שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

גילוי מומים בשידוכין

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גילוי מומים לבן זוג

שאלה: האם מותר להסתיר פגמים בשידוך?

תשובה: דברים חמורים יש לגלות. דברים שאינם חמורים אין חיוב לגלותם, אף על פי שהם חשובים, יש אנשים המקפידים עליהם ויתכן שהשידוך יבוטל בגללם. כל זאת בתנאי שאין שואלים עליהם במפורש, אך אם שואלים - אסור לשקר ויש לומר את האמת, אם אינו יכול להתחמק מתשובה.

מהו פגם חמור?

דוגמאות לדברים חמורים:

- בחורה סיפרה שהיא בתולה והתברר שאינה, אלא היא בעלת תשובה והחטא נמחק לגמרי.

- בחור סיפר שהוא מהנדס והתברר שהוא חסר השכלה.

- בחורה שאינה מסוגלת ללדת.

דוגמאות לדברים שאינם חמורים:

- איזו עדה הוא.

- מה גילו.

- מום קטן בגוף.

- אחי הבחורה שוכן בבית הסוהר.

כאמור אסור לשקר אך אין חובה לגלות. מכל מקום, אם הזוג בתהליכים מתקדמים של הקשר ונמצאים סמוך לנישואיהם, גם פגמים קלי ערך שבן/בת הזוג עלולים להקפיד עליהם ועלולים להזיק לזוגיות לכשיתגלו, יש לגלותם.

מסופר בגמרא במסכת יבמות (מה, א) על אדם שבא אל רב ושאל אותו: "מה דינו של מי שנולד לאב גוי ולאם יהודיה?" ענה לו רב: "כשר". אמר לו:

"אם כך, תן לי את בתך לאישה" (אותו אדם עצמו היה בן לאב גוי). השיבו רב: "לא, ואפילו יהא אדם זה גדול כיהושע בן נון איני נותן לו בתי לאישה, אף על פי שכשר הוא". שאלוהו תלמידיו: "ומה יעשה אדם כזה?" השיב: "או שישא אישה שאף היא בת גוי, או שיסע למקום שאין מכירים אותו ושם יישא אישה כרצונו". מקשה הג"ר יעקב ישראל קניבסקי (ה"סטייפלר") בספרו "קהילות יעקב" (מסכת יבמות ס' מד) שמכאן רואים שהותר לאותו אדם להסתיר פגם שבו, שהוא בן גוי, למרות שלכאורה זה פגם משמעותי? ומתרץ שכיוון שנפסק שבן הגוי כשר ללא סייג (רמב"ם, הלכות איסורי ביאה טו, ג), אין זה נחשב פגם חמור שצריך לגלות.

וכמו שאמרנו, מי שיודע מכך זכותו להימנע מלהשתדך עימו, אך מי שאינו יודע אין צורך לגלות לו מיוזמתו, ורק אם ישאל על כך אסור לשקר, אך יכול להתחמק מתשובה.

מובא בספר "והערב נא" של הג"ר יצחק זילברשטיין (ח"ב עמ' 188-190) סיפור על זוג שהתחתן ולמחרת חתונתם נשמעו דפיקות בביתם. החתן פתח את הדלת ונדהם לפגוש בפתח אדם ערבי החבוש כפייה לראשו. "מה אתה מחפש כאן?" שאל החתן. "נעים מאוד", השיב הערבי, "רציתי רק לבשר לך שאני חמיך!" החתן התחלחל ורעדה אחזתהו. הוא הבין כי אמה של כלתו נישאה לערבי זה, ויש לו חותן ערבי.. בתוך דקות ספורות החתן ברח לבית הוריו (מאוחר יותר התברר שאמה של כלתו עזבה כבר את הערבי ומשום כך ביקש לנקום בצאצאיה, ולקלקל את השידוכים). הכלה האומללה הגיעה לביתו של הג"ר זילברשטיין על מנת שיעזור לה להחזיר את בעלה. אחד מתושבי השכונה הביא את החתן לביתו של הרב וכיון שהיה בן תורה מובהק, טען החתן, שמאחר ומדובר בעניין כה מזעזע נראה לו שיש כאן "מקח טעות", והקידושין לא חלו!

הג"ר זילברשטיין הביא את הגמרא במסכת יבמות (שם) על האדם שנולד לאם יהודיה ואב גוי, ורב אמר לו שיסע למקום בו אין מכירים אותו וישא אישה כרצונו, ושאל: "כיצד האמוראים השיאו עצה כזו שכרוכה בגניבת דעת והונאת הבריות?" והביא את תשובת ה"סטייפלר" (שם) והוסיף: "נכון שלכתחילה אף בת ישראל לא תסכים להינשא לבן לאב נכרי, אולם, בדיעבד לאחר שכבר נישאו ונתקשרו זה לזו בחיבה, יש להניח שלא תסכים הכלה להתגרש כשתיוודע לה זהות בעלה, מאחר והזיווג קשה כקריעת ים סוף, והגירושין קשים הם מאד ומי יודע מי יזדמן לה עוד. לכן אין הוא חייב לגלות שאביו גוי, הואיל ובדיעבד לאחר שכבר נישאה לו, לא תדרוש להתגרש ממנו, ונמצא שלא נחשב הוא ל"גונב דעת" בזה שלא גילה את זהותו ואין בזה איסור הונאה. ע"כ אף בנידון שלנו אין כאן מקח טעות, הקידושין של בני הזוג חלו!" סיים הג"ר זילברשטיין: "החתן שמע את דברינו, ובסיעתא דשמיא קיבלם בשמחה, ולפנות בוקר נשמעה בביתנו שירת 'עוד ישמע בערי יהודה...' כעבור תשעה חודשים נולד בשעה טובה בנם הראשון של בני הזוג, והם החליטו לקרוא לו "יעקב ישראל", על שם ה"סטייפלר", שבזכות דבריו הסכים החתן לשוב לרעייתו."

נלקח משאילת שלמה 135