שיעורי הרב שלמה אבינר

בחירת בת זוג - ודמי שידוך (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

שעור למורות אולפנא והורים


שני אתרים

בפתח דברינו, יש מקום להציג בפניכם שני אתרים העוסקים בשידוכים: "שושבינים", ו"כולנו שדכנים",בהם,אכן,כולנו שדכנים וכולנו שושבינים. הם בנויים על כך שהשדכן הוא קרוב משפחה או חבר.למשל, אני השדכן של אחי הקטן , רושם אותו באתר בעילום שמי, אם אני רוצה, ובוודאי, בעילום שמו. אני רושם את התכונות שלו ואת מה שהוא מחפש, אחר כך אני מחפש ברשימה , אם יש מישהי שתואמת. אני מתקשר לשדכן של הבחורה או שהשדכן של הבחורה , שיכול להיות אחיה, חברה שלה, דוד שלה, סבא, אבא, ייצור אתי קשר. אנחנו מדברים, ובודקים אם זה מתאים. אם זה מתאים, אנחנו מדברים עם הבחור ועם הבחורה, מפגישים ביניהם, ובהמשך, אנחנו גם עוקבים, כי תמיד יש אבני מכשול , ישנן תקלות, אי הבנות. זה כמו גומי, שמכניסים עם סיכת ביטחון, וצריך לדחוף כל הזמן. בהתחלה, עשיתי את זה על בסיס מקומי, העיר, השכונה, היישוב, ואחר כך, אנשים יזמו, ועשו מנוע חיפוש ארצי .השיטה הזאת פועלת, כי השדכן הוא מכיר, הוא קרוב, הוא אוהב, הוא מעוניין, הוא משקיע. צריך להשקיע הרבה מאוד. בשני אתרים אלו קיימת הצלחה גדולה, בכל אופן יותר משדכן רגיל. במנוע החיפוש קיימים אלפי שמות, וברוך ד', זה פועל. אגב, גם שדכנים מקצועיים משתמשים באתרים, וזה בסדר גמור. השימוש הוא בחינם, אבל אני ממליץ לשלם, כי הקמת האתר עלתה הרבה כסף שהמקימים נתנו מכיסם , והאנשים שמפעילים את האתר הם מתנדבים.


יש לשלם

ומכאן, לנקודה החשובה, שצריך ללמוד מהחרדים שמי שעושה שידוך, צריך לשלם לו. כמה? לא הרבה. חמשת אלפים שקל כל צד. וזה לא הרבה! אפשר לקחת את הכסף על חשבון החתונה, לא על חשבון כיסם. יאכלו פחות ,יסתפקו בפחות נגנים ובפחות צלמים, ישכרו אולם זול יותר וכדומה. אני לא מדבר על אנשים עניים, כמו חבר שלי שהזמין אותי לחתונה ברבנות. היינו עשרה חברים, ועשר חברות של הכלה. אכלנו עוגיות, ושתינו מיץ. במקרה של חתונה צנועה כזאת יכול כל צד לשלם עשרה שקלים לשדכן. אבל אם אנשים מוציאים הרבה כסף על אוכל ושאר מותרות, עדיין, החשובים ביותר, הם: השדכן, מדריכת כלה, ומדריך החתן . ככה נהוג אצל החרדים, ששדכן מקבל כסף, בין שמדובר בשדכן מקצועי, בין שמדובר בסתם חבר, כי מי שמקבל כסף, יעמול. אין כוונתי, חלילה, שהוא לא עושה לשם שמים. הוא עושה לשם שמים, אבל הוא צריך כסף, כי העיסוק בשדכנות דורש זמן. גם מי שמלמדת באולפנה , עושה לשם שמים, ובכל זאת היא צריכה כסף, אחרת ממה היא תחיה? אדם צריך פרנסה; ושידוך לוקח כל-כך הרבה כוח, כל-כך הרבה זמן, כל-כך הרבה טרחה. ולכן, אדם, במקום לעבוד בדבר אחר, יעבוד בשדכנות. כך טען בזמנו אדם סמית, גוי סקוטי, אבי החשיבה הכלכלית המודרנית: "שום דבר בעולם לא זז אם לאדם אין אינטרס אישי לקדם את הדברים". לכן: "הקפיטליזם יצליח, והסוציאליזם והקומוניזם לא יצליחו", וכן היה. אדם, טוב ככל שיהיה, חשוב שתהיה לו גם תועלת פרטית כדי להזיז דברים. סמית' מדבר על "לא לשמה", אנחנו מדברים על "לשמה". אבל, גם מי שעושה "לשמה", הוא עסוק, הוא טרוד , ואם תהיה לו פרנסה מזה, הוא ישקיע יום ולילה, אחרת, הוא יעשה את זה בדרך אגב , ויתפרנס מדברים אחרים. אני לא אומר לשלם כל הסכום מראש אלא אחר כך. כלומ,לשלם כמה מאות שקלים מראש, לטיפול. ובסוף כל הסו, אם זה הצליח.

לכן, מומלץ מאוד להכניס דפוס חשיבה בציבור שלנו, שכל מי שעושה שידוך, בין שהוא איש מקצוע, בין שהוא מתנדב, במקרה או במכוון, כל צד ישלם 5000ש בלי להתווכח ! כמובן, מי שהוא עני , ועושה חתונה לא יקרה , ימחלו לו. כאמור, צריך לשלם גם למדריך החתנים,ולמדריכת הכלות, לכל אחד מהם – אלף שקל, מכיוון שגם הם משקיעים זמן, לפני החתונה, בזמן החתונה ואחרי החתונה. החתונה תהיה צנועה יותר.


חתונות לא יקרות

וכבר תקנוו גדולי ישראל הרבה מאוד תקנות נגד חתונות יקרות. בת אחת ספרה לי: "החברות שלי יבשלו לחתונה", ובהזמנה היה כתוב: "כיבוד קל יוגש לאורחים", והיה בסדר...

בחתונה שלי לא הייתה תזמורת. שאלתי רבנים, ואמרו לי שהקידושין "תפסו". לא הייתה תזמורת ושרו, ורקדו ארבע, חמש שעות בלי להפסיק. איפה כתוב שצריך תזמורת? חבל על הכסף. במקום צלם חתונות, צילם חבר את החתונה, תמונות יפות מאוד.

אכן היו תקנות חמורות, תקנות " ועד ארבע הארצות " , ותקנות "שו"ם" – שפיירא, וורמייזא, מגנצא, שאסור להוציא לחתונה מעבר לסכום מסוים. הוצאות החתונה נקבעו לפי גובה הרווחים של האדם, ולפי סכום הכסף שייעד לצדקה. הרבי מגור, למשל, תקיף מאוד בנושא הזה. הוא לא מרשה להוציא הוצאות רבות על חתונה. מי שמוציא, לא נחשב יותר חסיד שלו.


הערכה הדדית

ועתה ,לבחירת בן-זוג, בת-זוג ,איך אפשר לדעת? יש שתי אמות מידה, ויש אמת מידה מוטעית של כשל נפשי.שתי אמות המידה : הערכה ואהבה. הערכה : בחור טוב, מידות טובות, יראת שמים. היא מעריכה אותו על פי תכונותיו הקריטריון הזה הוא אובייקטיבי, הוא שכלי, וצריך לברר אותו לפני שנפגשים. לא בודקים כל מיני נתונים כאלה אחרי שנפגשים, ואחרי שמתאהבים,ואם חסרים, אז מנתקים. למה לא בדקתם קודם? סתם התעללות. כל מה שאפשר לבדוק, צריך לבדוק לפני כן על-ידי אנשים אחרים, אנשים חיצוניים, אובייקטיביים, שמכירים.הכרחי לבדוק אם קיימת התאמה על פי אמות המידה של הערכה הדדית.


שונים או דומים

כמו בכל דבר ,גם כאן קיימת מחלוקת: האם עדיף בן-זוג שונה או בן-זוג דומה. נישואים אנדוגמיים – דומה, אגזוגמיים – שונה. יש אומרים דומה, כי הדומה הולך אל הדומה, ואוהבים. יש אומרים אגזוגמיים, כי משלימים אחד את השני.

אנחנו מעדיפים – דומה, אנדוגמיים, אבל לא צריך להחמיר בזה יותר מִדיי, אחרת לא יתחתנו לעולם. לא חייבים להיות לגמרי דומה, אלא דֵי דומה, ומה שלא דומה, משלימים.

ככל שההורים שונים, הצאצאים יותר יציבים, כי הם עשירים יותר בתכונות , ועמידים יותר במשברי החיים. וכבר הוכח במחקרים, שכשמתחתנים בתוך המשפחה, פגיעים יותר לחיידקים למיניהם. אבל, כשמתחתנים מחוץ למשפחה עמידים יותר, וגם מבחינה נפשית. בחיים יש הרבה משברים, וכשההורים שונים, זה כמו עמידה רחבה ויציבה. אמנם לא אמרנו שצריך לחפש שונה, יש לחפש דומה, אבל אם זה לא לגמרי דומה, אדרבה, מה טוב, זאת גם ברכה.


לב טוב

אנחנו רואים מיצחק אבינו שלאליעזר, הייתה שליחות נוראה, למצוא לו בת-זוג. למה הוא לא חיפש בעצמו? הוא סמך יותר על אליעזר מאשר על עצמו בהכרת דברים, ואליעזר חיפש אישה עם לב טוב, עיין רש"י . "... הגמיאיני נא מעט מכדך" , אם תסכים – זהו ... בחורה בימינו, הייתה עונה לו: ' תגמיא נא מעט מים בעצמך... מה אני משרתת שלך?'. אבל רבקה לא אמרה כלום. אמר אליעזר, עבד אברהם: 'יש לך לב טוב, בואי למשפחה שלי'.לב טוב הוא ראש למידות הטובות.


אהבה

דבר שני שצריך זאת אהבה, אף על פי שעד עצם היום הזה, אך אחד עוד לא גילה את סוד האהבה הרומנטית. למה מתאהבים בזה או בזאת , אף אחד לא יודע. זה סוד. קיימות הרבה תיאוריות. יש תיאוריה שכשהילדה הייתה בת שנתיים, היא התאהבה בשכן בן השנתיים, זה נקבע בזיכרונה, והיא מחפשת דמות דומה לאותו ילד, את הפנים האלה . ויש אומרים , כשהייתה בת שנתיים, היא התאהבה בדוד שלה שהיה בן שלושים וחמש, וזה מה שהיא מחפשת. או כשהיא הייתה בת שנתיים, היא התאהבה בתמונה באיזה ספר ילדים , וזה מה שהיא מחפשת. יש אומרים שהיא מחפשת מישהו דומה לזה שהיא הייתה נשואה בגלגול הקודם, כי אלה היו נישואים מוצלחים. למעשה, לא יודעים כיצד פועלת האהבה הרומנטית. על כל פנים, כתוב בגמרא שצריכה להיות מציאת חן, וזה עוזר לקיים "ואהבת לרעך כמוך".


שדה הנבחרים

כל מי שזוכה להערכה בגלל השיוך הקבוצתי הדומה , נמצא בתוך 'שדה הנבחרים'. ב'שדה הנבחרים', יש הרבה אנשים. ובתוך 'שדה הנבחרים' אפשר לבחור מי שאוהבים. העיקר לא להיגרר מחוץ ל'שדה הנבחרים', להתחתן עם מישהו שלא מתאים, ולא שייך. זאת אמת המידה השנייה, כלומר, אוהבים, מוצא חן.


אמונות טפלות

קיימת אמת מידה שלישית מוטעית של התאמת שמות וזאת תקלה גדולה מאוד. כל הזמן אנשים שואלים : "קוראים לי ככה וקוראים לו ככה , האם זה מתאים?" לא ידוע מי המציא את זה, על כל פנים, 'השיטה' פועלת כך: אם השם של הבחור והשם של הבחורה הם אותה הגימטריה, כלומר גימטריה קטנה, שהכול מוחזר מתחת לעשר - אז הם מתאימים. אם הגימטריה של הבחור היא יותר מהגימטריה של הבחורה, זה 'הידור מצווה', כי ב'שיטה' הזאת איש שווה יותר מאישה. אבל אם ,חלילה וחס, רחמנא לצלן, הגימטריה של הבחורה, היא יותר מהגימטריה של הבחור, זה אבוד. תתארו לעצמכם בחורה שקוראים לה: "שושנה", היא במצב לא טוב. או בחור שקוראים לו: "דוד" או "זאב" או "אבא" אף הוא אבוד.אך מישהו העיר: "בדקתי את השידוכים של אבותינו, 'שרה' זה יותר מ'אברהם', 'רבקה' זה יותר מ'יצחק', 'רחל' זה יותר מ'יעקב', 'ציפורה' זה יותר מ'משה' , והנה הם התחתנו, וזה התברך".


אינדיבידואליזם

יש עוד צרה. הרבה יותר קשה .אחוזי הגירושין בארץ ובעולם הולכים וגדלים. במדינת ניו-יורק אחוז הגירושין עומד על שבעים ושמונה אחוזים בחמש השנים הראשונות של הנישואים. בחוף המערבי – מאה ועשרה אחוזים. באירופה יש מדינות שמעדיפים בהן לא להתחתן, בשביל מה להתחתן על מנת להתגרש?! זה כשל מראש להתחתן בגלל התעצמות האנוכיות האינדיבידואליסטית. אינדיבידואליזם, כלומר, כל מה שמעניין את האדם זה עצמו, ההנאות של עצמו, החוויות של עצמו, יש לו פתק קדוש :"שיוויתי את עצמי לנגדי תמיד", את השליחות של עצמי, את החוויה של עצמי, את היהירות של עצמי, את התפקיד של עצמי.אני, אני, כל הזמן 'אני'. כמו הבדיחה: יש מאמר חז"ל, "בנות ישראל יפות הנה, אלא העניות מנבלתן", "האניות" באל"ף, שכל הזמן אומרות: "אני"...

הבעיה הזאת איננה חדשה, אבל היא הולכת ומתעצמת. היא החלה עם מה שקרוי במערב, הרנסנס, לפני חמש מאות שנה, והגלגול האחרון והחריף ביותר: 'העידן החדש', באנגלית: 'ניו אייג', שנולד לפני שישים שנה, ומהדורה ב' של ה'עידן החדש' נולדה לפני כעשרים שנה. הסגנונות האלה, הידועים, באים מה'עידן החדש'. כלומר, "אני חייבת זאת לעצמי", "אני מחפשת את הייעוד שלי בחיים", "אני חייבת לשמוע את ה'קול הפנימי' שלי", אני חייבת לשמוע ל"אלוהים שבי". כל אלה מושגים אליליים ביסודם. כל מה שמעניין אותי זה החוויה של עצמי. הבעיה הזאת קיימת מהזמן שיש אדם עלי אדמות שהוא אגואיסט. כאדם, מותר לי לדאוג לעצמי. אבל אהבה עצמית יתירה , מחריבה את החיים. לצערנו, זה הפך לאידיאל העליון דרך ה"ניו אייג' ". האידיאל העליון הוא 'אני'.


רווקות כאידיאל

אם זה ככה, לכאורה, אי אפשר להתחתן. אי אפשר בכלל, כי בן הזוג קיים כדי לספק לי חוויה. הוא כבר לא בן-אדם, הוא חפץ. הוא הפך לחפץ למען ספק את החוויות שלי. ולכן הוא צריך להיות בדיוק 'תפור' לפי מידתי, ואם לא, לא נתחתן. לכן, באירופה יש אידיאל לא להתחתן. לא קיים יותר רווק מסכן, אלא רווק גאה שלא רוצה להתחתן. התוצאה – אין ילדים. צריך 2.3 ילדים לזוג, כדי שהאומה תשרוד, יש 2.1, 1.9, 1.1 . העמים הולכים ומתדלדלים. בגרמניה – 1.1 , הם עושים לעצמם "מחיית עמלק" עצמית, בבחינת 'עשה זאת בעצמך', מחסלים את עצמם.


החוויה

בזמנו ,קירקגור,פילוסוף דֶני, כתב ספר בשם :"יומנו של מפתה". ה'מפתה' איננו מאוהב בבחורה, הוא מאוהב בחוויית ההתאהבות, שהולכת עולה, עולה, יורדת, יורדת .לכן הוא לעולם לא יתחתן. אנשים, אם כן, הרימו על נס, בתור אידיאל, את האינדיבידואליזם. לא עבודת ד', אלא, אני עובד את עצמי. אנשים אומרים : "אני לא לומד, כן לומד, כן מתפלל, לא מתפלל, הכ תלוי בחוויה". כלומר, חזרנו לאינדיבידואליזם האלילי הקדום, ומי ש'משלם', זה הנישואים, גם עבודת ה' 'משלמת', אבל ריבונו של עולם, יש לו 'כתפיים רחבות'. הוא סבלן.


אהבה ויופי

מעשה בזוג שבא לאדמו"ר מנחם מנדל מרימנוב, שאל הרֵבֵּה: "ווּס?" אמרה האישה: "הוא לא אוהב אותי". "האשמה חמורה, מה יש לך לומר להגנתךָ ?" " היא לא יפה". "האשמה חמורה. מה להגנתךְ?" "אני לא יפה?! הוא חיזר אחריי שנתיים, אמר שאני הכי יפה בכל הכפר, פתאום, אני לא יפה?!". "ומה אתה טוען?" "אז, לפני שלושים שנה, הייתה הכי יפה בכפר, עכשיו, כבר לא." "ומה את עונה?" "בוודאי, אלא מה, שלושים שנה עבדתי קשה, גידלתי ילדים, פִרנסתי. אז אותות הזמן ניכרים על פניי". "אתה שומע?" "נכון, אבל עובדה, היא לא יפה. אני לא אוהב אותה".

עצר הרב ואמר: "ריבונו של עולם, כשבחרת בנו ביציאת מצרים, אמרת לנו שאתה אוהב אותנו הכי הרבה, ואנחנו הכי טובים, ואלפי שנים מסרנו נפשנו בשבילך, ועכשיו אנחנו חוטאים. אתה תגיד שאתה לא רוצה אותנו?!"

אמר הבעל: "הבנתי, אני אוהב אותה".


ידידות

נחזור לענייננו. כדי לתקן את המכשול הזה צריך ללמוד, צריך ללמוד ב'בית-ספר לידידות'. 'ידידות' אי אפשר ללמוד מחוברת או מספר יפה . 'ידידות' דורשת עבודה מעשית . צריך ללמוד ב'בית-ספר לידידות'. 'בית-ספר לידידות', בנים עם בנים, בנות עם בנות. דוגמה של 'בית-ספר לידידות' היא אולפנה. אחרי שבת מסיימת 'בית-ספר לידידות' עם בנות, היא הצליחה, אפשר להתחתן אתה. ידידות, הכוונה שעוזרים, שלפעמים, לא עוזרים, לפעמים, נעזרים, לפעמים,מבקשים, לפעמים, סולחים, לפעמים, מבקשים סליחה; לומדים לבנות חיים משותפים בריאים ותקינים. בנות עם בנות, ובנים עם בנים. נדרש לכך הרבה זמן. חז"ל אמרו שעד גיל שמונה עשרה אמורים לסיים את זה. כל השאלה היא באיזה גיל אנו בני 18... הפסיכולוגים טוענים –בממוצע עשרים ושתיים. זאת אומרת, האדם, בימינו, בגיל עשרים ושתיים הוא בגיל שמונה עשרה. אמר רבותינו שלא צריך למהר, אבל גם לא להאריך יותר מדיי: "המאריך בשמונה עשרה, מפסיד קדושה".זה הכלל,יש ללמוד ידידות עם חברים, כדי ללמוד לא להיות אינידיבידואליסט .


ידידות עם עצמו

יש עוד בית-ספר מסובך ל'ידידות' שצריך לסיים לפני כן: ידידות האדם עם עצמו. אם אדם כעוס על עצמו, מרוגז מעצמו, הוא ישליך את זה לחברה. האדם צריך להיות ביחסים טובים עם עצמו. זה לא אומר שהוא סלחן. יש לו ביקורת על עצמו, והוא מתקן, אבל הוא לא שונא את עצמו. הוא אוהב את עצמו. הוא חבר טוב של עצמו. "ואהבת לרעך – כמוך". אני צריך לאהוב גם את עצמי. אני צריך לסיים 'בית-ספר לידידות' עם חברים כמוני, בנים – בנים, בנות – בנות , ו'בית-ספר לידידות' עם עצמי, ואז, אני עולה כיתה ומתחתן. ולא להיות, חלילה, במצב של אינדיבידואליזם יתר, אהבה עצמית מופרזת, וחיפוש אחרי חוויה אישית מוגזמת שעומדים לו למכשול.

**


שאלות הקהל

מה התפקיד שלנו כהורים?

תשובה: התפקיד שלנו כהורים תלוי בטיב היחסים שלנו עם הצאצאות והצאצאים שלנו. השאלה היאאם יש קשר של אמון או שאין קשר כזה. לפעמים, הבנים, הבנות שלנו, לא נותנים בנו אמון. למה? לא בגללנו. אנחנו אנשים טובים , אך הם לא נותנים בנו אמון, ואי אפשר לצוות על אמון. לכן, הם לא משתפים אותנו, הם לא מספרים לנו, הם לא רוצים לספר לנו מסיבות שונות. אין מה לעשות. לפעמים, הם לא נותנים בנו אמון , כי אנחנו מלחיצים אותם על-ידי יחסנו, או משדרים לחץ, ולכן הם לא רוצים לשתף אותנו.אך אם הם נותנים בנו אמון, ומתייעצים איתנו, צריך לעזור. כיצד לעזור? בכל מה שהסברנו קודם . אבל אם הם לא נותנים בנו אמון, לא צריך להלחיץ אותם. זה מפריע להם. לא לומר להם: "נו?", "מה יהיה?", "מתי תתחתני?", "כבר אני רוצה שתתחתני". אז היא משיבה: "עזבי אותי". גם היא רוצה להתחתן. יש מישהו שלא רוצה להתחתן?! הפעלת לחץ לא תעזור. הם לא רוצים לשתף אותנו. לפעמים הם 'ברוגז' איתנו, לפעמים הם לא 'ברוגז', אבל הם לא רוצים שנתערב. זה תלוי, צריך לדעת מה טיב היחסים. אם הם לא רוצים, הלחץ מפריע, והם מסתירים. הם לא רוצים שנדע. בכל משפחה ,מישהו אוהב אותנו, מישהו 'ברוגז' איתנו, מישהו מאוכזב מאיתנו, מישהו 'הורג' אותנו, מישהו מחבק אותנו... הנושא מסובך!

שאלה: גיל שמונה עשרה, הוא לכאורה מוקדם, כי עדיין אין עבודה, עדיין לומדים, ולעיתים צריך לפרנס בחור ישיבה. מאידך גיסא אי אפשר לחכות עד שהבת, חלילה, תזדקן, עד שתהיה לה עבודה. איפה 'שביל הזהב' פה?

תשובה: לא חייבים להתחתן רק עם בחור ישיבה.גם נגר ירא שמים הוא אדם טוב. על כל פנים, יש אנשים שהם בעד נישואים בגיל צעיר, כי זה חוסך מכשולים, נפילות ובעיות . אבל הניסיון מראה שרוב נישואי הבוסר בעצמם נתקלים בקשיים ובבעיות. ניסוח אחר: רוב הבעיות נובעים מנישואי בוסר. למה? בגלל סיבות פנימיות ובגלל סיבות חיצוניות. סיבות פנימיות : בגלל חוסר בגרות, לא סיימו 'בית-ספר לידידות'. יש גורמים חיצוניים של מעמסה. 1. קשה להיות רעיה. להיות רעיה זה דורש זמן. צריך להקדיש המון שעות לשיחה, ולהיות יחד כדי לתאם ציפיות. 2. גם היא צריכה להיות אימא. אפשר לשים תינוק במעון , זה לגיטימי. אבל בכל זאת צריך להקדיש לו הרבה זמן. 3. היא צריכה ללמוד, ולפעמים הלימודים הם אינטנסיביים מאוד, לפעמים, גם צריך להנות בלימודים . 4. נוסף על כך, היא צריכה לעבוד; וכל התפקידים הללו: רעיה, אימא, עובדת, לומדת, מי יכול לעמוד בזה?! אז היא 'מוצפת'; וכשבחורה 'מוצפת' , היא איננה יכולה לעשות את הדברים בשלמות, היא 'סוחבת'. עושה את המינימום.. לכן, ההמלצה היא: בין עשרים לעשרים וחמש. מתי? זה על פי הכרות אישית. לבנים ולבנות. נכון שיש הממליצים על נישואין מוקדמים ; יש גם שמתחתנים בנישואים מוקדמים, ומאושרים כל החיים. אלא יש מידע סטטיסטיף לרוב, בנישואיןםמוקדמים יש מתחים בהמשך. במילים אחרות: רוב המתחים נובעים מנישואים מוקדמים. אך גם לא מאוחרים מדיי. בנישואין מאוחרים מדיי, האישיות כבר מעוצבת לגמרי.אבל אחרי החתונה צריך 'להתגבש יחד על הדשא'. מה שנקרא בצה"ל: "יוצאים לדרך ונתארגן תוך כדי תנועה". אז לכן גם רווקות מאוחרת איננה טובה! כמובן, זה לא מתמטיקה, אלו רק נתונים סטטיסטיים.

שאלה: איך להתייחס לדברי הבת שעדיין אינה בשלה שאומרת – זה מתאים לי, זה לא מתאים לי?

תשובה: אם הבת אומרת שהיא עוד לא מוכנה לנישואים ,יכול להיות שזה נכון, יכול להיות שהיא טועה. קשה לדעת. יש בת שמפחדת מנישואים. למה היא מפחדת? בגלל שבבית היא חוותה נישואין לא מאושרים בין ההורים, אז היא לא מאמינה בזה. או שהאבא קשה או שהאימא קשה, או שהיא חוותה חוויות של פגיעה. לפי ארגוני הנשים, בנות רבות חוו פגיעה. פגיעה יכולה להיגרם גם כתוצאה מאדם שנטפל אליה באוטובוס, והשאיר לה טעם מר לכל החיים. לא תמיד היא זוכרת. ולפעמים, היא באמת צעירה, לא הספיקה לרקוד ולקפוץ, לטייל ולהשתולל, ולפטפט עם חברות כל הלילה. ואחר- כך, היא מתחתנת בגיל צעיר, ופתאום בגיל עשרים וחמש היא מרגישה שהיא הפסידה משהו. אבל עכשיו היא כבר לא יכולה. יש לה ילדים. והיא לא הספיקה לקפוץ, ולהשתולל וכולי. זה היה גיבוש אישיותי מוקדם.

זאת התיאוריה של אנה פרויד, בתו של פרויד המפורסם, שאדם מגבש אישיותו על-ידי הזדהות ודחייה, והגיבוש האישיותי יכול להופיע בארבעה תאריכים.

1. מוקדם, למשל, ילד קטן בגיל שתים עשרה, שהוא כבר 'צדיק קטן', לומד כל היום משניות, וכל הבילוי היחיד שלו –חידונים קדושים. ולפעמים, אחר כך , בגיל עשרים וחמש, הוא לא בטוח אם הוא באמת יחליט נכון. 2. ויש אחד שמחליט ההתבגרות, שמונה עשרה, שבימינו, זה בין הגילאים: עשרים לעשרים וחמש. 3. ואילו אחר מחליט בגיל מאוחר, ארבעים. 4. יש אחד שלא מחליט לעולם. לאור כל זאת חשוב ל'גשש', לבדוק. לפעמים מדובר רק בפחד יתר, הססנות יתר ואז צריך לעזור.

שאלה: האם יש התייחסות מיוחדת למראה החיצוני של הבת?

תשובה: למראה חיצוני –אין חשיבות. פעם שאלו את הפילוסוף וולטר, מה זה יופי? הוא אמר: תלוי. אם תשאל פר, הוא יגיד – פרה, אם תשאל קרפד, הוא יגיד – קרפדה. אם תשאל כושי, הוא יגיד – כושית. אם תשאל יפני, הוא יגיד – יפנית ואם תשאל פילוסוף, הוא יענה בבליל מילים בלתי מובן.

מה זה יופי? יופי הוא אישי, כפתגם : "על טעם וריח אין להתווכח".יש משנה ידועה במסכת כתובות, צריך לומר לחתן "מזל טוב היא כלה נאה וחסודה". ואם היא חיגרת וסומא? – אומרים בית שמאי : אסור לשקר. אומרים בית הלל: אדם קנה משהו בשוק, יגנו או ישבחו? ישבחו .אבל בכל זאת זה שקר? והסביר המהר"ל ב"נתיבות עולם", 'נתיב האמת': היא באמת יפה. אתה חושב שמפני שהיא יפה , הוא התחתן אתה? לא, אלא, מפני שהוא אוהב אותה, היא הכי יפה בעולם. האהבה שהוא אוהב אותה, גורמת יופי סובייקטיבי. לכן, היופי אינו חשוב.

יום אחד פנה אליי אדם, ואמר: "אני התארסתי עם בחורה".

"מזל טוב, ומה הבעיה?" "אני כהן, והיא אתיופית" . "עכשיו, אחרי האירוסין התעוררת?" "לא שמתי לב שהיא אתיופית". אשריו.הוא מעריך אותה, אוהב אותה, לכן לא שם לב.ב"ה,בסוף, פתרנו את הבעיה, והם התחתנו, והם מאושרים.

שאלה: יש לי בן ובת בסביבות גיל שש עשרה. באיזה גיל מלמדים את הבנים ואת הבנות דברים אינטימיים?

תשובה: קיימות שתי תשובות. התשובה הטובה היא: ערב החתונה. בערב החתונה מסבירים. אבל קיימת גם תשובתו של הרב פיינשטיין לנושא : לקראת החתונה. ערב או יום לפני-כן, לא משנה. אבל חוששני שהחשיפה בדור שלנו היא גדולה מאוד, ואם יש חשיפה לא טובה, עלינו להקדים את החשיפה, כי מי שמדבר ראשון, הוא קובע. יש לו "חזקה". צריך לדבר, ולהסביר לפני שזה יבוא ממקום מושחת. מכיוון שהכול מלא דברים נוראיים, צריך לדבר לפני-כן.צריך להיות הראשון. לדבר בטהרה, בקדושה, בצניעות, לפני שזה יבוא ממקום אחר.

ד' יברך אתכם , ונזכה לבנות הרבה בתים, בנים ובני בנים, באהבה ואחווה ושלום ורעות.

שאילת שלמה תקלא