שיעורי הרב שלמה אבינר

'''שאלה:''' כל מיני רשעים רוקמים תכניות מרושעות על ישובי יהודה ושומרון. איני רואה שמצליחים לעצור אותם. הם הרסו את גוש קטיף ומאות משפחות, וממשיכים בעבודת ההרס. מה עושים? הכל הולך לאבדון. אני יודע ומאמין שבסוף הכל יהיה טוב, אך איני שואל על הסוף, אלא על עכשיו. מה עושים? אולי הגיע הזמן לפעול בכוח?

'''תשובה:''' כדי לרפא מחלה יש לזהות את הגורם. כדי לפתור בעיה, יש לדעת את סיבתה. איזהו חכם? אומר הרמב"ם במורה נבוכים בשם אריסטו - היודע דבר בסיבותיו. כמובן, זה זהה לדברי חז"ל "איזהו חכם? הרואה את הנולד". מי שיודע את הסיבה,יודע את הנולד. 

אם כן, הבעיה שלנו היא חוסר הדעת. לא רשעות אלא בורות. אין אנשים רעים, אמר סוקרטס, יש אנשים טיפשים. ואנו נאמר: כיוון שהם טיפשים, הם נעשים רעים. הביטוי 'סכל' מציין אדם טפש-רשע. חכמים אמרו: "אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסת בו רוח שטות" (סוטה ג א).

כמובן, עקירת יישובים ביהודה ושומרון אינה הבעיה היחידה הניצבת לפנינו. יש אויבים מבחוץ ומבפנים וצריך נחישות. יש קשיים כלכליים וצריך עוז ותושיה כדי לבנות ביטחון כלכלי, כדברי הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ה). יש הרבה עבריינות נוער. יש משברים קשים בשבת, בכשרות ובטהרת המשפחה. יש מערכות לאומיות בעייתיות מאד: המשפט והחינוך, גם הממשלה לא תמיד על הגובה.

'''כמה עבודה לפנינו! כמה אתגרים! ואת כולם נפתור באותה דרך: ריבוי דעת.'''

מקור הבעיה הוא שדעות רעות מסתובבות באומה. למשל, לא יעזור להחליף ראש ממשלה, כי יקום אחר כמותו, קצת יותר או קצת פחות, כמובן יש לחתור אחר הטוב ביותר, אך לא כאן נעוץ הפתרון השורשי.

מרן הרב קוק כותב: "שלא לבד האנשים צריכים תיקון, כי אם גם עצם המחשבה. שמחשבות המשוטטות בעולם, הן הנן הגורמות את מעמד האנשים והליכתם בחיים" (מאמרי הראיה 85).

ההשקפות הרעות המנסרות בחללו של עולם הן הגורמות את המעשים הרעים, והמחשבות הטובות הן הגורמות מעשים טובים.

לכן זו טעות לחשוב שאפשר לשנות את המציאות בכוח. זו הטעות של ההוגים הפוליטיים המטריאליסטים, הסוברים שנתונים חומריים הם שקובעים.

על ילד קטן אפשר להשפיע בסטירה. לא כן על נער גדול. חכמים פסקו שאסור להכות את בנו הגדול, שמא יחזיר מכות, וכך האב עובר על "לפני עיוור לא תיתן מכשול". ובספר פלא יועץ כתוב שבעניין זה גיל הגדלות הולך ויורד (ערך הנהגה). אין דרך אחרת, אלא למלא את העולם בדעת.

שמא תאמר: אך דרך זוהי ארוכה, זו הסתכלות פסימית. אדרבה, זו הסתכלות אופטימית הסוברת שהפתרון בידינו.

יתר על כן, פעם שנאו לשמוע דעות טובות, עכשיו אוהבים. יש צימאון גדול לדעות טובות ואמיתיות באומה. כמובן, איננו מדברים בריבוי דעת במובן של שעשוע אינטלקטואלי , אלא בדעות שאדם דבק בהן בעומק נשמתו. דעת אמתית היא דבקות ולא רק חוויה מן השפה ולחוץ. כאשר אנו לומדים ש"אדם ידע את חוה אשתו" (בראשית ד א), אנו מבינים שלא מדובר באיזו היכרות יבשה אלא בידיעה חודרת החובקת את כל החיים.

זה הכלל, היצר הרע שולט בגלל העדר דעת. הרמח"ל כותב: "אין דבר מחליש הנשמה לפני היצר כחסרון ידיעה. ואם היתה הידיעה רחבה ועומדת על לב בני האדם, לא היו חוטאים לעולם, אך (=יתר על כן) לא היה אפילו היצר קרוב עליהם, כמו שאינו שולט במלאכים" (דרך עץ חיים, הקדמה לקל"ח פתחי חכמה, ד"ה הנה. מודפס בסוף מסילת ישרים בהרבה הוצאות). הרמח"ל האריך בזה מאוד.

אם כן, זו עבודתנו: למלא את עם ישראל בשכל ובדעת, בתורה ובאמונה. נכון שזו דרך ארוכה אך הפירות הראשונים יופיעו מיד.
"יוסיף דעת יוסיף מכאוב" - בהתחלה, אך אחר כך יוסיף אושר וגבורה, קדושה ושמחה.

[[קטגוריה: מאמר]] [[קטגוריה: עם ישראל (מאמרים)]]