שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

ביטחון והשתדלות (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

גרסה מ־19:01, 15 בדצמבר 2018 מאת Maale (שיחה | תרומות)

(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

שאלה: למדנו בשבועות הקודמים שיש השגחה אלהית על כל דבר גדול או קטן. אם כך למה ללכת לרופא, כי אם ד' גזר שיחיה, יחיה בלי רופא, ואם גזר שימות, ימות גם עם רופא?

תשובה: ודאי שאין לטעון כך. אם ננהג בדרך זו, כותב הרמב"ם, גם לא נאכל . כי אם ד' גזר שנחיה, נחיה גם בלי מזון, ואם גזר שנמות, נמות גם עם בטן מלאה. לכן "כשם שאני מודה לד' בעת האוכל שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך אודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה" (פירושו על המשניות, פסחים ד י).

במילים אחרות: בעולם פועלות סיבות שונות שאי אפשר להתעלם מהן. ריבונו של עולם אינו תמיד הסיבה הישירה לכל דבר, אלא הוא הרבה פעמים סיבת הסיבות, עילת העילות, או בלשון אחרת - מסבב הסיבות. הוא יתברך "משיב הרוח ומוריד הגשם", דרך חוקי הטבע. אלהים הוא בגימטריה - הטבע.

מעשה ברב מלונדון, החכם רבי דוד נֵיטו, (ז"פ התפ"ח) בעל ספר "כוזרי השני" שאמר בדרשה שאלהים הוא הטבע, ורגזו עליו שם החכמים על אמירה זו שיכולה להיות מובנת באופן כפרני-שפינוזיסטי. הוא הסביר את עצמו, שכוונתו לומר שריבונו של עולם בעל-הבית על הטבע, והדברים באו להכרעה בפני ה"חכם צבי", רבי צבי אשכנזי, אשר הצדיק את רבי דוד ניטו (שו"ת חכם צבי יח. ועיין אור לנתיבתי לרבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק עמ' קלא).

הר"ן, רבינו נסים גירונדי, מסביר שמותר לומר "כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" בתנאי שזוכרים "את ד' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" (דברים ח יז-יח). לא כתוב שד' נותן לך את החיל ואת ההון, אלא את הכוח לעשות חיל שהוא סיבה אמצעית (דרשות הר"ן, תחילת הדרוש העשירי).

גם רבי יצחק אברבנאל מסביר שם: "את הסיבות האמצעיות לא נוכל להכחישם, כי הנה אמת החוש, אבל אמר: אמת הוא שאתם סיבה לדבר, אבל אינכם כי אם סיבות אמצעיות, לא סיבות ראשונות".

ריבונו של עולם הוא סיבה ראשונה, אך הוא פועל דרך סיבות אמצעיות, כגון הטבע ושכלו של האדם. לכן הרמח"ל מסביר שהקפדה על "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" (דברים ד טו), אינה סותרת בטחון בד'. "כי הנה האדון ברוך הוא, עשה את האדם בעל שכל נכון וסברא נכוחה לשינהג עצמו על דרך טוב וישמר מן הדברים המזיקים, אשר נבראו לענוש את הרשעים (וכן "דרך ד'" ח"ב פ"ד ס"ו), ומי שירצה שלא ינהג עצמו בדרך החכמה ויפקיר עצמו לסכנות, הנה אין זה בטחון, אלא הוללות. והנה הוא חוטא במה שהוא עושה נגד רצון הבורא יתברך שמו, שרוצה שישמור האדם את עצמו. ונמצא שמלבד הסכנה המוטבעת בדבר, אשר הוא עלול אליה מפני חסרון שמירתו - הנה עוד הוא מתחייב בנפשו בקום עשה בחטא אשר הוא חוטא, ונמצא החטא עצמו מביאו לֵעָנֵש" (מסילת ישרים לקראת סוף פרק ט).

וכן כותב בקיצור מרן הרב קוק: "הבטחון הוא מוגדר כשנשלים את חוק ההשתדלות במה שהוא בידינו, ומה שאין יכולת שלנו מגיע לזה, שם הוא מקום הבטחון. כי במקום שהיכולת מתגלה, חלילה להשתמש בבטחון, שאין זה בטחון כי אם הוללות ומסה כלפי מעלה" ("עין איה" ברכות ח"ב פרק ט אות קכ).

לכן גם מי שמקיים את המצוה הגדולה להיות ביחידה קרבית או לגור בארצנו באזורים קצת מסוכנים - נוקט באמצעי זהירות אפשריים.

וכן הרמב"ם כותב, שהבונה בית חייב לעשות מעקה; שמכינים עיר מקלט מפני גואל הדם, או שירא ורך הלבב חוזר הביתה - ואין אומרים בכל אלה להיכנס לסיכונים כי ממילא ד' גזר מה שגזר וקבע מראש קץ קצוב לחייו, שהרי "יראת ד' תוסיף ימים ושנות רשעים תִקְצֹרְנָה"(משלי י כז) (אגרת הרמב"ם בעניין קץ קצוב לחיים. אגרות הרמב"ם מהדורת הרב שילת, ח"א עמ' רסט).

שמא תאמר: ריבונו של עולם הוא סיבת הסיבות, אך אחרי אשר מסר את ההנהגה לסיבות האמצעיות, הן רצות מעצמן וחומקות מההנהגה העליונה? לא כן. כל רגע ורגע, ריבונו של עולם שולט בכל הסיבות. כך כותב הרמח"ל: "אין דבר קטן או גדול בגשמיים שלא יהיה לו סיבה ושורש בכוחות הנבדלים, כפי בחינותיהם. והאדון ברוך הוא, הנה הוא משגיח על כל אלה הענינים, כפי מה שבראם, דהיינו, על הכחות הנבדלים בראשונה, ועל כל השתלשלותם כפי מה שהוא באמת, וכן הוא משגיח גם כן על הפקידים שהפקיד על הנמצאות" ("דרך ד'", ח"ב פ"א ס"ב).

כך סידר ריבונו של עולם בשמים בתי-דין שקובעים כל העניינים של מטה, "והנה הוא יתברך שמו מופיע בכל הסנהדראות האלה ומשפיע בם ומעמידם על תוכן הענין שבאמת, שיצא המשפט לאמיתו" (שם, ח"ב פ"ו ס"ב).

זה הכלל, אין מקריות בעולם, כדברי הרמב"ם בהתחלת הלכות תענית, אלא הכל מד'. כן כותב רבי פנחס אליהו מווילנא: "צריך שתאמין כפי המקובל הצדק והמסורה הנאמנה שהקדוש ברוך הוא ממכון שבתו משגיח על פרטי פרטי הדברים אצל בן אדם, אין דבר קטן או גדול, אשר קרך בדרך או בעיר, בבית או בשדה שאינו בהשגחה נפלאה ומצומצמת מאת האלהים והוא משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים ודלתי שמים על כל פרטי הדברים כקטן כגדול" ("ספר הברית" ח"ב מאמר יב פ"ג).

וכתב מרן הרב קוק: "עם כל ההכללה האדירה של אין קץ ותכלית, של ההויה בכללותה, אין ההשגחה הפרטית נגרעת במאומה , והוא, אדון עולם, אלי משגיחי הפרטי, כאילו לא היו לו בעולמיו כי אם אני" (עולת ראיה א מח-מט).

  • פורסם בשאילת שלמה 510

==



















==