלקת ישנה, אשר מימיה לא היתה יכולה לא לכתוב ולא לקרות שום כתב, ובשעת המחלה התחילה לדבר בלשון לטינית ויוונית וגם בלשון הקודש, ובני ביתה חשדו שנתדבק בה דיבוק. נעשה רעש גדול וקראו לרמב"ם ז"ל שיעשה סגולות ורפואות לרפאותה ולגרש הדיבוק ממנה. וכשבא הרמב"ם ז"ל ושמע כל זאת נתן פקודה שכל מה שהחולה תאמר – לכתוב על גליונות נייר. ונעשו גליונות הרבה ובדקו אותם ונמצא שאמרו פסוקי חכמה ואין פסוק אחר שייך לשני. וגם מהלשון הקודש שאמרה היה שייך לפסוקי תורתנו הקדושה ושאר ספרי מוסר. והחולה היתה עם-הארצית בלי שום ידיעה כלל, והרמב"ם ז"ל קיבל על עצמו לברר הדבר ולגלות את הסוד. ושאל מבני ביתה איפה היתה בילדותה? ואחר עמל רב נודע לו, כי האישה החולה היתה בת תשע שנה כשהיא נתגדלה אצל כומר אחד, אשר בית הלימוד שלו היה סמוך להמטבח שהיא היתה שמה. והיה מנהגו של הכומר לילך ושוב בחדרו, מלמעלה למטה ולמטה למעלה, ממקום למקום לקום ולשוב, ללמוד ולחזור ולשנות פעמים הרבה מפסוקי התורה ומוסר על לשונות רבות שהיו שגורות בפיו, והלך הרמב"ם ז"ל וביקש בתוך ספרי הכומר, ונמצאו שמה כל הפסוקים אשר האישה החולה אמרה. ואחר שנתברר היטב, אמר הרמב"ם ז"ל שלא נדבק בה שום דיבוק, רק שמחלת הדלקת עוררה את הדברים הישנים שנכנסו לתוך אוזניה, אף על פי שלא הבינה אותם – גם כן נתקבלו ונרשמו בבית הכוח המדמה, ושמה היו צפונים ועל ידי הדלקת נתעוררו הכליות להעלותם על זכרונה" (מנחת יהודה עמ' מח). אין הכרח שסיפור זה נכון אבל הוא יכול להיות נכון.

אך אם זה דיבוק, אין דרך אחרת אלא להשביעו שיצא, והאר"י ז"ל מסר לתלמידו רבי חיים ויטל מהן ההשבעות המתאימות והדרכים המתאימות לכך (שער רוח הקודש עמ' פח). יש להקפיד גם מאין יוצא הדיבוק, כיוון שאותו אבר נפגע, לכן יש להשביע לצאת דרך בוהן הרגל ששם הנזק לא ניכר, ולא דרך העין או הראש.

במהלך הדורות, בעיקר אחרי האר"י ז"ל, הוציאו המקובלים דיבוק לפי אותה תבנית. גם רבנו הרב צבי יהודה קוק כתב לרב משה יעקב חרל"פ כי מרן הרב קוק הוציא דיבוק בשנת תרע"ב ביפו.

אותו אדם שנתייסר בייסורים גדולים, מעולם לא הכיר את מרן הרב קוק ובכל זאת ביקש שיבוא אליו והבטיח שיצא על פי פקודתו. כמו כן הוא לא ידע עברית אלא רק ערבית, ובכל זאת דיבר עם מרן הרב בעברית. מרן הרב צעק עליה לצאת תכף ומיד. הרוח צעקה חזרה: "דרך עינו, דרך ראשו". ושוב צעק עליה מרן הרב בקולות גדולים ונוראים: "דרך בוהן רגל שמאל". לבסוף אחרי סירובים פרכס החולה בתנועות משונות, ואחרי שעה קלה צעק "אוי רגלי, רגלי". והוטב לו (איגרות רבנו הרב צבי יהודה צמח צבי עמ' מ-מא).

הרב חרל"פ התפעל מאוד מן הסיפור וכתב: "ראוי יהיה שהעובדא הזאת בכל הפרטים יוכתבו ויחוקקו לזכר עולם, ועליהם יחתמו כל העומדים שם באותו מעמד" (הד הרי"ם עמ' לב).

אכן כך נהגו הרבה פעמים תלמידי הארי ז"ל כדי שיהיה לזיכרון עולם לשם חיזוק האמונה. אך רבנו לא נהג כן, ולא ראה עניין לפרסם את הדבר אלא כתב: "מעשים אחרים שכאלה היו מפרסמים פרסום רב בהמון" (צמח צבי שם). הוא העדיף לפרסם תורה ואמונה, יראת שמים ומידות טובות. יתר על כן, אחרי שנים רבות ציין רבנו כי המקרה כולו נשתכח מזכרונו ואלמלא אותה איגרת מפורטת, לא היה נשאר לו זכר מכל המאורע. בסוף אותה איגרת הוא מדגיש שאביו מרן הרב "מבטל ערכם של הסיפורים הנ"ל כי לא בזאת יתהלל המתהלל, כי אם עשות חסד משפט וצדקה והשכל וידוע את ד'" (שם).

רבי אברהם שמחה מאמציסלאב, סיפר בשם דודו רבי חיים מוולוזין, תלמידו הגדול של הגאון מוילנא, ש"נכנס רוח רעה באיש אחד בווילנא, בחצר בית הכנסת, ונעשה שם רעש גדול מקיבוץ המונים, לראות הפלא". הגאון פתח את חלון בית המדרש כדי לברר מה פשר הרעש. בראות הדיבוק את הגאון צעק: "רבי, אתה הוא שמכריזין עליך למעלה: הזהרו באליהו ובתורתו! אם אתה תגזור עלי, אך במאמר פיך בלבד שאצא מאיש הלז, אני מוכרח לצאת". אולם הגאון דחה אותו: "מעודי לא רציתי שום עסק עמכם וגם עתה איני רוצה לדבר עמכם כלל". (הקדמה לדדרש רות החדש).

ר' חיים כותב איך זכה הגאון לאותה מעלה רמה: "כי בא בשכרו זו תורה וזו שכרה, משמיא קא זכו ליה בחלקו מכל עמלו" ואותן מעלות קודש של לימוד תורה "הם הביאוהו לידי רוח הקודש" (הקדמה לפרוש הגר"א על ספרא דצניעותא). וכן מסופר כיצד הוציא הג"ר אלחנן ווסרמן "דיבוק" מאדם בהוראתו של החפץ חיים, וכששמע הדיבוק שהח"ח ציווהו לצאת, ענה ואמר: אליו אני מחוייב לציית, כי הוא לומד טוב (מעשה איש ח"ז עמ' טו. ועיין מה שכתב הגר"י קמנצקי באמת ליעקב עה"ת רסד: "כשהייתי בקלם ראיתי שכתב הגר"א ווסרמן זצ"ל בשם החפץ חיים זצ"ל שמעשה הדיבוק המפורסם שהיה בימיו מן הסתם יהיה האחרון, כי ככל שתקטן כח התורה והרוחניות כן תקטן כח הטומאה"). אכן אין מה להתפעל מהוצאת דיבוק, אלא יש להתפעל מגדלות בתורה ויראת ד' טהורה, מגדלות באמונה ומידות טובות.

נלקח משאילת שלמה 106