שיעורי הרב שלמה אבינר

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]

מכירת מזון למי שאינו מברך

ש: האם מותר לחנות למכור מזון מתוך ידיעה שיש שלא יברכו ואז יש איסור לפני עיוור?

ת: מותר. א. אולי יברכו, ובלפני עיוור תולים (משנה גיטין ה ט). ב. זה דרך מסחר (שו"ת משיב דבר ב לב). ג. זה לפני הזמן (בה"ט קסט סק"ד בשם הב"ח). ד. יכולים לקנות במקום אחר.

ש: שאלתי רב לגבי נימוק ד ואמר לי שאם המקום הוא של יהודי אז יש בכל זאת לפני עיוור?

ת: זו שיטת המשנה למלך (הלכות מלוה ולוה ד ד) אך הכתב סופר חולק עליו (שו"ת כתב סופר יו"ד פג. וכן התיר תורת חסד לגאון מלובלין או"ח ה. ונשאל בשו"ת דברי חכמים עמ' רפא: בדין לפני עור לא תתן מכשול, האם אחד שיש לו מסעדה מותר למכור ליהודי חילוני אוכל, וכאשר ידוע שלא יברך עליו? האם זה לפני עור או לא? והשיב בשם הגרי"ש אלישיב והסטייפלר שהעולם סומכים על הרב מלובלין שהתיר ברוב אופנים. וכן בפס"ת קסט אות ד - מ"צ).

מן

ש: מה ברכו על מן?

ת: המוציא לחם מן השמים (ספר חסידים תתתתמ. הלכות קטנות לרבי משה חגיז וע' שו"ת יחוה דעת ו יב בהרעה).

ברכת הבית

ש: שמעתי בשם הרב שברכת הבית לא הגיעה ממקור יהודי ואינה מתאימה לבית יהודי. האם זו דעת הרב?

ת: אין איסור לתלות בבית את ברכת הבית, אך ב"ה יש לנו מזוזה. כמדומני המקור מ-RUDYARD KIPLING.

עד מאה ועשרים

ש: מה המקור של האיחול עד מאה ועשרים?

ת: אין מקור. אמנם על הפסוק "ויהיו ימיו מאה ועשרים שנה" (בראשית ו ג), יש פירשו שזה גבול אורך החיים (חזקוני, העמק דבר). וכן היו גדולי עולם שחיו זמן זה (משה רבנו, הלל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא), אך אין שום מניעה לחיות יותר. כגון מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה. וכן ירבו. אדרבה, יש ששללו מפני שכאילו מגביל. ספר גבעות עולם ק. ספר עלינו לשבח תשלב. אך יש לומר שזה ביטוי בעלמא ולאו דווקא לכן מותר לומר.

[מסופר בשם הגר"ח מבריסק שאסור לומר שתחיה "עד מאה ועשרים", שיש בזה איסור של קללה שהרי יכול לחיות יותר ונמצא שמקללו במה שמגביל לו את החיים עד מאה ועשרים. וגם פעם בשיחה בין הג"ר יעקב קמנצקי להגרי"ד סולוביצ'יק בענין זה, גם הגרי"ק היה נגד מליצה זו. ומסופר שם שבסוף ימי הגר"מ פיינשטיין הוצרך לעוזר שיעזור לו בצרכי גופו החלוש. ממשלת נוא יורק היתה מוכנה לממן הוצאה זו, אבל היה צורך למלא טופס ולפרט בו כמה שנים מעריכים שימשך החולי ויצטרכו לעזרה הזאת. הגרמ"פ היה אז בן תשעים שנה והיו יכולם לכתוב שהוא יצטרך את העזרה לא יותר מעוד שלושים שנה. אך סירב למלא את הטופס, ואף שסירוב זה היה כרוך בהפסד עצום של ממון, ולא היה מוכן בשום אופן לכתוב זמן שירמוז על סופו, ואף בגיל מופלג כגילו (ספר גבעות עולם ק-קא. וכן מובא בס' עלינו לשבח - דברים א מהגר"י זילברשטיין עמ' תשלב).

ומסופר שפעם אחד אמר לרבנו הרב צבי יהודה: עד מאה ועשרים. ענה: אכפת לך אם יהיה יותר...

ומובא בס' השקדן (ח"ב עמ' 125-124) שפעם הגבאי של "תפארת בחורים", כי ביום שהגיע לגיל שמונים ושלוש הגיע לקבל את ברכת הגרי"ש אלישיב. הג"ר אלישיב בירך אותו שיזכה להגיע לגיל מאה. אמר בקול נכדו, שיברכו עד מאה ועשרים שנה... אמר לו הג"ר אלישיב: נגיע קודם לגיל מאה... ויש גירסה אחרת שאמר: כשיגיע לגיל מאה שיכנס להתברך שוב... – רשם מ"צ.]

סעודת אמנים

ש: מה דעת הרב על "סעודת אמנים"?

ת: זו המצאה חדשה. מותר להשתתף, כי לא עושים שם שום דבר רע, מברכים ועונים אמן. למה נשים עושות את זה? כדי שיהיו זכויות בשביל עצמן, בשביל חולים, בשביל בנות שתתחתנה וכו'.

אבל, אם אנשים רוצים להוסיף זכויות אין צורך להמציא דרכים. תמיד הבעיה הזאת עומדת בפנינו כיצד להוסיף זכויות. כתוב: תשובה ותפילה וצדקה. צריך להתפלל, צריך לתן את הכסף של "סעודת אמנים" לצדקה וצריך לעשות תשובה על מה שאתה לא בסדר.

האם כדאי להשתתף ב"סעודת אמנים"? עדיף להוסיף זכויות לא על ידי דברים שממציאים עכשיו אלא ע"י דברים קבועים וברורים.

יש עוד צד, שזו פגישה חברתית. ישנן נשים שנחנקות בבית וצריכות לפגוש חברות. בלי לפגוש חברות הן מתות – 'חברותא או מיתותא' (תענית כג א). במקום ללכת ולקשקש במכולת, אומרות ברכות ועונות אמן – בסדר. אבל, ד' כבר חשב על כל זה ונתן לנו תרי"ג מצוות ולכן אין צריך להמציא כל מיני דברים.

ש: הרב אמר שסעודת אמנים היא המצאה חדשה, אך האם היא מותרת, או שיש בזה ברכה לבטלה?

ת: יש אוסרים בגלל זה, אך בהחלט אפשר לסמוך על המתירים. שו"ע או"ח ו ד. שע"ת ו. מ"ב יג.

ש: מה לגבי לאסוף אסיפה להפרשת חלה?

ת: גם זו המצאה חדשה. כמובן, אם אני אופה בכמות של קמח יש מצווה להפריש חלה אבל לא כתוב שצריך להתעסף יחד. אפשר באותו זמן לעשות עוד מצוות – 'המצאות ישנות'.

ברכה למוזיקה

ש: האם יש תפלה לפני שמנגנים?

ת: לא. גם לא ברכת הנהנין, כי חכמים לא קבעו על הכל. יש צדיקים שלפני כל הנאה ברכו שהכל על כוס מים וכללו אותה.

ברכה על בגדי כהונה

ש: בבית המקדש, כשהכהנים והכהן הגדול התלבשו בבגדיהם, האם הם ברכו ברכה מיוחדת כמו שאנחנו מברכים על ציצית?

ת: לא שמענו. אכן זו מצות עשה ללבוש בגדי כהונה (רמב"ם, הלכות כלי המקדש), והיא אינה חלק מעבודת הקרבנות. ברם, לא מצינו שמברכים עליה, ואיני יודע מדוע.

[וכתב לי הגר"א נבנצל: "איני יודע. לדעת הבה"ג אין לבישת הבגדים מצוה אלא הכשר לעבודה". והג"ר שמחה ב"צ רבינוביץ, מח"ס פסקי תשובות: "לפי הרמב"ם יש לברך כמ"ש בס' ארצות החיים להמלבי"ם הל' ציצית סימן י"ח סעי' א'".

והג"ר שמאי קהת הכהן גרוס, בעל שו"ת שבט הקהתי, כתב לי: "בגדי כהונה הוי רק הכשר לעבודה ואינה לציצית דהוה מצוה בפנ"ע ועל עבודה מברך. עי' תוספתא ברכות פ"ה ועי' במל"מ הל' מעשה הקרבנות פ"א - רשם מ"צ.]

ברכה על קרבן

ש: האם מברכים על אכילת קרבן?

ת: בא"י אמ"ה אקב"ו לאכול את הזבח. רש"י שמואל א ט יג.

ברכה על הרעה

ש: כיצד אפשר לברך על הרע בשמחה?

ת: כיון שסוף סוף היא לטובה. מסילת ישרים יט. אך זו מדרגה גבוהה.

[כאשר נפטרה בתו של האדר"ת, הוא התעכב לבוא ללוויה. כאשר יצא, אמר: כיון שחייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה, עשיתי חשבון נפש וראיתי שעדיין לא הגעתי למצב בו אוכל לברך ברכת דיין האמת בפטירתה של בתי באותה שמחה של ברכת שהחיינו בלידתה, לכן הוצרכתי לאותו זמן כדי לעבוד על עצמי ולהגיע להרגשה של 'כשם שמברך על הטובה' (טובך יביעו א שמה. עלינו לשבח – בראשית רפז-רפח) – רשם מ"צ.].

גירוש יהודים

ש: האם כשאני עוזב את ביתי בגבעת האולפנא ועוקר את המזוזה, עליי לברך ברוך דיין האמת?

ת: ודאי. זו בשורה רעה, רעה מאוד (שו"ע או"ח רכב ב).

ברכות על מי סוטה

ש: סוטה ששתה את המים המאררים, האם היתה מברכת ברכת הנהנין או מצוות?

ת: ברכות הנהנין. זה תלוי במפרשים אם היו מרים באותו רגע או אחר כך. ברכת המצוות - לא, כי אין מברכים על הפורענות.

למקורות נוספים בענין לחץ כאן

ברכה על יראת שמים

ש: אפשר לקבל מרב גדול ברכה על יראת שמים?

ת: אפשר, אבל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים (ופעם אחד נכנס לחזו"א וביקש ברכה על יראת שמים, אמר לו החזו"א: מצידי זה בסדר, עכשיו מצדך יהיה בסדר! דברי שי"ח ד יט – מ"צ).

ברכה מצדיקים

ש: כדאי למי שצריך ישועה לנסוע אל צדיק גדול כדי לקבל ברכה?

ת: ברכת כהנים שד' בעצמו מברך היא לעילא לעילא מכל ברכת צדיק.

(כותב הג"ר דוד כהן בהסכמה לס' ברכת כהנים באהבה: "לפני איזה זמן הייתי אצל מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן שליט"א, ואמר לי שתמוה אצלו מאוד לראות אנשים הזקוקים לאיזו ישועה. שמבקשים ומחפשים לקבל ברכות, והרבה פעמים נודדים למרחקים בשביל כך, ואף שאין להם שום אסמכתא שיש עניין בברכותיהם של המברכים, ואינם שמים אל ליבם שיש להם לסמוך בכל יום יום על ברכה שהקב"ה הבטיח שיש בה כח והיא פועלת שפע של ברכה, והיא הברכה שמברכים הכהנים בכל יום, ואינם משתדלים לרדוף ולהשתדל אחר ברכת כהנים. מובא באורחותיך למדני עמ' לח – מ"צ).