שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

גז שנימצא בים התיכון של המוצא או של המדינה?

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

למי שייך הגז בים התיכון?

שאלה: יש ויכוח כבד למי שייך הגז הטבעי שבים התיכון שבמתווה הגז .הוא מוערך לאלף מיליארד שקל, כלומר אוצר גדול. האם על פי ההלכה הוא שייך למשקיעים או לעם היושב בציון?


התשובה מתחלקת למספר סוגיות:


דין אוצר טבע תת קרקעי

על פי ההלכה, אוצרות תת-קרקעים שייכים לבעל הקרקע. שו"ע חו"מ ריד ג-ה.


תנאי יהושע

יחד עם זה, בכניסה לארץ יהושע בן נון התנה תנאים, שבעניינים מסויימים, ארץ ישראל שייכת לכולם. למשל מעין הבוקע משדה שייך לכולם, וכן בתנאים מסויימים מותר לדרוך בשדה חברו. בבא קמא פא א. אמנם הוא חפר ומצא מים, הם שלו. תוס' שם. כמובן יהושע בן נון לא דיבר על גז טבעי, אך יש מקום לדמות, לגבי כל מיני אוצרות טבע כגון מחצבות, אשלג ים המלח, נפט.


הים הוא הפקר

כל זה נאמר על היבשה, אבל הימים והנהרות הם הפקר. שו"ע חו"מ רעג יג.


דינא דמלכותא

יחד עם זה, יש אפשרות בידי השלטון, להחליט שגם הימים והנהרות יהיו של הכלל, מפני דינא דמלכותא דינא, או מדין טובי העיר (בבא בתרא ח), ומה לי טובי העיר ומה לי טובי המדינה, או מדין מלך, כדברי הרב קוק במשפט כהן (סי' קמד) שלכל שלטון מוסמך ומוסכם, יש דין מלך לגבי עניינים אלו. וכאן יש השלכות כלכליות וגם בטחוניות כבדות.


האם הים הוא ארץ ישראל

אבל האם הים הוא ארץ ישראל? מחלוקת תנאים. לפי חכמים האיים שבים התיכון שייכים לארץ ישראל אם הם בתוך קו נטוי מהנקודה הכי צפונית שבחוף, טורי אמנון ,עד הנקודה הכי דרומית, נחל מצרים. ורבי יהודה אומר שמותחים קו משתי נקודות אלה מערבה. לפי חכמים הגז אינו בתוך הים של ארץ ישראל, לפי רבי יהודה הוא בפנים. הלכה כחכמים. גיטין ח א. אם כן, הגז הוא בחו"ל.


מים טריטוריאליים

אבל על פי החק הבין לאומי, יש מים טריטוריאליים, 22 ק"מ מן החוף, בתוספת עוד 45 ק"מ הנקרא אזור סמוך, שגם בו יש שליטה מסויימת של המדינה כדי למנוע תקלות שונות, ועוד אזור של 370 ק"מ הנקרא מים כלכליים, המקנה זכות למדינה לבצע חיפושים ימיים של משאבי טבע ולהשתמש בהם. אם כן, הגז שלנו הוא במים הכלכליים של מדינת ישראל לעומת מדינות אחרות, אבל מים אלה אינם ממש בבעלות המדינה. אז לכאורה כל אחד רשאי לחפש לעצמו.

אבל גם כאן, נאמר דינא דמלכותא דינא, וכיון שמדובר באוצרות טבע אדירים וחשובים, מותר למדינה להתערב ולקבוע אלו אחוזים יהיו לבעלי חברת הגז ואלו אחוזים למדינה.


סיכון כלכלי

אבל אין זה בטוח שמבחינה כלכלית אין לתת תשואה גבוהה לבעלי החברה, שהרי יש סיכון רב של השקעות רבות בלי למצוא כלום. לכן כדי שיהיה כדאי לחברת הגז לערוך חיפושים, יש להבטיח לה תשואה גבוהה. עובדה היא שהמדינה לא מינתה חברה ממשלתית לעשות זאת, כי לא רצתה להיכנס לסיכונים. הרי בכלכלה המניע הוא הרווח האישי, ולא האידיאל, כפי שהוכיח מזמן אדם סמית'.


הסכם ראשוני לקוי

אלא שההסכם הראשוני היה לקוי והעניק למדינה רק 12.5% ,שלכל הדעות זה מעט מידי. הגובה הזה נקבע בשנת תשי"ב כאשר הסיכוי למצוא נפט היה אפסי. אבל בתנאים של היום, זה מעט מידי. למשל האחזוים שמקבלת הממשלה הם: נורבגיה 75%, אוסטרליה וקנדה 55%, בריטנה 50%. לכן מתברר למפרע שההסכם היה לקוי. לפי זה ,זה ישר לשנות אותו. אבל נשאלת השאלה האם מותר להפר הסכם, גם אם הוא צולע.


האם מותר להפר הסכם

מותר להפר הסכם רק אם היה מקח טעות, כלומר שצד אחד לא היה מודע לכל הנתונים, ולו ידע ,לא היה מסכים. אכן 12.5% זה מעט מאוד, אבל קשה להעלות על הדעת שנציגי המדינה הינם בורים ועמי-הארץ בכלכלה. ולכן לא היה מקח טעות. אלא אם כן נוכיח שהיתה רמאות מצד חברת הגז,וזה לא נטען . גם מה שרשיונות חיפוש גז ניתנים חינם, חורג מן הנוהג במדינות אחרות, בהן יש לשלם סכום כבד מאוד 30%, 50%, 70% .אך גם כאן קשה לטעון מקח טעות.


התנהלות לקוייה

לכן נציגי המדינה עשו אז טעות, מחוסר מחשבה. גם יש תמיד לבדוק אם לא היתה כאן מצידם שחיתות, אך כאן לא שמענו על שחיתות, לא מצד הנציגים ולא מצד החברה. לכן על אותם הנציגים לתת את דין בפני האומה, כמו בכל טעות חמורה, ולשלם מחיר פוליטי. על כל פנים, ההסכם אינו בטל.


מנהיג חייב לקיים הבטחותיו

אך גם אם היינו מוכיחים שהיה כאן מקח טעות, זה רק מבטל עסקה של אדם פרטי, אך לא של מנהיג לאומי, שחייב להיות אמין במאה אחוז, ולקיים הבטוחתיו, ויהי מה, אחרת לא נוכל לתת בו אמון, ותהיה אנדרלומוסיה בארץ. לכן יהושע בן נון כיבד את הסכם השלום עם הגבעונים, על אף שרימו אותו. ויפתח קיים הבטחתו לגבי בתו, על אף שהיתה מוטעת מיסודה, כפי שמבאר מרן הרב קוק בשו"ת משפט כהן.

הבטחת העתיד

יתר על כן, את מנהיג אינו מכבד הבטחותיו למשקיעים, ומשנה את התנאים כאשר העסק מצליח, הוא לא ימצא משקיעים בעתיד. כך שהמדינה מרוויחה לטווח קצר אך מפסידה לטווח ארוך.

חקיקה מחודשת

למעשה היתה חקיקה מחודשת, שהעלתה מ12.5% ל62% ושוב הורידה ל50%, וזאת רק אחרי שהמשקיעים יחזירו לעצמם פי 3 מהשקעתם.

דילמה מוסרית

כך שאנו נלכדים בדילמה מוסרית כבדה. מצד אחד אין למדינה לשנות הסכמים עם משקיעים, אין זה מוסרי, אין זה הלכתי, וגם אין זה כדאי – אלא אם כן המשקיע משתמש באוצרות הטבע באופן לא חוקי, לא מוסרי, לא הגיוני. מצד שני, האומה זקוקה לאוצרות הטבע האלה, יש בה עניים ומדובר בסכום עתק - שזו שערוריה מוסרית שהמשקיעים יהנו כל כך ממנו. לגבי העתיד הפתרון פשוט , ובמקרים דומים יש לערוך מכרז בין משקיעים ולקבל את זה שמועיל הכי הרבה למדינה. ולגבי ההווה, נקוה לטוב.


זה הנושא על רגל אחת, ואתה קורא נעים המשך להתעמק.


פורסם בשאילת שלמה 415