שיעורי הרב שלמה אבינר

מעשה שהיה כך היה. חבר, יהודי נהנתן ללא עכבות, עם כיפה זעירה, הצביע על רב ואמר לי: אתה יודע, רבנים מסוג ליברלי כזה, איני סובל.

לכאורה אמירה תמוהה: הרי אלו הרבנים שמסוגלים לתת לגיטימציה לאורח חייו הפתוח.

אלא הפתרון פשוט: אותו יהודי חביב אינו זקוק לאישור רבני כדי לעבור על ההלכה. הוא נוהג כן, כי כך נעים 
לו, זה חשבון שלו, והוא אינו מבקש מאף אחד להתערב בחייו. אך הוא מצפה שרב יהיה איש אמת, תמרור 
מה טוב ומה רע, ואז הוא כשלעצמו יחליט לאן ילך. אך אם הרב יהיה שבשבת, הוא בעצמו עלול לאבד 
יציבות. הקיצור, הוא אינו מחפש אידיאולוגיה חלופית, אלא חיים נוחים, המכונים אצל חלק מהספרדים: 
חליק או חליווה.

אנו מאוד אוהבים את היהודי הזה. אחינו הוא. אינינו מסכימים עם אורח חייו, אך אנו אוהבים אותו. אנחנו 
אפילו אוהבים את החילונים אשר דרכם בחיים רחוקה מתורה.

כמובן, אנו גם מכבדים ואוהבים את הרבנים הלייטים, אבל אנו רואים בחומרה רבה מאוד את הטעות 
הגדולה שלהם.

והנה שלוש מקורות על כל אחת משתי אמירת אלו.

נתחיל ביהודים הלייטים:

א. "חטא ישראל. אמר רבי אבא בר זבדא: אף על פי שחטא - ישראל הוא. אמר רבי אבא: היינו דאמרי אינשי (=זה שאומרים בני אדם): אסא דקאי ביני חילפי, אסא שמיה ואסא קרו ליה (הדס שנמצה בין קוצים, הדס שמו והדס קוראים לו)" (סנהדרין מד, א). הסגולה הישראלית.

ב. "בשעה שאמר לו הקב"ה ליחזקאל: לך אמור להם לישראל: אביך האמורי ואמך חתית (יחזקאל טז, ג), אמרה רוח פסקונית (=המלאך גבריאל. רש"י) לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אם יבואו אברהם ושרה ויעמדו לפניך, אתה אומר להם ומכלים"?! (סנהדרין מד, ב). כך מלמד המלאך זכות על ישראל: כולם בני אברהם ושרה.

ג. "מיקירי (=מחשובי) ירושלים לא היו ישנין כל הלילה (=ליל יום הכיפורים), כדי שישמע כהן גדול קול הברה (=אלא עוסקים בתורה, כדי שהכהן הגדול ישמע רעש לימודם), ולא תהא שינה חוטפתו. תניא, אבא שאול אמר: אף בגבולין (=חוץ לירושלים) היו עושין כן זכר למקדש (=להיות ערים כל הלילה), אלא שהיו חוטאין (="משחקים אנשים ונשים יחד, ובאין לעבירה". רש"י). אמר אביי, ואיתימא (=ויש אומרים) רב נחמן בר יצחק: תרגומא (=המובן של גבולין אלו הוא) נהרדעא (=שם נהגו כן). דאמר ליה אליהו (=הנביא) לרב יהודה אחוה (=אחיו) דרב סלא חסידא: אמריתו (=אתם אומרים), אמאי לא אתי משיח (=למה לא בא משיח), והא האידנא (=והרי עכשיו), יומא דכיפורי הוא, ואבעול (=ונבעלו) כמה בתולתא בנהרדעא (=אז מובן למה המשיח לא בא). אמר ליה (=רבי יהודה שאל את אליהו הנביא): הקדוש ברוך הוא ,מאי אמר (=הקב"ה מה הוא אומר על חטאים אלה)? אמר ליה: לפתח חטאת רובץ (בראשית ד, ז) ("יצר הרע מחטיאו בכל כרחו". רש"י) "(יומא יט, ב-כ, א). הרי לימוד זכות מרבונו של עולם עצמו.

ועכשיו לגבי רבנים-לייטים:

א. ספר שערי תשובה לרבינו יונה: "אם אמור יאמר העבד לרבו: כל אשר תאמר אלי אעשה זולתו דבר אחד – כבר שבר עול אדוניו מעליו, והישר בעיניו יעשה. ועל הענין הזה נאמר: 'ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם' (דברים כז, כו), באומרו: אשר לא יקבל על נפשו לקיים כל דברי התורה מראש ועד סוף, ויורה על זה אמרו: 'אשר לא יקים לעשות' ולא אמר 'אשר לא יעשה אותם'" (שערי תשובה, שער ראשון ו). וכתב על פסוק זה הכתב סופר: "כידוע, יש מתקנים שדורשים תיקונים בדת, לבטל חלק מן המצוות כדי להקל על אלו שרואים עול קשה בקיום כל המצוות, ועל ידי פריקת עול של רוב המצוות, יוכלו לקיים מקצת מצוות. כנגדם, מכוון הכתוב: 'ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת, ארור יהיה זה שסובר שאין צורך לקיים את כל התורה, אפילו כוונתו היא 'לעשות אותם', שיוכלו לקיים מקצתם" (מעיינה של תורה).

ב. רבי יצחק עראמה: כיון שאנשים רבים נכשלו באשת איש או בגויות, היה רעיון לסדר אפשרות זאת עם רווקות יהודיות. הוא מסביר שזו טעות חמורה: "שהחטא הגדול אשר יעבור עליו איש איש מבית ישראל בסתר ושלא לדעת הרבים ושלא ברשות בית דין, חטאת יחיד הוא... אמנם, החטא הקטן, כשיסכימו עליו דעת רבים והדת נתנה בבתי דיניהם שלא למחות בו, הנה הוא זימה ועוון פלילי וחטאת הקהל הוא ולא ניתן למחילה" (עקדת יצחק, שער כ).

ג. הגרי"ד סולוביצ'יק נשאל למה הוא נאבק נגד התנועה הקונסרבטיבית אף שנציגיה טוענים שהם מכירים בסמכותה של ההלכה. הוא השיב שכדי ל פסוק הלכה יש שלוש התנאים:

1. חובה להיות למדן ולהכיר את ההלכה על בוריה.

2. חובה להכיר בקדושתה של ההלכה ובנצחיותה המוחלטת בכל הזמנים ובכל המצבים, ולא הלכה לחצאין.

3. את ההלכה יש לפרש לאור השיטות, העקרונות ותבניות החשיבה של ההגיון ההלכתי של חכמי התורה הראשונים והאחרונים, כפי המסורת.

ולא כן אצלם, בהיותם מתירים נסיעה בשבת לטמפל, קידוש כהן עם גרושה ומקהלה מעורבת לבתי תפלה ("איש על העדה", מכתב 21).

ועוד פעם אנו אוהבים כל הרבנים הלייטים, ואנו אוהבים את כל היהודים הלייטים, ואף את החילונים, ובמיוחד אלו שבארצנו, שעלו במסירות נפש, שחיים פה במסירות נפש, שהולכים לצבא במסירות נפש. אשריכם ישראל.

* פורסם בשאילת שלמה 625

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: תלמידי חכמים (מאמרים)]] [[קטגוריה: מגזרים ועדות (מאמרים)]]