שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־20:20, 10 בינואר 2017

[מקורות ע"י הרב מרדכי ציון]

סיפור שני אחים בהר הבית

ש: מה המקום לסיפור על שני אחים, אחד נשוי ואחד רווק, שהעבירו חיטים אחד לשני על הר הבית?

ת: זה מקור גוי. עיין אגדות היהודים לגינצבורג. אבל הוא יפה.

קרבנות בבניין בית המקדש

ש: כמה קורבנות נצטרך להביא כשייבנה בית המקדש?

ת: מיד לאחר חורבן הבית חשבו שודאי בקרוב ייבנה המקדש, לכן כאשר חטאו היו שמים בצד כסף לקרבן חטאת. עם הזמן, הכספים נתערבבו והשתמשו בהם לשימושים אחרים, וחדלו מלעשות כן.

כשייבנה בית המקדש נצטרך להקריב על השגגות המון קורבנות חטאת. הבן איש חי בשו"ת תורה לשמה (ס' קכ) דן במה שכתב הרמ"א בשו"ע (שלד, כו) שאם אחד מחלל שבת בטעות הוא צריך לתת ח"י שקלים לצדקה במקום קרבן חטאת. נשאל הבן איש חי: אם מישהו נותן צדקה במקום קרבן, האם הוא יצטרך להביא קרבן כשייבנה המקדש?. ענה הבן איש חי: כתוב בגמרא במסכת שבת (יב, ב) שאסור לקרוא קרוב לנר שמא יטה. אמר רבי ישמעאל בן אלישע: אני אקרא ולא אטה. פעם אחת קרא וביקש להטות. אמר: כמה גדולים דברי חכמים, שהיו אומרים לא יקרא לאור הנר! והוא כתב בפנקסו: אני ישמעאל בן אלישע קריתי והטיתי נר בשבת וכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה. מכאן רואים, שאף שעשה רבי ישמעאל בן אלישע תשובה, אעפ"כ הוא חייב קורבן חטאת כשייבנה המקדש.

כתוב (עיין מנחות קי, א): כל הקורא פרשת חטאת כאילו הקריב חטאת. אמר הבן איש חי: כאילו הביא קורבן, ואינו חטאת ממש. כשייבנה בית המקדש חייב להביא קורבן. עיין גם בהקדמת ליקוטי הלכות של החפץ חיים הדן בשאלה זו.

צריך לדעת שישנן הרבה הגדרות מהי שגגה. לא על כל דבר צריך להביא קורבן חטאת, עיין ברמב"ם הלכות שגגות.

אכן, יהיו הרבה קורבנות, כמו שכתוב: "כצאן קדשים כצאן ירושלם במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם וידעו כי אני ד'" (יחזקאל לו, לח) כיצד ייפטרו כל הבעיות הטכניות שודאי ייווצרו? איני יודע, אבל נפטור אותן. זו לא הבעיה. הבעיה הינה כיצד מגיעים לכך שייבנה בית המקדש, ע"י תשובה שלמה של עם ישראל.

[וכדאי להזכיר מה שסיפר רבנו הרב צבי יהודה על ספר לקוטי הלכות של החפץ חיים שהוא ספר הלכות על מסכתות של קדשים, כדוגמת הרי"ף. החפץ חיים ביקש מידידו הגאון האדר"ת, רב קהילת פוניביז' וחותנו של מרן הרב קוק – לכתוב הסכמה לספר. האדר"ת אמר למרן הרב קוק: "קיבלתי מכתב מר' ישראל מאיר, החפץ חיים, הוא מודיע לי שהוא מתכונן להוציא לאור מעין 'משנה ברורה' על קדשים, ומבקש ממני מכתב חיזוק והסכמה. אני רוצה למלא רצונו מיד, בלי להחמיץ. אך אתה רואה שזה בלתי אפשרי, כי טרדות הרבנות של העיר הגדולה ממש לא נותנות לי מנוחה בשום אופן. לכן אני מבקש ממך, עשה לי את הטובה הזאת: כתוב אתה. מה שתכתוב הוא לרוחי, כאילו אני כתבתי".מרן הרב קוק הכין את המכתב עבורו ונתן לו לחתום. בתוך המכתב הארוך, מלא רגשי קודש של צפייה לישועה והכנות לבית המקדש, הביא הרב את מאמר חז"ל: "רבי יוחנן אמר: אלו תלמידי חכמים העסוקין בהלכות עבודה, מעלה עליהם הכתוב כאילו נבנה מקדש בימיהם".

יש להבין שלהיות עסוק בהלכות עבודה, אין פירושו רק אמירה בעלמא, כפי שמודפס בסידור באמירת "אין כאלהינו". יש לדייק בדברי חז"ל שאמרו "אלו תלמידי חכמים העוסקין", כלומר, עסק בתורה בצורה שתלמידי חכמים עוסקים בה. דקדק לומר העוסקין, ולא הלומדים או הקוראים, והיינו ביגיעה ובעמל להעמיד הלכה על מתכונתה. אמר האדר"ת למרן הרב קוק: איך אוכל לחתום על הדיוק זה שחידשת, איך אוכל לגנוב את חידושיך? לכן הוסיף הארד"ת לפני החידוש: "ויפה העירני כ' הגאון הנודע לתהלה מו"ה אברהם הכהן נ"י הגאבד"ק בויסק". אכן, האדר"ת הוא החתום על המכתב, אך הוא נכתב על ידי מרן הרב קוק. בעז"ה בקרוב ה'משנה ברורה' של הקודשים ישמש הלכה למעשה כשייבנה בית המקדש במהרה בימינו – רשם מ"צ.]

כרובים בבית המקדש?!

ש: כתוב בתורה שלא להכניס פסל צלם לבית המקדש. אך לכרובים יש צורה של מלאכים (צלם) איך זה מסתדר?!

ת: כי זה ציווי אלוהי. עיין בספר הכוזרי ביחס לחטא העגל.

קרבנות לעתיד לבוא

ש: האם כשייבנה בית המקדש לא יהיו קרבנות?

ת: ודאי יהיו. מוזכר בתפלה. רק בעתיד רחוק מאוד לא יהיו. עיין פנקסי הראיה א.

כוהנים בחורף

ש: כיצד יעבדו הכוהנים בבית המקדש בחורף ויחפים?

ת: כמו אז. מסירות נפש.

נכים בבית המקדש

ש: למה לנכים היה אסור לעלות לבית המקדש?

ת: איני זוכר שיש דבר כזה. אך כוהן בעל מום פסול לעבודה, כי הוא צריך שלמות גם נפשית גם גופנית, גם באופן עקרוני, כי עבודת ד' היא גבורה ועוז, וגם משום זרימת השפעתו על אחרים.

בית מקדש

ש: איני מבינה מה זה בית מקדש לכן קשה לי להתחבר ולהתגעגע?

ת: ראשית ההתחברות היא לדעת שאיננו יודעים. תכלית הידיעה, שלא נדע. בית המקדש הוא מעל כל ענייני הקדושה שיש לנו. הוא מעין חתונה בין ריבונו של עולם וכנסת ישראל.

בנין בית המקדש

ש: אם בעם ישראל נתרפאנו משנאת חינם, למה לא נבנה בית המקדש?

ת: יש עוד תנאים. עיין שיר השירים שבית המקדש הוא כמו חתונה של הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, ועתה אנו בדרגת אירוסים או שידוכים.

חטאת שמנה של רבי ישמעאל בן אלישע

ש: כתוב בגמרא שבת (יב, ב) שרבי ישמעאל בן אלישע קרא והטה וכתב על פנקסו לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמנה. למה דווקא שמנה?

ת: הוא נהג לפנים משורת הדין. לא צריך שמנה. כל המחמיר הרי זה משובח. והחת"ס מביא בשם רבו רבי נתן אדלר, שאדם העובר על איסור דרבנן, אינו יכול להביא קרבן, שהרי לא עבר על איסור תורה. אולם כאשר יביא אדם זה קרבן, יוסיף ויביאנו שמן, כדי שבתוספת זו יתכפר לו גם האיסור דרבנן. כאשר ר' ישמעאל קרא והיטה, נמצא שחטא בכפליים: גם עבר על איסור תורה – במעשה ההטייה, וגם עבר על איסור דרבנן – בכך שקרא לאור הנר למרות שחז"ל גזרו על כך. ולפיכך התחייב ר' ישמעאל בחטאת שמנה – חטאת על הדאורייתא ושמנה על הדרבנן (מלכים אמניך עמ' יב בשם הג"ר שמואל הלוי וואזנר).

אגב, מה שאמר רבי ישמעאל בן אלישע: "כמה גדולים דברי חכמים" בלי לנמק "שמא יטה" מסופר בשם הגר"א שכוונת רבי ישמעאל בן אלישע דאמרינן בגמ' סנהדרין [כא ב] מפני שלא נכתבו טעמי המצות. מפני שראינו בשני דברים כתבה התורה סיבת המצות ונכשל בהם גדול העולם וכו' אמר שלמה אני ארבה ולא אסיר (קול אליהו דברים יז יז. מהר"ץ חיות גמ' שבת יב ב).

למקורות נוספים בענין לחץ כאן

לחם הפנים וברכתו

ש: מה היו עושים עם לחם הפנים בפסח?

ת: הוא היה מצות. אין חמץ במקדש מלבד שתי הלחם בשבועות.

ש: לחם הפנים הוא מצות, והוא נקרא לחם. א"כ למה ספרדים מברכים מזונות על מצה בשאר ימות השנה מלבד פסח, הרי הוא לחם?

ת: כי המצה שלנו פריכה ולא רכה.

ש: מה בירכו הכהנים על לחם הפנים?

ת: המוציא כי גם אכילתו מצוה היא וגם כי היתה רכה.

ריצה בכבש

ש: קבעו איזה כהן יעשה תרומת הדשן אם היו רבים ע"י רצין ועלין בכבש, וכל הקודם את חברו בארבע אמות - זכה". אבל כיצד הותר להם לרוץ על כבש המזבח, הרי על הפסוק "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר אשר לא תגלה ערותך עליו", ודרשו חז"ל (מכילתא סוף פרשת יתרו): "כשעולה למזבח לא יהיה פוסע פסיעה גסה אלא מהלך עקב בצד גודל"?

ת: אולי טעו. הרי גם דחפו אחד את השני ואחד אפילו דקר שני.

ש: ראיתי שיש תירצו שרצו בעקב בצד גודל (עפ"י תו"י יומא שם).

ת: יתכן.

[קושיה זו מובא במרפסין – ויקרא. וכן התירוץ. ועוד תירוץ שאף האיסור לרוץ על גבי הכבש נמר רק בשעת עבודה, כגון בהולכת האיברים לכבש, וממנו למזבח. אולם העליה לתרומת הדשן אינה נקראת עבודה ומותר אז לרוץ (עיין תופסות ישנים יומא שם) – מ"צ.]