שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: האם מותר לגנוב מגוי?

תשובה: עצם השאלה היא חילול השם. אבל כיון שרבים שואלים, ויש גם שגונבים בלי לשאול, אין ברירה אלא להשיב.

רבנו הגדול הרמב"ם פוסק: "כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה עובר בלא תעשה, שנאמר לא תגזול... ואסור לגזול כל שהוא, דין תורה, אפילו עובד עבודה זרה אסור לגזלו או לעשקו, ואם גזלו או עשקו, יחזיר" (הלכות גזלה ואבדה א א-ב). המובן של עושק, הוא לא לתת לו כסף שאתה חייב לו.

וכן: "כל הגונב ממון משוה פרוטה ולמעלה, עובר על לא תעשה, שנאמר: לא תגנוב... ואחד הגונב ממון ישראל, או הגונב ממון עובד עבודה זרה" (הלכות גניבה א א). וכן נפסק בשולחן ערוך (חו"מ שמח ב. שנט א).

אבל האם חייבים להחזיר אבדה לגוי? שהרי החזרת אבדה היא חסד, כלומר דבר שאנו חייבים כלפי אח ולא כלפי כל אדם. פוסק הרמב"ם: "אבידת הגוי מותרת, שנאמר 'אבידת אחיך' (דברים כב, ג)... ובמקום שיש חילול השם, אבידתו אסורה, וחייב להחזירה... טעות הגוי כאבידתו ומותרת, והוא שטעה מעצמו, אבל להטעותו אסור. כיצד, כגון שעשה הגוי חשבון וטעה, וצריך שיאמר לו ישראל: ראה שעל חשבונך אני סומך, ואיני יודע, אלא מה שאתה אומר, אני נותן לך, כגון זה מותר. אבל אם לא אמר לו כן, אסור, שמא יתכוון הגוי לבודקו, ונמצא שם שמיים מתחלל" (הלכות גזלה ואבדה יא ג-ה).

ומהו אותו חילול השם? כותב הב"ח: "כגון שנודע שישראל מצאה, ואיכא חילול השם אם לא יחזור, שיאמרו הגויים: ראו שאין אמונה בישראל, שהם משקרים וגוזלים" (ריש חו"מ רסו).

יחד עם זה, גם כאשר אין חילול השם, ראוי להחזיר. "אבידת הגוי מותרת, שנאמר 'אבידת אחיך' (דברים כב, ג). והמחזירה, הרי זה עובר עבירה, מפני שהוא מחזיק ידי רשעי עולם. ואם החזירה לקדש את השם, כדי שיפארו את ישראל, וידעו שהם בעלי אמונה, הרי זה משובח. ובמקום שיש חילול השם, אבידתו אסורה, וחייב להחזירה" (הלכות גזלה ואבדה יא ג).

על כל פנים אסור להטעות את הגוי, לבלבל אותו בחשבון, שיחשוב שעליו לשלם ליהודי יותר ממה שהוא חייב באמת. וכן אם קנה בהקפה והגוי שכח שלא שילם, חייב לשלם.

כתב רבנו הגדול הרמב"ם: "וכן אינו מותר הבידוי והתחבולה ומיני הרמאות והאונאות והעקיפים על העכו"ם, אמרו (חולין צד) אסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עכו"ם, וכל שכן בדבר שיוכל לבוא לידי חילול השם... ואלו הרעות כולן אשר ביאר השם יתברך שהוא מתעב אותם ומתעב עושם, שנאמר (דברים כה טז) כי תועבת ד' אלקיך כל עושה אלה כל עושה עוול" (פירוש המשנה כלים יב ז).

כתב רבי יהודה החסיד: "ומסורת בישראל, שאלו שהרוויחו כספים מטעויות של גויים, לא ראו ברכה בעמלם, ונכסיהם ירדו לטמיון, ולא הניחו אחריהם ברכה. ולעומתם אלו שקידשו את ד' ,והחזירו כספים של גויים שהגיעו אליהם בטעות, גדלו והעשירו והצליחו, והניחו יתרם לעולליהם" (ספר חסידים תרסא). "אל יעשה אדם עוול לאיש מאומות העולם כמו לישראל, ומעשה עוול כזה מורידים את האדם ואין הצלחה בנכסיו, ואם השעה עומדת לו - יהיו נפרעים מזרעו" (שם תתרצ"ד).

כתב המהרש"א: "ורבים בדור הזה שמקבצין עושר שלהם שלא באמונה ובחילול השם בגזלת עכו"ם, וא"כ מתנדבים מאותו ממון להיות להם כבוד בכל שנה ולתת להם ברכת מי שברך להיות להם שם ותפארת, ואין זה אלא מצוה הבאה בעבירה ואין לעושר הזה מלח וקיום" (כתובות סז).

כתב רבי משה רבק"ש: "אם החזיר האבידה לעכו"ם לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה הרי זה משובח, וכן הדין בהחזרת הטעות שטעה העכו"ם מעצמו. ואני כותב זאת לדורות, שראיתי רבים גדלו והעשירו מן טעות שהטעו לעכו"ם, ולא הצליחו וירדו נכסיהם לטמיון ולא הניחו אחריהם ברכה, ורבים אשר קדשו ד' והחזירו טעות העכו"ם גדלו והעשירו והצליחו והניחו יתרם לעולליהם" (באר הגולה ריש חו"מ שמח).

ובל נחשוב שרבי משה רבק"ש היה בסביבת גויים טובים וישרים, אלא היה חי בזמן גזירת ת"ח ות"ט וסבל רבות מהגויים הרשעים והאכזריים, כפי שהוא כותב על עצמו: "במקלי בימיני יצאתי, וכיס תפילין אחזתי, ובשמאלי ספר זכרונות תפסתי... את ביתי מלא כל טוב עזבתי ונטשתי את נחלתי, וביותר אוצר כלי חמדה בית מלא ספרים, הן מירושת אבא מארי ז"ל, הן מאשר זכני ד' לקנות – והתהלכתי באשר התהלכנו ותבקע הארץ לקול המית הבוכים, וגם עיני נגרה ולא תדמע כמים הנשפכים, ובאו לקצה מדינת זאמוט סמוך לגבול פרייסין, וגם שם לא שקטנו, עורינו מעלינו הפשיטו" (פתיחת לבאר הגולה).

ובני ישראל לא יעשו עוולה.

*

דף תקלב - כ שבט תשע"ח