שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

בעל הפוגע באשתו (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־13:22, 20 במרץ 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

בעל הפוגע באשתו

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: בעלי הוא אדם טוב אשר עושה הרבה חסד, אך לצערי הרב הוא אינו מרוצה ממני ומרבה להגיד לי שאני עצלנית וכמובן שזה פוגע בי וכואב לי.

כמובן, אינני מושלמת וגם אני עושה הרבה טעויות ונכשלת בעבירות, לצערי הרב, וחשבתי שאולי זה שבעלי פוגע בי, אם אקבל את זה באהבה ולא אתלונן על כך, אזי זה ינקה אותי מחטאים.

אך האם אין זה גורם נזק נפשי לי ולילדים שלנו ששומעים זאת וכתוצאה מכך אולי אינם מכבדים אותי כראוי?

בעלי טוען שאני הגורמת לו להתעצבן ולקלל אותי בגלל עצלנותי, ושאני אשמה בהתנהגותו הלא יפה. האם אדם יכול להאשים מישהו אחר על ההתנהגות שלו? אמנם בעלי טוען שהוא לא היה אדם עצבני ורק אחרי שהתחתן נהיה ככה.

פניתי אל התחנה לבריאות הנפש אך בעלי אינו רוצה שנלך לשם. הוא טוען שאני יותר מדי עסוקה עם הבעיות שלי ועם עצמי.


תשובה: בכך שאת סופגת עלבונות ואינך משיבה, את באמת חכמה ושומרת על התא המשפחתי שלא יתפורר. לאמיתו של דבר, את צודקת, אך את מקיימת: "אל תהיה צודק, היה חכם". וכך מסופר בגמרא, על אשה שבעלה ציווה עליה לשבור נרות על ראשו של בבא בן בוטא, וכן על אשה אחרת שבעלה ציווה עליה לירוק בפניו של רבי מאיר , והן עשו זאת, בחכמתן הגדולה כדי להציל את המשפחה.

אך אין זה מצב תקין. המצב התקין הוא אהבה ואחווה ושלום ורעות. זהו איסור חמור להעליב את חברו, איסור גמור כמו חילול שבת או אכילת טרפות, וכלפי אשתו זה עוול יותר חמור. "לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה, אונאתה קרובה" (בבא מציעא נט א). אם אדם זר מעליב אותך זה מכאיב לך אך אינך בוכה, כי את שייכת לעולם אחר. אבל אם בעלך פוגע בך, את בוכה, כיוון שכרתת אתו ברית אמונים, כיוון שאת תלויה בו, כיוון שאין לך מישהו אחר.

אין שום תירוצים שמצדיקים לפגוע באשתו, גם אם היא עצלנית. ובכלל, מי אמר שאת עצלנית? גידול שישה ילדים אינו דבר קל ועל זה יש להוסיף את כל עבודות הבית. יש אשה יותר זריזה ויש פחות, ואין לדמות אדם לאדם. אי-סדר בבית אינו מצדיק להעליב אותך, אלא לעזור לך ולהעיר בנחת. "שלושה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה. עשרתם, ערבתם, הדליקו את הנר" (שבת לד א). אלו דברים דחופים, שאי אפשר לעשותם בשבת. ובכל זאת "צריך למימרינהו בניחותא" (שם) - יש לאומרם בנחת.

לילדים זה אסון לראות זאת, כל עולמם הפנימי מתמוטט, כאשר שני הוריהם שנתפסים בעיניהם כדמויות מושלמות, מלאכים, שליחי ד' - הנם רבים ביניהם, או כאשר אחד מעליב את הזולת. כשהם יגדלו ויבינו מה שקורה, הם עלולים להגיב בצורה קשה מאוד. וכשהם קטנים ואינם תופסים עדיין מה שקורה, מצבם עוד יותר קשה. לו ההורים היו מודעים לנזק הנורא שהם גורמים לילדים, היו חדלים מיד.

לכן בעלך צריך לעשות תשובה, ללמוד מסילת-ישרים. כמו-כן, יש לקיים שיחה יומית שקטה בת עשרים דקות כל ערב לפני שהולכים לישון, בה מנתחים את כל מאורעות היום. במשך היום אסור לריב וכמובן אסור להעליב. כל הביקורת נדחית לאותה שיחה יומית . אם למרבה הצער אין זה מועיל, יש ללכת לייעוץ לנישואים, כדי לפתור את הבעיה ולחיות חיים טובים ומאושרים, אתם וילדיכם.

ודאי שאם את סופגת עלבונות, עוונותיך מתכפרים, אך כרגע מצווה גדולה מוטלת עלייך והיא, לגדל את ילדיכם בצורה בריאה ושמחה. זו מצווה גדולה מאוד, אף היא מכפרת על עוונותייך.

יתכן מאד שלפני הנישואים, בעלך לא היה עצבני והוא נעשה כזה עקב הנישואים. יותר קל לחיות לבד מאשר בצוותא. אך זהו הניסיון, וזהו האתגר. כך גזר עלינו ריבונו של עולם, להתחתן ולא להתרבות למשל בעזרת שכפול גנטי - כדי שנלמד לחיות ביחד, באהבה ואחווה ושלום ורעות, מה שמביא גם לזכך את אישיותנו, בעזרת ד' הטוב לכל ורחמיו על כל מעשיו.