שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

במה זכה רשב"י

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־20:49, 14 בפברואר 2016 מאת Maale (שיחה | תרומות) (יצירת דף עם התוכן " == במה זכה רשב"י == [הרב שלמה אבינר] כולנו תמהים במה זכה רבי שמעון בר יוחאי באותו אור מופלא...")

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

במה זכה רשב"י

[הרב שלמה אבינר]


כולנו תמהים במה זכה רבי שמעון בר יוחאי באותו אור מופלא בספר הזוהר, שאין דומה לו בכל הדורות. כמובן, איננו שואלים בשביל עצמנו, שהרי בוודאי איננו שייכים לנסתר, כי כידוע הנגלה קודם לנסתר, וגם לנגלה איננו זוכים בדלותנו. אלא אנו משתוקקים לדעת במה זכה רשב"י ואולי גם אנו נוכל ללמוד ממנו כפי מדרגתנו הענייה.

והנה הזדמנו הדברים מפי ההשגחה העליונה שרשב"י בעצמו גילה לנו סוד זה – למה הוא זכה לסודות.

אך כדי להבין זאת, יש הכרח לדעת את ההקשר שבו נאמרו הדברים, כי הוא הכרחי.

אם כן, יום אחד עסקו חכמים בסוגיה של אהבת ד' את עם ישראל, מה שמתגלה דווקא בעת משבר, כגון בזמן הושע הנביא, וכך הגיעו לדברים הקשים לכאורה של הקדוש ברוך הוא שאיים אחרי חטא העגל לכלות את עם ישראל. והנה מתוך ספר הזוהר (כי תישא קצ) הדברים שנאמרו אז, עם צירוף תרגום ופירוש:

אמר רבי יוסי: "לא היה אבא רחמן על בניו כקודשא בריך הוא" – לא היה אב רחמן על בניו כמו הקדוש ברוך הוא, "וקרא הוא" – זה פסוק מפורש, "דכתיב: לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב" – כל הדבר הטוב אשר הבטיח למשה רבנו לעשות לעם ישראל.

"תא חזי רחמני דיליה" – בוא וראה את הרחמנות שלו. "אילו אמר: לא נפל דבר אחד מכל דברו ולא יתיר" – אילו היה כתוב שלא יפול שום דבר ממה שד' אמר, בלי ציון שזה רק דבר טוב, היה משתמע שגם כל החלטה לרעה לא היתה מבטלת, ואז "נח לעלמא דלא אתבראי", נח היה לעולם שלא ייברא, כי לא יכולנו לעמוד בכל העונשים שמגיעים לנו, "אבל מדאמר מכל דברו הטוב", רק החלטה לטובה אין לה ביטול, "ואפיק ביש לאחורא", ד' הוציא את הרע אחורה שלא יתבצע, "דהא מלה דביש לא בעי למעבד", שהרי דבר רע אין ריבונו של עולם רוצה לעשות. וכמובן נשאלת השאלה, אם כן למה הזכיר ריבונו של עולם כל מיני עונשים? זה יתברר בהמשך שהכוונה היא לעורר אותנו.

"אף על גב דאגזים וארים רצועה" – ואף על פי שד' הגזים והשתמש בלשונות קשים בתורה והרים רצועה כדי להפחידנו, "אתאת אמא ואתקפת בדרועיה ימיא", באה האם, כלומר השכינה, ואחזה בידו הימנית. משל לאב שמרים ידו בתנועה מאיימת כדי להכות את בנו שחטא, ובאה האם ועוצרת את היד, כך השכינה. "וקם רצועה בקיומיה ולא נחית לתתא ולא אתעביד" – ועמדה הרצועה במקום שהיתה ולא ירדה למטה ולא נעשתה פעולתה, "בגין דבעיטא חדא הוו תרווייהו, איהו דאגזים ואיהי דאחידת בימיניה", כיוון שבעצה אחת היו האב שהגזים בתנועה מאיימת והאם שאחזה בידו, כי האב והאם תכננו הכל מראש, שהאב יפחיד והאם תעצור ידו. כך הקדוש ברוך הוא והשכינה.

"ואי תימא מנלן", ואם תאמר מניין לנו שכך מתנהלים הדברים? "ממיליה דאתי באתגליא", ממלים מפורשות בתורה, "דכתיב: לך רד כי שיחת עמך", אחרי חטא העגל, "שרי לארמא רצועה", ד' החל להרים את הרצועה ויחר אפי בהם ואכלם, "ומשה דלא הוה ידע ארחא דאמא שתק", ומשה רבנו שטרם ידע שהרמת היד של האב מיועדת לעצירתה על ידי האם, חשב שזה אבוד, ושתק ולא ביקש רחמים, "כיון דחמא קודשא בריך הוא כך אנקיד ליה ובטש ביה", כיוון שראה הקב"ה שכך הוא, רמז לו ונתן לו מכה קטנה כדי לעוררו לבקש רחמים על ישראל, "ואמר: ועתה הניחה לי", אם ד' אומר כך, סימן שיש אפשרות לא להניח, כפי שמפרש רש"י על התורה, שכאן פתח לו הקדוש ברוך הוא פתח והודיעו שהדבר תלוי בו ואם יתפלל, אז לא יכלה. " מיד ארגיש משה ואחיד בדרועיה דקודשא בריך הוא", מיד הרגיש משה בדבר וכביכול אחז בזרועו של הקדוש ברוך הוא, כלומר ביקש רחמים, "דכתיב זכור לאברהם דא דרועיה ימינא", כי אברהם אבינו הוא מידת החסד, הימין, " ובגין כך לא נחית רצועה", ובגלל זאת לא ירדה הרצועה והתבטל העונש. "ואי תימא אמא דאיהי רגילה לאחדא ברצועה דמלכא אן הות דשבקת מלה למשה", ואם תאמר: האמא, כלומר השכינה, שרגילה לאחוז בזרועו של המלך, איפה היתה ולמה השאירה תפקיד זה למשה רבינו, "שאילנא ואמינא והא לא ידענא ברירא דמלה", זאת שאלתי, מספר רבי יוסי, ואמרתי פירוש ובכל זאת אני מודה שאיני יודע בירור של דבר זה עד תום. "עד דנהוי קמיה דבוצינא קדישא", עד שנהיה בפני המנורה הקדושה, שכך מכונה רבי שמעון בר יוחאי, והוא יפרש לנו.

וכאן מתחיל ענייננו בו גילה רשב"י למה זכה לסודות כה גדולים. "כד אתו לקמיה דרבי שמעון חמא באנפייהו סימן", כאשר באו בפני רשב"י כדי לשאול את שאלתם, מיד הכיר על פניהם מה הנושא שמעסיק אותם, כלומר אהבת ד' לעם ישראל. "אמר: עולו בני קדישין, עולו רחימין דמלכא" בואו בנים קדושים, בואו אהוביו של המלך, "עולו רחימין דילי", בואו אהובים שלי, "עולו רחמן אלין באלין", בואו האוהבים אלו את אלו.

"דאמר רבי אבא", שהוא העורך את דברי רשב"י ומכניס כאן הערת ביניים, "כל אלין חברייא דלא רחימין אלין לאלין אסתלקו מעלמא עד לא מטא זמנייהו", כל אותם החברים שלא אהבו אלו את אלו הסתלקו מן העולם טרם זמנם, שכידוע 24,000 תלמידים היו לר' עקיבא אשר מתו בין פסח לעצרת מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, אבל "כל חברייא ביומוי דרבי שמעון רחימו דנפשא ורוחא הוה בינייהו", כל החברים בימיו של רבי שמעון, היתה ביניהם אהבת נפש ורוח, וכאן באה התשובה לשאלה ששאלנו בתחילה " ובגין כך בדרא דר' שמעון באתגלייא הוה", לכן בדורו של רבי שמעון היה הלימוד בהתגלות, כלומר התגלו סתרי תורה.

עתה התגלה הסוד כיצד זכה רשב"י לעולם הסוד: בזכות אהבת ישראל בין החברים.

"דהוה אמר רבי שמעון: כל חברייא דלא רחמין אלין לאלין גרמין דלא ליהך באורח מישר", כל החברים שאינם אוהבים אלו את אלו גורמים שאינם הולכים בדרך הישר. חוסר אהבת ישראל אינו רק בעיה נקודתית אלא הוא משבש את כל האישיות. " ועוד דעבדין פגימו בה", ועוד שעושים פגם בשכינה "דהא אורייתא רחימו ואחוה וקשוט איתה בה" שהרי התורה יש בה אהבה ואחווה ואמת.

עוד הוסיף רשב"י "אברהם רחים ליצחק יצחק לאברהם מתחבקן דא בדא" אברהם אהב את יצחק, יצחק אהב את אברהם והיו מחבקים זה את זה "יעקב תרווייהו אחידן ביה ברחימו ובאחוה", יעקב אבינו היו אוחזים בו באהבה ובאחווה. "יהבין רוחייהו דא בדא", נותנים את רוחם זה בזה, "חברייא כההוא דוגמא אצטריכו ולא למעבד פגימו", חברים צריכים להתנהג כאותה דוגמא, לאהוב זה את זה בכל לב ונפש.

אכן זהו הלימוד שמצאנו בזוהר שבהחלט מתאים לכולנו.