שיעורי הרב שלמה אבינר

שאלה: האם חייל שחוזר מהחזית בעזה צריך לברך ברכת הגומל?

תשובה: מובא בגמרא ברכות (נד ב): ארבעה צריכים להודות: חבוש, יסורים [חולה], ים, מדבר, וסימנך: "וכל החיי"ם יודוך סלה" (שו"ע או"ח ריט א-ב, ז-ט).

אך יש מחלוקת בין רבותינו הראשונים אם זה אמור רק אם אירעה לו סכנה וניצול ממנה, כגון הולכי מדבר שטעו או יורדי הים שעמד עליהם נחשול, או שבכל מקרה יש לברך, כי כל הדרכים בחזקת סכנה, וכן הים בחזקת סכנה". באשכנז וצרפת אין מברכין כשהולכין מעיר לעיר, שלא חייבו אלא בהולכי מדברות דשכיחי ביה חיות רעות ולסטים, ובספרד נוהגים לברך מפני שכל הדרכים בחזקת סכנה" (שו"ע שם סי' ז). לספרדים יש לברך בכל דרך ולאשכנזים רק בדרך מסוכנת. אבל אם קרה לו מקרה מסוכן בדרך, לכל הדעות צריך לברך. "ומי שהלך בדרך אפילו שלא במקום סכנה ובאו עליו לסטים להרגו וניצול, לכולי עלמא מברך ברכת הגומל" (מ"ב שם ס"ק לא).

וישנה מחלוקת נוספת, האם ברכת הגומל נאמרת רק בארבע המקרים שבגמרא - יורדי הים, הולכי מדבריות, חולה שנתרפא וחבוש שיצא מבית האסורים - או כל מי שניצל מכל סכנה. "הני ארבעה לאו דווקא, דהוא הדין למי שנעשה לו נס, כגון שנפל עליו כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, או שעמד עליו בעיר אריה לטורפו, או אם גנבים באו לו אם שודדי לילה וניצול מהם וכל כיוצא בזה כולם צריכים לברך הגומל. ויש אומרים שאין מברכין הגומל אלא הני ארבעה דוקא. וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות" (שו"ע שם ס' ט). טעם המצמצמים: "משום שמצויים ביותר תיקנו עליהם ברכת הגומל, משא"כ אינך [מקרים אחרים] שאינם שכיחים כלל אין לברך עליהם הגומל" (מ"ב שם ס"ק לא).

אך כולם מסכימים שחייל המגיע לחופשה לביתו מהחזית עליו לברך הגומל. לאשכנזים, החייל מברך משום שהוא ניצל מסכנה שכיחה, ומכל מקום, האשכנזים קיבלנו הוראותיו של המשנה ברורה שהכריע שלא לברך עד שיצא לגמרי מן הסכנה (שו"ע או"ח ריט, מ"ב א, שעה"צ א). ולספרדים, נכון שעל עצם סכנת המלחמה אין מברכים, שהרי מברכים על אותם ארבעה דברים שחכמים תקנו (ילקוט יוסף ג סי' ריט סעי' כח. שו"ת עשה לך רב א לב), אך עליהם לברך מדין הולכי דרכים (שו"ע או"ח ריט ז). לכן במלחמה, שתמיד הולכים בדרך, ויש אויבים שהם בבחינת לסטים, יש גם לספרדים לברך (עיין ספר אמרי תודה פרק יב סעי' כה).

אכן הג"ר עובדיה יוסף פסק שחייל צריך לברך כל פעם שהוא חוזר מן החזית (פינת ההלכה ברדיו), והאשכנזים קיבלו הוראותיו של המשנה ברורה שהכריע שלא לברך עד שיצא לגמרי מן הסכנה (שו"ע או"ח ריט מ"ב א, שעה"צ א).

הרי החמאס וודאי שמו כן גנויו. ויתקיים בנו: "לא ישמע עוד חמס בארצך שד ושבר בגבולָיִך, וקראת ישועה חומתיך ושעריך תהלה" (ישעיהו ס יח).

• פורסם בשאילת שלמה 349