שיעורי הרב שלמה אבינר

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]

ברכת הבית

ש: שמעתי בשם הרב שברכת הבית לא הגיעה ממקור יהודי ואינה מתאימה לבית יהודי. האם זו דעת הרב?

ת: אין איסור לתלות בבית את ברכת הבית, אך ב"ה יש לנו מזוזה. כמדומני המקור מ-RUDYARD KIPLING.

עד מאה ועשרים

ש: מה המקור של האיחול עד מאה ועשרים?

ת: אין מקור. אמנם על הפסוק "ויהיו ימיו מאה ועשרים שנה" (בראשית ו ג), יש פירשו שזה גבול אורך החיים (חזקוני, העמק דבר). וכן היו גדולי עולם שחיו זמן זה (משה רבנו, הלל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא), אך אין שום מניעה לחיות יותר. כגון מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים, שני חיי שרה. וכן ירבו. אדרבה, יש ששללו מפני שכאילו מגביל. ספר גבעות עולם ק. ספר עלינו לשבח תשלב. אך יש לומר שזה ביטוי בעלמא ולאו דווקא לכן מותר לומר.

[מסופר בשם הגר"ח מבריסק שאסור לומר שתחיה "עד מאה ועשרים", שיש בזה איסור של קללה שהרי יכול לחיות יותר ונמצא שמקללו במה שמגביל לו את החיים עד מאה ועשרים. וגם פעם בשיחה בין הג"ר יעקב קמנצקי להגרי"ד סולוביצ'יק בענין זה, גם הגרי"ק היה נגד מליצה זו. ומסופר שם שבסוף ימי הגר"מ פיינשטיין הוצרך לעוזר שיעזור לו בצרכי גופו החלוש. ממשלת נוא יורק היתה מוכנה לממן הוצאה זו, אבל היה צורך למלא טופס ולפרט בו כמה שנים מעריכים שימשך החולי ויצטרכו לעזרה הזאת. הגרמ"פ היה אז בן תשעים שנה והיו יכולם לכתוב שהוא יצטרך את העזרה לא יותר מעוד שלושים שנה. אך סירב למלא את הטופס, ואף שסירוב זה היה כרוך בהפסד עצום של ממון, ולא היה מוכן בשום אופן לכתוב זמן שירמוז על סופו, ואף בגיל מופלג כגילו (ספר גבעות עולם ק-קא. וכן מובא בס' עלינו לשבח - דברים א מהגר"י זילברשטיין עמ' תשלב).

ומסופר שפעם אחד אמר לרבנו הרב צבי יהודה: עד מאה ועשרים. ענה: אכפת לך אם יהיה יותר...

ומובא בס' השקדן (ח"ב עמ' 125-124) שפעם הגבאי של "תפארת בחורים", כי ביום שהגיע לגיל שמונים ושלוש הגיע לקבל את ברכת הגרי"ש אלישיב. הג"ר אלישיב בירך אותו שיזכה להגיע לגיל מאה. אמר בקול נכדו, שיברכו עד מאה ועשרים שנה... אמר לו הג"ר אלישיב: נגיע קודם לגיל מאה... ויש גירסה אחרת שאמר: כשיגיע לגיל מאה שיכנס להתברך שוב... – רשם מ"צ.]