שיעורי הרב שלמה אבינר

משתמשי האתר היקרים! נשמח לתרומות ע"מ להמשיך את פעילות האתר ולשדרגה. תודה!

בדיקות טרום - לידה (מאמר)

מתוך שיעורי הרב שלמה אבינר

בדיקות טרום-לידה

[הרב שלמה אבינר]


שאלה: האם מומלץ לנשים בהריון לבצע בדיקות טרום לידה כדי לגלות מום בעובר? האם אין כאן התערבות במעשי ד'? ואם אכן יתגלה מום, מה תועלת בכך, אם אין היתר להפסיק את ההריון, ולא עוד, אלא שבבדיקה יתכן סיכון לחיי העובר השווה לסיכון היותו בעל מום?


תשובה: אם ידוע ששני ההורים הנם נשאים של אותה מחלה תורשתית, ודאי שיש לבצע בדיקה, וכן אם הבעיה היא רק בהורה אחד ובעקבותיה עלול להיוולד תינוק בעל מום.

אך גם באופן כללי, מומלץ על פי התורה לבצע את הבדיקות המומלצות על ידי הרופאים. כך אמר רבנו הגאון הרב אברהם שפירא.

שמא תאמר: כל הדורות לא ביצעו בדיקות אלה והכל היה בסדר. לא הכל היה בסדר! היו הרבה הפלות, הרבה תינוקות שנפטרו זמן קצר אחרי הלידה ועוד צרות, אך עשו מה שיכלו. עתה אפשר לעשות יותר.

יש בדיקות טרום לידה קלות, כגון חלבון עוברי, בדיקת דם מהירה. נכון שהבדיקה אינה מוסרת מידע סופי אך בעזרתה ניתן לעמוד על ממצאים המחייבים המשך בדיקות. קל וחומר בדיקת אמהות לא צעירות הקרבות לגיל ארבעים, שתדירות מומים מולדים גדֵלה, כגון תסמונת דאון.

ואם אכן מתברר שיש מום חמור לעובר, האם להפסיק את ההריון? זו שאלה כבדה מאוד.

אך יש בעיה מקדימה. המציאות היא שנשים רבות לא צעירות נמנעות מלהיכנס להריון על אף שהן משתוקקות לכך מאוד, אך הן חוששות מלידת תינוק בעל מום. לאור זאת מומלץ לבצע בדיקות טרום לידה. לא אמרנו שחייבים. לא אמרנו לבצע את כל הבדיקות האפשריות שהרי אין להן סוף, אלא אמרנו שטוב וראוי לבצע את הבדיקות המומלצות על ידי משרד הבריאות וממומנות על ידו, ובמיוחד אצל לא צעירות הקרובות לגיל ארבעים. כי ממה נפשך, אם תוצאת הבדיקה שלילית, כלומר, שהכל תקין, יימשך ההריון מתוך רגיעה ושלוות נפש לטובת האם ואולי אף לטובת העובר. אם חס וחלילה התשובה חיובית, כלומר העובר בעל מום חמור, ההורים ישאלו את רבם אם במקרה כזה אסור לבצע הפסקת הריון או שמותר הדבר. אם הרב פסק שמותר, הם ישקלו מה לעשות. אם יחליטו להפסיק את ההריון, הרי הרב פסק שמותר, ואם יחליטו להמשיך, הרי ידעו לקראת מה הם הולכים ויקבלו את התינוק על אף בעיותיו לכתחילה, באהבה ומתוך רצון. הוא לא נכנס דרך הדלת האחורית, הוא לא כפה את עצמו, הם יודעים מראש והם רוצים אותו. הם בעלי גישה אופטימית, אינם מבררים איזה ילד מתאים להם ואיזה לא, הם אוהבים את ילדם כמו שהוא. אך יש גם מקרים מיוחדים שבהם מותרת הפסקת הריון ואף מומלצת. מאידך יש אפילו אנשים בעולם, יהודים או גויים, המאמצים ילדים בעלי מומים כבדים, מתוך אהבה, ולאו דווקא אנשים חסוכי ילדים. אלא שהם רוצים לעשות חסד, קל וחומר שההורים יוכלו לגמול חסד לעובר שלהם, אך הם ישקלו במקרה שמותרת הפסקה. הם יבדקו איזו מעמסה כרוכה בכך, איזו מחויבות. הרב ישקול שקילה כפולה אם יש כאן 'הוראה עוברית' או 'הוראה אמהית' המתירה הפסקת הריון. 'הוראה עוברית' – כלומר, העובר לפי מצבו מחייב הפסקה, מתיר הפסקה או אוסר הפסקה. תלוי בחומרה. כמו בכל דבר, יש שיטות שונות בין רבותינו הפוסקים, גם בנושאים חמורים כמו הפסקת הריון שהוא חמור לכאן ולכאן: חמור להפסיק הריון וחמור להוליד תינוק בעל מום קשה שיסבול. כל אחד ישאל את רבו: יש דברים שכל הרבנים אוסרים, יש שכולם מתירים ויש דברים באמצע, השנויים במחלוקת. למשל טי-זקס, שהתינוק סובל וסובל עד שמת, הוא דבר שרובם ככולם של הפוסקים מתירים. יש 'הוראה עוברית' לפי מצב העובר. וכן יש 'הוראה אמהית' לפי מצבה של האם. יש אם גיבורה, חזקה, מלאה כוחות חיים היכולה להעניק חיים, בריאות ושמחה לתינוק על אף היותו בעל מום קשה, אך יש אם השקועה שנים במשבר נפשי קשה, ואם תיפול עליה עוד מעמסה, עלולה היא להתמוטט כליל. זה מסוכן, בסכנת נפש או סכנת גוף. יש לבדוק אם יש אהבה ואחווה ושלום ורעות בין בני הזוג או שמא יש מתח גדול, והכנסת מתח נוסף תפרק את כל הזוגיות ואת כל המשפחה. זה חלק מן השיקול שהוא שיקול מורכב - גם עוברי וגם אמהי.

יש מקרים יוצאי דופן שבהם התירו הפלה. אין זה נכון לומר: כל ההפלות אסורות. אבל גם אין נכון לומר שעל כל דבר קל ניתן לעשות הפלה.

יש גם משמעות לגיל העובר. למשל הריון שהוא בן פחות מארבעים יום, הרבה יותר קל להפסיקו מאשר לאחר מכן. יש שהזכירו שלושה חדשים, יש שהזכירו שבעה חודשים. אבל ארבעים יום הוא מפורש. ההבדל בין חומרת הפסקת הריון לפני ואחרי ארבעים יום הוא כמרחק בין מזרח למערב. לפעמים, כשיש בעיה קשה, יש להחליט מהר, לפני ארבעים יום, אגב יש גם הבדל בחישוב אותם ארבעים יום בינינו לבין הרופאים: אנו מחשבים מליל הטבילה כמובן.

מסקנה, נשים לא צעירות המשתוקקות לעוד הריון אך חוששות, שלא תחשושנה, אלא תבצענה בדיקות טרום לידה, ואם חלילה תתגלה בעיה, נדון יחד, נעזור ולא נשאיר אותה במצוקתה. אין זה הגיוני בגיל מסוים להפסיד מאתיים ילדים מחשש שאחד יהיה בעל מום, ויתכן שיצדיק הפסקת הריון.

אמנם יש בדיקות טרום לידה בעלות סיכון מסוים לעובר. אך רוב הבדיקות נעדרות כל סיכון. בדיקות שיש בהן סיכון, הוא נמוך מאוד ועם התפתחות הרפואה הוא הולך ופוחת. על כל פנים סיכון זה נכנס בגדר ההלכתי של "לא שכיחא היזקא", אין זה נזק שכיח. לכן עבור המטרה החשובה הנדונה, מותר לבצע אותה בדיקה. כי הסיכון הנגדי של לידת תינוק בעל מום קשה הוא חמור לאין ערוך מאשר הסיכון שהבדיקה עצמה תגרום הפלה. אכן הפלה היא דבר קשה וטרגי מאד, אבל היא עדיין מטבע העולם, אבל לידת תינוק בעל מום קשה, שעל פי ההלכה מותר היה למנוע את לידתו, עלולה להיות קטסטרופה שאין כמותה.

כמובן, אם נולד ילד בעל מום, ודאי אוהבים אותו מאוד, גם אם מתברר למפרע שמותר היה להפסיק את ההריון, אבל עתה שנולד, סימן שכך ד' סידר וכך צריך להיות, וברור שנעזור לו ככל יכולתנו להיות מאושר לכל אורך חייו.

יש טוענים כי זו התערבות במעשה ד'. לא כן. הכל הוא אור ד', גם השכל המדעי של האדם הוא אור ד', ומותר להשתמש באור ד' שבמדע על פי הדרכים שהתורה התירה ו"החכמה תעוז לחכם" (קהלת ז יט).

יש עוד טיעונים רזיים: זה ימנע נשמה לבוא לעולם. איננו פוסקים על פי נסתרות, אלא על פי ההלכה, ומה שפוסקים על פי הלכה הנו ממילא מכוון על פי נסתרות. במקרים שהפסקת הריון מותרת על פי ההלכה היא גם מכוונת על פי נסתרות וזה מה שצריך להיות. ההלכה כותבת בתחתון ורומזת בעליון.

נזכה כולנו להתחתן, לבנות בית נאמן בישראל ולגדל ילדים לתורה ולעבודה.