שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

דו"ח גולדסטון - סימן למשיח

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

דו"ח גולדסטון

דו"ח גולדסטון מאשים את מדינת ישראל בחוסר מוסריות ופשעי מלחמה במלחמת 'עופרת יצוקה'. זו בשורה טובה, כי זה סימן שהמשיח מגיע. כידוע, בהאשמה דומה מואשם המשיח, וכמו שכתוב בישעיהו (סג, א-ו):

"מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה" – בגדיו של המשיח מוכתמים בדם.

"זה הדור בלבושו צעה ברב כחו אני מדבר בצדקה רב להושיע" – אלו דברי המשיח. זהו תפקידו, להושיע את עמ"י.

"מדוע אדם ללבושך ובגדיך כדרך בגת? פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי" – מדוע בגדי מלאים בדם? כיון שאני לבד, אף אחד אינו מסייע לי.

אתם, אומות העולם המשתלחות בנו על מה שעשינו בחבל עזה במבצע עופרת יצוקה, היכן הייתם במשך שישים שנה? איה הייתם כשתקפו אותנו במלחמות ובטרור רצחני? מדוע אז לא צעקתם? מדוע לא זעקתם כאשר ירו עלינו טילים מעזה שמונה שנים בלי הרף? לא היתה לי ברירה, אלא להתגונן.

לכן, "ואדרכם באפי וארמסם בחמתי ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי" – אני מנצח, ומהניצחון הזה הותז דם על הבגדים שלגופי.

"כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה" - כמה זמן לחכות? כמה זמן אפשר לסבול? כמה זמן ניתן לשבת בלי להגיב?

"ואביט ואין עזר ואשתומם ואין סומך" – כשמכים אותנו, אף אחד לא מתעניין. אבל כשאנחנו מתגוננים, פתאום זו שערוריה.

לכן הנני מודיע לכם: "ותושע לי זרעי וחמתי היא סמכתני ואבוס עמים באפי ואשכרם בחמתי ואוריד לארץ נצחם".


א"כ, הגיע המשיח. בגלות הגויים היו מכים אותנו, הורגים אותנו ומגרשים אותנו ולא היינו יכולים לעשות דבר, ככבשה בין שבעים זאבים. אבל עכשיו, לפתע יש לכבש כוח להגיב, וכשתקפו אותו זאבים, השיב מלחמה שערה. כיצד העיז הכבש, אלו אינם כללי המשחק! הכבש צריך לחטוף מכות! ודאי, הקורבן תמיד אשם. אם לא היה כבש, הזאב לא היה אוכל אותו..

לכן, אנו מודיעים שאנו עם החפץ בחיים. גם בגלות העם היה חפץ חיים, אך לא היו הרבה ברירות.. עכשיו יש לנו ברירה, ואנחנו מתגוננים. הרי מדובר כאן במלחמה, ואנחנו מגנים על אחינו! אויבינו הציבו את נשקם בתוך אוכלוסיה אזרחית: בתוך בתי ספר ובתוך אמבולנסים. האויב משתמש באוכלוסיה אזרחית בתור מגן אנושי. מה יש לעשות?

קולונל ריצ'רד קמפ, קולונל בריטי שלחם שנים נגד הטרור, דיווח שאכן היו טעויות ופגיעות באזרחים, אבל מדינת ישראל וצה"ל עשו על מנת שלא לפגוע באזרחים יותר מכל צבא אחר בהיסטוריה של המלחמות. סיפר הקולונל: צה"ל שלח כשני מיליון כרוזים וביצע כמאה אלף שיחות טלפון להודיע לתושבים לצאת מהאזורים המופצצים. כמו שאמר שאול לקיני: "סרו רדו מתוך עמלקי פן אספך עמו" (שמואל א טו, ו) – אין לי דבר נגדך, אולם אני חייב להילחם. בנוסף, ביטלו מאות משימות מחשש לפגיעות באזרחים. הביאו כמויות עצומות של סיוע הומנטרי. אין לזה דוגמה, אין לזה אח ורע. יתכן שנעשו טעיות, אבל זו מלחמה! ישנם כללי מוסר במלחמה, אבל זו גם מלחמה. מגמתינו העיקרית הינה להגן על האחים, הנשים והילדים שלא עשו שום דבר רע.

אנחנו עם שאוהב שלום ורודף שלום אבל כשאנו מוכרחים להילחם אנו נלחמים. עשו אהב להילחם: "ועל חרבך תחיה" (בראשית כז, מ). הוא יונק חיים מחרבו. אנחנו לא יונקים חיים מהחרב, אבל צריך חרב.. זה נקרא: "בגדי עשו". אנחנו מתלבשים בתכונות של עשו בלית ברירה.

ראינו מה קרה בגוש קטיף. יצאנו משם, ועלה לנו מחיר עצום: גרשו שמונת אלפים יהודים מביתם, הרסו כ"כ הרבה משפחות שחלק גדול מהם טרם ששוקמו עד עצם היום הזה, ונוצר קרע באומה. מאז שיצאנו הם לא בנו בעזה בית אחד ולא שתלו עץ אחד. כל הכסף הושקע במלחמות. הווה אומר: לאנשים אלו יותר חשוב להרוג אותנו מאשר לבנות את חייהם עצמם. לכן, לא נותרה ברירה ועלינו לצאת למלחמה.

עם ישראל עם סבלן. ברם, לפעמים אי אפשר לסבול יותר. לכן העם היושב בציון, ימין ושמאל, כולם מאוחדים בדעה שאי אפשר יותר, וכולם יודעים שלחמנו בצדק. כל המכזבים הוציאו את הדברים מהקשרם הנכון ולא לקחו בחשבון מה עשינו ומה נהוג ומקובל בעולם.

מה התוצאה? זה מאחד את עם ישראל. האויב – הן בנשק והן בדיבור – מגבש אותנו. הוא המשיח שמגן על עם ישראל ומאחד אותו.

נלקח משאילת שלמה 95