שיעורי הרב שלמה אבינר

בר כוכבא, מאז ועד הנה

[הרב שלמה אבינר]

בין פסח לשבועות אנו נוהגים מקצת מיעוט שמחה, כי לפי המסורת מתו אז עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא, שהיה מגדולי החכמים שבדורו ויחד עם זה תמך במרד הלאומי של בר כוכבא. הרמב"ם כותב: "רבי עקיבא חכם גדול מחכמי משנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח" (הלכות מלכים יא ג). אמנם בסוף התברר שהוא לא היה המשיח, אך יש להבין שלא היתה כאן טעות. רבי עקיבא דימה שיש כאן אפשרות של מלך משיח. הוא קבע להלכה שאם קם מלך בישראל העוסק בתורה ובמצוות, מנהיג את האומה על פי תורה ונלחם מלחמות ד', יש להתייחס אליו כאל מלך המשיח. אם הצליח בכל, מתברר שהוא משיח ודאי. ואם לא, היה מלך ישראל שעשה כמיטב יכולתו (שם). הרמב"ם גם מוכיח מתמיכתו של רבי עקיבא והחכמים בבר כוכבא, שאין לדרוש ממלך המשיח שיעשה מופתים ונסים, אלא יפעל בדרך הטבע, כגון על ידי מלחמות. אותו רבי עקיבא היה ענק רוחני בדורו, ויחד עם זה היה מיליטריסט למען עם ישראל, ולא ראה שום סתירה בין אלו. כמו שגם החשמונאים היו אנשי קודש ואנשי צבא גם יחד. מרן הרב קוק כתב בזמנו שאנו בטוחים שתורת אמת היתה בפיו של רבי עקיבא שקרא לתמוך בכל חזון של שחרור לאומי לישראל, ודווקא מפני שאז נכשל הניסיון ועם ישראל נפל מבחינת חירותו הלאומית, אנו יודעים שזמן יבוא לחזון זה, והזמן הולך ובא עתה, ולא תהיה פעמיים צרה לישראל, ולא לחינם לחם את מלחמת קיומו (מאמרי הראיה 202- 203).

ואכן קמה מדינתנו וגם ניצבה. כאן אנו בטוחים מבחינה רוחנית ומבחינה פיזית.

נכון שיש לנו אויבים מסביב, אך הפסיכולוגים קבעו בניגוד לדעה הרווחת, שהאזרח בישראל חי חיים מוגנים ובטוחים וסומך על המדינה והצבא. אדרבה, האיום הביטחוני מחזק את הלכידות הלאומית, וגם את תחושת הביטחון של העם היושב בציון.

אכן הדבר הכי חשוב שעלינו לשמור עליו מכל משמר הוא האחווה והאחדות באמונה.

כאשר נשאל פעם הסופר וההיסטוריון היהודי הצרפתי אנדרה מורואה (אמיל הרצוג) שנפטר לפני כמאה שנה, עד כמה אפשר להתיר ריב מפלגות במשטר דמוקרטי, השיב:

"מנהיגי המפלגות משולים לקצינים יריבים הממונים על אוניה גדולה. כנוסע באוניה יכול אני להרשות להם לכל היותר לשנוא זה את זה, אך בשום פנים לא אסכים ששנאתם תגרום לטביעת הספינה".

ברוך השם, באופן כללי יש הרבה אהבה באומה, אך אין להירדם בשמירה.

כמובן צבאנו הוא חזק ויחד עם זאת לעומת כל המשמיצים האנטישמיים מבין הגויים הוא צבא מוסרי.

ומעשה במבצע עזה שחיילי אחד מגדודי המילואים מצאו בבית אחד סכום כסף גדול מאוד. כאשר נודע הדבר למג"ד הוא העביר לשם את החמ"ל שלו על מנת שלא יקחו בטעות את הכסף.

באותה הזדמנות נזכיר עוד סיפור על יחידה שנכנסה לבית ולפי קרטוני הפירות ניכר שזאת "שמיטה למהדרין", ובאותו בית נמצאו גם 'קסאמים', וכמובן ניתנה הוראה להרוס את הבית ואת החממות מיידית. לכן מתברר שאלה שטענו שקניית פירות מערביי עזה תומכת בעקיפין בירי נגד ישראל טעו: היא תומכת ישירות.

והעיקר שנפל פחד היהודים על אותם מחבלים. כמעט לא נתקלנו בהתנגדות אלא אותם רוצחים ברחו למקומות מסתור כגון בתי חולים.

כמובן, תפקיד הרב הצבאי עבר תמורה חשובה. הוא לא רק רב בצבא המטפל בצרכי הדת של החייל בתור פרט, אלא גם דואג לתפקודו כחייל ולהצלחת הלחימה, ולא רק שותף הוא לחיל חינוך. אכן הרב הראשי לצה"ל חולל שינוי בתחום זה. הוא בעצמו קצין קרבי גבוה, והכניס רבנים צבאיים קרביים, שנמצאים יחד עם הלוחמים ומחזקים את רוח הלחימה. וכן הוא ייסד ברבנות הצבאית מחלקה לחיזוק רוח הלחימה.

לכן אם בר כוכבא היה שומע שיש בימינו מי שמאוכזב מהמדינה, שאומר שיש לבטל את יום העצמאות או את התפילה לשלום המדינה, או לשנותה, הוא לא היה מבין על מה הוא שם. [קטגוריה: המדינה אתחלתא דגאולה (מאמרים)]]