שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־14:55, 5 בדצמבר 2016

היחס לאגדות חז"ל

ש: איך להתייחס לאגדות חז"ל בהן יש דברים מוגזמים?

ת: כשאפשר להבין אותן בצורה הגיונית, אנו מתייחסים אליהן כפשוטן. למשל, כתוב במסכת עירובין (סג, א), שאסור לתלמיד להורות הלכה בפני רבו, והמורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. אחר כך הגמרא מספרת על תלמיד שהורה הלכה בפני רבו ומת, ומביאה כל מיני פרטים: שהוא היה בעיר אחת ורבו היה בעיר אחרת וכו'. הגמרא שואלת למה כל הפרטים האלה? ועונה - כדי שלא נגיד שזה משל. למה שנגיד שזה משל? כי זה מוזר, קשה להאמין. בגלל שהורה הלכה בפני רבו הוא מת? עד כדי כך?! אולי זה משל ו"חייב מיתה" הכוונה שחייב עונש גדול, אך לא מיתה ממש? לכן אומרים חז"ל שזה כפשוטו, וכדי שלא נאמר שזה משל הם דייקו בפרטים. המהר"ל כתב ספר שנקרא 'באר הגולה', ועניינו הוא הגנה על אגדות חז"ל שטוענים שיש בהן דברים מוזרים, לא נכונים, לא מדעיים וכו'. אומר המהר"ל שמהגמרא הזאת, שנותנת פרטי פרטים להראות שהיא כפשוטה, אנו לומדים כלל: גם אם יש אגדות הנראות מוזרות ולא מציאותיות, אין לומר שאינן כפשוטן. אך לפעמים יש מחלוקת בין המפרשים, האם זה משל או כפשוטו. . עיין גם הקדמת הרמב"ם למשנה.

פרקי אבות

ש: האם דברי חז"ל בפרקי אבות הם מחייבים או הם המלצה?

ת: על פי רוב, הם מידת חסידות, אך יש לבדוק כל ענין לגופו.

בתיה בת פרעה וקריאת שם למשה

ש: בתיה בת פרעה נתנה את השם משה. איך ידעה שפת הקודש?

ת: קראה במצרית וזה התרגום. גם דברי פרעה בתורה לא היו בעברית.

לימוד בני תורה

ש: כיצד אמר רבי נהוראי בסוף קידושין שאינו מלמד את בנו אלא תורה, הרי צריך פרנסה?

ת: הוא אמר זאת לגבי בנו ביודעו שימצא בזה פרנסתו, אבל באופן כללי הדריך רבי מאיר שהוא רבי נהוראי (עירובין יג) שילמד אדם את בנו אומנות. קידושין פב

[וכן בחידושי הגרי"ז סולוביצ'יק עה"ת, התחלת פרשת חיי שרה. וכשנשאל הגר"ח קניבסקי, השיב: שהדרשנים היו אומרים כי באמת אין כאן סתירה דר"מ אחז למעשה שצריך ללמד בנו אומנות נקיה וקלה ברם אצלו האומנות הנקיה והקלה לא הוי אלא תורה. מנחת תודה עמ' צד – רשם מ"צ].

שקידת התורה

ש: כיצד אמרו חז"ל שמי שלא ראה סימן טוב בתלמודו שוב לא יראה, הרי יגעת ולא מצאת, אל תאמין?

ת: אין הכוונה שיפסיק ללמוד חלילה, אלא יחליף ישיבה, או שיטה או סוג של לימוד תורה. הקדמת רח"ו לעץ חיים.

לימוד גמרא מתוך חרדת קודש

ש: האם בלימוד גמרא מותר לשאול: איך חז"ל יודעים שפירושה הוא אמת?

ת: ודאי שלא. ברור שזה אמת. הבעיה היא שלנו אם אנו מבינים (מעשה בהג"ר יוסף שלמה כהנמן שאמר דברי תורה בפני ר' חיים מבריסק ואמר: "איך הגמרא יודעת שכן הוא הנכון"? הפסיקו תיכף ר' חיים ואמר שאינו נכון לומר כן: 'די גמרא וויסט ווייל די גמרא וויסט'! [הגמרא יודעת כי היא יודעת]. אלא צריכים לומר: מה הגמרא מתכוונת להגיד בזה. דברי הרב עמ' רו – רשם מ"צ).

מעשה ברוריה

ש: מעשה ברוריה ורבי מאיר המובא ברש"י ע"ז יח ב הוא מזעזע ובלתי מובן. איך רבי מאיר עשה דבר כזה? היה מותר לו?

ת: נושא מורכב לסמ"ס. עיין מאמר ארוך שלי בנדון בעיטורי כהנים (גליון 223 אייר תשס"ג, שמסביר לפי השיטה שאכן קרה). על כל פנים, בנוסחאות קדומות של רש"י לא נמצא. אז אולי תלמיד טועה הכניס. [גם כך סובר הגרי"ש אלישיב שמעשה זה לא היה. ספר דברי יעקב על תשובות הגרי"ש עמ' רסג – רשם מ"צ.]