שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

ביקורת איננה חינוך

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

ביקורת אינה חינוך

[מ"ראש יהודי"]


תדמיתו העצמית של הילד נבנית על-פי מה שמשדרת לו הסביבה, ועל-פי מה שאחרים חושבים עליו. לכן, ביקורתיות-יתר פוגעת קשה בתדמיתו החיובית העצמית. לפעמים אנו שומעים טענה: "וכי הוא יעשה ככל העולה על רוחו ואנחנו נשתוק?". למה לא? היכן כתוב שחייבים להעיר על כל דבר שהילד עושה? שמא תאמרו – והלא צריך לחנכו? נאמר אנו – ממתי חינוך = ביקורת? לא אמרנו שאין צורך בביקורת, אבל ביקורת איננה חינוך. אם כן, מה זה חינוך? חינוך זה במה שהתחלנו: עידוד וחיזוק. אתה סבור שאם אינך מעיר, זה כאילו אתה מסכים. הבלים! הוא יודע טוב מאוד שאינך מסכים. הרי כבר אמרת לו את הדבר אלף פעמים. הוא יודע שזה לא בסדר. אז מדוע בכל זאת הוא ממשיך לעשותו? נענה בשאלה: ואנחנו, וכי אנחנו איננו מוסיפים לעשות דברים אף-על-פי שאנחנו יודעים שאינם בסדר?!

אם רצונך להבין מה זה להיות תחת מבול של ביקורת – שים את עצמך במקום הילד. ניקח לדוגמה בעל ביקורתי. כאשר הוא בא הביתה הוא מיד שואל: "למה המטאטא על הרצפה? למה הכיור מלא? למה אין מגבת? למה?...". האישה מטגנת חביתה. ידית המחבת כלפי חוץ, הוא עובר ומפיל את המחבת: "לא שמים מחבת עם הידית בחוץ!", או אפילו יותר בעדינות: "ראי איך שמים מחבת". אם היא לא מורידה לו את המחבת על ראשו, באמת יש לה סבלנות; וכל הזמן ברקע: "למה הילד בוכה, את לא שומעת?...".

נלקח משאילת שלמה 236