שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

בזבוז כסף בחתונות (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר


אל תשחית כסף בחתונות

השחתת הכסף בחתונות יקרות היא בושה וחרפה. ודאי צריך לשמוח, "שמח תשמח רעים אהובים", אבל אין להגזים. אין צורך באולמות מפוארים כל כך, במזון יקר כל כך אשר חלק עצום ממנו נזרק לאשפה. על הפסוק "ונתן לי לחם לאכול" (בראשית כח כ) שאלו: ודאי לאכול?! ותירצו: ולא לחם לזרוק. מזמינים אורחים רבים מדי! אין צורך בתזמורת יקרה כל כך. בחתונה שלי לא היתה תזמורת כלל ולא הרגשתי מחסור בשמחה, רקדנו, שרנו ושמחנו. התזמורת מרעישה כל כך שאי אפשר לדבר עם חבר ומיותר לשיר. גם צלמים ודאי צריך, אבל לא מן היקרנים.

לוקסוס היא מידה רעה. כותב הרמב"ם: פזרן הוא אדם שמבזבז כסף במקום שלא צריך (עיין הלכות דעות פ"א). גם הקיצוניות ההפוכה, קמצן, אינה טובה (שם). יש לילך בדרך האמצע ולהבחין בין חיוני לבין לא-חיוני. המוציא כסף על לא-חיוני הוא פזרן, והנמנע מלהוציא כסף על חיוני הוא קמצן. יש להבחין בין עיקר לבין טפל.

קל וחומר שאין לבזבז כסף רב כל כך על מסיבות בר-מצווה ובת-מצווה מפוארות. האם זה חינוך של הילד?! כך מכניסים אותו למצוות?! לבזבוז כסף על אוכל ואולמות! בעבר ב'בר-מצווה' שתו משקה, אכלו חתיכת עוגה ודי היה בכך. תן לכל ילד משתתף פחית מיץ, כמה ופלים ודי. העיקר שהילדים ירקדו וישירו, ישמחו ויאמרו דברי תורה. אני תמה למה נוער אינו מורד. למה נוער בני-עקיבא אינו מורד ומכריז: לא נסכים לבזבז כספים על הבלים. כולם צריכים למרוד יחד. אם כולם מבזבזים ואחד אינו רוצה הוא מרגיש לחץ חברתי כבד.

זו עוד צרה של החתונות ושאר האירועים המפוארים . אדם א' מבזבז כסף ואדם ב' שהוא עני, נכנע ללחץ חברתי ונכנס לחובות עצומים במקום לקנות דברים חיוניים לדירת הזוג הצעיר. הצרה השלישית: לחץ המתנות. אדם מרגיש עצמו מחויב להביא מתנה כערך המנה שאכל. לכן זוג שמוזמן לחתונה יצטרך להביא מתנה בסך מאתיים שקל. מי יכול לעמוד ברמת חתונות תכופות?

זהו מצב נורא! חז"ל אומרים שארבעה, אין הדעת סובלתן ואחד מהם: דל גאה (פסחים קיג ב). אדם חסר הכנסות שחי לו כאילו הוא עשיר.

שמא תאמרו: למה אין הרבנים קוראים לצמצם הוצאות? – הם קוראים וקוראים, בדור הזה ובדורות הקודמים, רבנים ציונים ורבנים חרדים, ועד-ארבע-ארצות, ועדי רבני ליטא ופולין, תקנות רבי יחזקאל לנדאו, ועוד (כמובא באריכות בספר 'אל תתראו' לרב שלום פרידמן, סימן ד –יח). הם תיקנו להגביל את מספר האורחים, כולל קרובי המשפחה מוגדרים באמות מידה מדויקות, וכן לצמצם את המנות וגם את פאר הבגדים. גם בזה יש שחיתות. בוודאי צריך שמלת כלה יפה, אך אפילו השכרתה בלבד עולה הון עתק.

באותן תקנות, ההיתר לחרוג ממספר האורחים הקבוע, מותנה במתן צדקה בסכום פרופורציונלי, לא לכבוד החתונה בלבד אלא לאורך כל השנה. לא ייאמן! ליתומים ולאלמנות אין לך כסף ולאורחים ומנות יש לך כסף?! אם יש לך כסף מיותר תן אותו לרעבים. בעלות מנה אחת אפשר לפרנס משפחה גדולה ענייה למשך יום או יותר.

ב"ה, במדינת ישראל אין אנשים רעבים ללחם ממש כמו שיש על פני כדור הארץ. בארץ ישראל 12% מן האוכלוסיה אינם אוכלים מזון ראוי מבחינה רפואית. הם "חסרי ביטחון תזונתי". מה שמתחלק לשני סוגים: א. לפעמים אין מה לאכול, אז מדלגים על ארוחה. ב. יש מה לאכול, אך חסרים מרכיבים חיוניים. אי אפשר להסתפק בלחם, אורז ואטריות כדי להשתיק את הרעב, מבחינה בריאותית, יש צורך בויטמינים ומינרלים, חלבונים וכן הלאה.

מתוך אותם 12%, 8% מוגדרים כ"חוסר ביטחון תזונתי מתון", פירוש שההורים חוסכים מעצמם מזון כדי לתת לילדיהם, ויש 4% של "חוסר בטחון תזונתי חמור" כאשר הילדים בעצמם נפגעים.

לאנשים רבים לא נעים לשמוע כל זאת. השבעים לא אוהבים לשמוע שיש רעבים. אבל יש! על פני כדור הארץ יש די משאבי מזון לכולם, אך הם אינם מחולקים בצורה צודקת בין האנשים.

נכון שכספו של אדם הוא שלו ורשאי הוא להשתמש בו כאוות נפשו. "חייך קודמים לחיי חברך" (בבא מציעא סב א). קודם ידאג לעצמו ואחר כך לרעיו. אבל, אמר החפץ חיים: "חייך קודמים לחיי חברך, אבל אינם קודמים למותרות חברך" (ספר אהבת חסד).

הדבר כבר מצוין בגמרא. אם יש מחסור במים, אנשי העיר שבו נמצא המעיין קודמים לאנשי עיר אחרת. אבל אין כביסתם קודמת לשתייתם של העיירה הסמוכה – אלא אם כן יש בכביסה צורך בריאותי חמור.

כך אי אפשר לבזבז כסף בחתונה, בר-מצווה או בת-מצווה, פדיון הבן או ברית מילה, כאשר לזולת חסר החיוני. יש ילדים שאוכלים פרי אחד או ביצה אחת פעם בשבוע.

את הכסף המיותר תן לעניים. הזוג המאושר אינו זקוק לכל הפאר. בתי התחתנה והדפיסה על ההזמנות "כיבוד קל יוגש לאורחים". בהתחלה תכננו חברותיה להכין את המזון בעצמן כדי לחסוך את העלויות, אך ויתרו בגלל ריבוי אורחים הבאים מקצות הארץ וזקוקים לארוחה מסודרת, אך די בכיבוד קל. סוף סוף אין באים לחתונה כדי לאכול. אפשר לאכול בבית, ואת הכסף לתת לעניים.

כידוע, המצב הכלכלי של השכבות החלשות במדינה נעשה קשה. הוחלט לצמצם את כספי ההעברה, ולא לחלק עזרה לכל כך הרבה אנשים. יתר על כן, אמות המידה הממשלתיות אינן יכולות להיות מדויקות כל כך וכספים רבים מגיעים לאנשים שאינם זכאים להם. יש משפחה חד-הורית במצוקה ויש משפחה חד-הורית פיקטיבית. לכן זה נופל על הקהילה המסוגלת להבחין בין עניי אמת לבין רמאים.

שני שליש מן הכסף שתכננת להוציא לחתונה, הפנה לצדקה ושליש לחתונה.

איך נשמח חתן וכלה? לא עם מזון שאחרים אוכלים! אלא בשירה ובריקודים, בשמחה ובתורה. ובאשר לחגיגות בר-מצווה ובת-מצווה יש לנוער למרוד.

את הכסף לעניים ניקח מן המותרות, מעלוקת הלוקסוס. אמרו בעלי המוסר: אתה גזבר, כספך אינו רק שלך, אלא מיועד לחלוקה. אם כך תנהג, ריבונו של עולם יביא לך עוד כסף, בראותו שהנך מרחם על האומללים והולך בדרכי ד' שהוא טוב לכל ורחמיו על כל מעשיו.

==

























==