שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

בני עקיבא - קדימה (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

קדימה, בני עקיבא

[הרב שלמה אבינר]

שאלה: אני מכיר את נוער בני עקיבא, זה נוער נפלא ומסור, בעל אידיאלים גדולים. יש רק צל נורא המרחף על התנועה מיום הווסדה: עירוב בנים ובנות, דבר שפוסקי ההלכה אסרוהו באיסור חמור. איך אפשר לעבור לסדר היום?! למה אין הרבנים צועקים עד שיתוקן הדבר?!


תשובה: קודם כל יש להעריך את ההודאה על האמת שהנוער של בני עקיבא הוא נוער נפלא. זו אמירה הראויה להיאמר עתה לכבוד המזכ"ל היוצא והמזכ"ל הנכנס.

באשר לרבנים, עיקר תפקידם אינו לצעוק אלא להסביר ולרומם, לברר ולהלהיב. דורנו הוא דור גדול, אוהב חכמה, אוהב הבנה, אוהב רוממות. זהו דור גדול עם נוער גדול, בעל רוח ושאיפות גדולות, מה שבא לידי ביטוי בעבודה המסורה של פעילי התנועה. לכן דרך התיקון אינה לצעוק, אלא להוסיף אמונה ולהוסיף גבורה.

יתר על כן, הנוער עצמו מודע לבעיה, והיא אינה זזה מסדר יומנו. המדריכים והחניכים כאחד מודאגים מאד מן ה'מעורב', מחפשים תדיר דרכים לתקן - ומתקנים. יש יותר הקפדה במחנות, והסמינריונים היו נפרדים השנה.

אבל בכוח, זה לא ילך. למציאות אין כנפיים. אין זה גדוד קוזקים שאפשר להטותו לכאן ולכאן בחוזק יד. זוהי תנועת נוער. צריך להתאזר בסבלנות. סבלנות אינה ויתור. ויתור שייך לעבודה זרה, הקורא לרע טוב ולטוב רע. "עבודה זרה ותרנית" (ירושלמי ריש ע"ז).

גם מי שנוסע בשבת ברכב, איננו משליכים עליו אבנים. אבל יחד עם זאת איננו משקרים בשם התורה לומר שמותר הדבר, אלא אנו מתאזרים בסבלנות. כך איננו זורקים אבן על תנועת נוער מעורבת, אך גם אין אנו משקרים בשם התורה לומר שמותר הדבר. אך אם יש דעות בעד עירוב ילדים במסגרת חינוכית, נגדם יש להילחם.

מרן הרב קוק כותב על בתי ספר מעורבים: "מי יודע איזה תוצאות של קלקלות מוסריות תביאנה הנהגות כאלה" (אגרות הראיה א עמ' שטז). "אין שיעור לקלקלה החינוכית, הבאה על ידי איחוד בלתי טבעי זה בבתי ספרנו, לקטנים וגם לגדולים" (שם ב עמ' נב). "העירוב של המינים, הבנים והבנות… דיו לנו להראות בידם לא את דגל ישראל סבא, כי אם את דגלה של יוון העתיקה" (שם שם סג).

אידיאולוגיה של עירוב המינים - חלילה! סבלנות - כן. וב"ה הנוער מטפס ועולה, והלחץ לתקן אינו בא מן ההנהגה למעלה, אלא מהחניכים עצמם.

רבנו הרב צבי יהודה נשאל אם מותר להצטרף ליישוב שבו בית הספר מעורב. השיב: "מובן מאליו שצריך להפריד בנים ובנות". שוב נשאל על ידי הרוצים להצטרף על מנת לנסות להשפיע ולתקן - מה יהיה בינתיים? הוא השיב: "צריך לתקן. אמנם אי אפשר לתקן בבת אחת, ויש כמה קלקולים לעת עתה. אז יש מקום לומר שאפשר להצטרף מתוך דעת שבאים על מנת לתקן, ולא מתוך הסכמה על הקיים. למשל, במסכת פסחים, בסוגיא של ביעור חמץ הנמצא ביום טוב ואינו יכול לקיים בו מצות שריפה, כותבים התוספות 'שמשהה חמץ בפסח ודעתו לבערו, אינו עובר באותה שהיה' על בל ייראה ובל יימצא (תוס' פסחים כט ב ד"ה רב אשי), מכיוון שעכשיו הוא אינו יכול לבערו ומחזיק אותו רק באופן זמני על דעת לבערו. העיקר הוא היחס והגישה. לעת עתה אי אפשר לתקן. אבל הגישה היא על דעת לתקן, ולא התייאשות והסכמה, הזנחה ועזיבה. יחד עם זה יש לשקוד על התיקון הממשי כמה שאפשר" (שיחות רבנו 4, ענייני התיישבות 31).

אם אפשר לתקן בבת אחת, ודאי שיש לנהוג כך. אך לפעמים, הדבר בלתי אפשרי. אז יש לתקן קמעה קמעה. בנדון שלנו, לפעמים אם כופים הפרדה בניגוד לרצון החניכים, גורמים אצלם התנהגות גרועה יותר, כפי שהראה הנסיון. ולעורר רצון החניכים - זו עבודה חינוכית ארוכה וקשה. העיקר, לא למחוק מצוות התורה בגלל הקושי חלילה, כפי שעשו הנוצרים. אם נותנים לגיטימציה לחטא, אז אבודים חלילה.

רבנו הרב צבי יהודה קוק נשאל על ידי מדריכי בני עקיבא מחוץ לארץ:

"שאלה: בעוד שבוע יהיה בדרום אפריקה מחנה בני עקיבא של שבע מאות חניכים. מה היחס של הרב לבני עקיבא?

הרב: אין לי שום יחס! אין לי שום שייכות לבני עקיבא. ילדים וילדות קטנים אינם בני תוכחה וקבלת מוסר, אבל כאן לא מדובר בילדים קטנים אלא בילדים מבוגרים. בחורים ובחורות נמצאים בערבוביא ביחד! לזה אין לי שייכות. הם נקראים דתיים, כאילו דתיים, והם מערבבים יחד בחורים ובחורות?!

שאלה: בדרום אפריקה בבני עקיבא מנסים לקרב את הנוער, ורבים מהם מתחילים לשמור שבת ועולים לארץ.

הרב: להתחזק בשמירת שבת הוא דבר טוב, אבל זה עוד לא כל התורה כולה.

שאלה: אנו מנסים לחנך שתהיה הפרדה בין בחורים לבין בחורות ולהראות להם דרך נכונה.

הרב: אם יש הפרדה, אז יש תיקון" (שיחות רבנו, 141, לעלות לארץ 15).

יסוד כל תיקון הוא קבלת אחריות. לכן כל יום אנו מתוודים: אשמנו. וידוי אינו מדכא. אדרבה, אם לא אני האחראי על החטא והוא נגרם מסיבות מחוץ לבחירתי החופשית, אז אין אלא להתייאש. לעומת זאת, ההכרה שאין הדבר תלוי אלא בי, ממלאת שמחה, כי אם אתה מאמין שאפשר לקלקל, תאמין שאפשר לתקן. אנו חיים בעולם הזה גם כדי להילחם ביצר הרע. גם אם זו מלחמה ארוכה, אין להרפות, אלא להמשיך להילחם. "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר: ילכו מחיל אל חיל" (ברכות סד א).

תנועת בני עקיבא, כשמה כן תהילתה, היא בתנועה מתמדת, תנועה קדימה - להוסיף יראת שמים, להוסיף טהרה, להוסיף כשרות - בלי הרף - למשוך תמיד קדימה בסבלנות ובנחישות, וסופה להגיע למדרגות הנאדרות בקודש.